מיקום הכלים

לאחר שעסקנו ביחס בין המבנה לכלים, ולפני שנעסוק בעיון בכלים עצמם, ברצוננו להתייחס לסוגיית מיקום הכלים במשכן וכיוונם.

סוגיה זאת קשורה באופן ישיר לשתי סוגיות שעסקנו בהן בהרחבה בשנת תש"ע: סוגיית המבנה ומשמעותו, וסוגיית משמעות הכיוונים, והיא מחברת ביניהם.

בחרנו להביאה השנה מפני שאנחנו עוסקים בכלים, ומיקום הכלים וכיוונם משמעותי הן לכלים עצמם והן ליחס בין הכלים למבנה.

בשני השיעורים הקרובים נעסוק במיקומם של הכלים, על פי הפסוקים ועל פי חז"ל, ובעזה"י בשיעור שלאחר מכן נעסוק בכיוון הכלים.

מיקום הכלים על פי הפסוקים שבתורה

מעבר לסוגיה הכללית של כיוון המשכן על כל משמעויותיו, יש מקום גם כן להתבונן במקום המדוייק של כלי המשכן, באיזה כיוון הם מונחים והאם קיימת איזו שהיא משמעות למיקום הכלים ולכיוונם.

ציר הכניסה במשכן הוא מזרח מערב, וכפי שראינו בשיעורים בשנה שעברה, ככל שנכנסים יותר מערבה רמת הקדושה עולה (מן החצר דרך הקודש ועד קודש הקודשים), ובהתאם לכך הכלים הנמצאים בכל אחד מן החלקים הללו.

מעניין מאוד להיווכח כי התורה מתארת את מיקום הכלים דווקא בכיוון הפוך - ציר מערב מזרח - מבפנים החוצה.

א. כך בציווי הראשוני על המשכן בו ה' מצווה את משה על בניין המשכן (שמות כה ואילך):

תחילה מופיעים הארון, הכפורת והכרובים (שמות כה, י-כב). על כך מעיר האבן עזרא בפירושו הארוך:

"ויש לשאול למה הזכיר ה' הארון בתחילה? כי כתוב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו (פסוק ט) ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו, כמו 'ואתן ליצחק את יעקב ואת עשיו, ואתן לעשיו' (יהושע כד, ד) על כן החל ופירש כלי המשכן. והחל מהנכבד, ואחר כן השולחן והמנורה ואחר כן ואת המשכן תעשה (שמות להלן כו, א) והנה משה כאשר הקהיל כל העדה החל לומר להם בתחילה המשכן והאהל (שם לה, יא) ואחר כן הארון ואין צורך שילמד אדם את משה^[1]".

אחר כך שולחן (שמות כה,כג-ל), ומנורה (שמות כ"ה, לא-מ). בציווי זה לא מוזכר עדיין מזבח הקטורת^[2].

לאחר מכן מוזכרים היריעות (שמות כ"ו, א-יד), הקרשים (שמות כ"ו, טו-ל), הפרוכת ומסך פתח האוהל (שמות כ"ו, לא-לז).

בציווי על הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, התורה מציינת את מיקומם הכללי של הכלים:

• ארון העדות מבית לפרוכת (פס' לג), כפורת על ארון העדות(פס' לד).
• שולחן מחוץ לפרוכת ומנורה נוכח השולחן.
• המנורה על צלע המשכן תימנה והשולחן על צלע צפון.

ולבסוף (שמות כז, א-ח) הציווי על מזבח עצי שטים הוא מזבח העולה, ואחריו חצר המשכן כולל מסך שער החצר (שמות כז, ט-יט).

סדר הכלים מופיע באופן ברור מבפנים החוצה - ממערב למזרח. בנוסף, גם אותם החלקים הקשורים במבנה בו מתוארים הכלים מופיעים לפי סדר זה, ולכן לאחר תיאור ארון, כפורת וכרובים שולחן ומנורה, מתואר המבנה בו הם שוכנים (היריעות, הקרשים והפרוכות כולל מיקום הכלים ביחס אליהם).

ב. כך גם בתיאור הקמת המשכן בפועל (שמות מ,יח-לג) מופיעים הכלים בכיוון זה. יש לשים לב כי התיאור הפעם כולל גם את מזבח הזהב והוא מתאר את סדר הדברים תוך שילוב הפרוכות והמסכים ומיקומם של הכלים:

לאחר תיאור הקמת המבנה עצמו המשכן, אדניו, קרשיו, בריחיו ועמודיו ופריסת האוהל על המשכן ומכסה האוהל, מתוארים הכלים בסדר הבא:

תחילה נתינת העדות אל הארון, שימת הבדים על הארון ונתינת הכפורת על הארון מלמעלה.

• הבאת הארון אל המשכן^[3].
• שימת פרוכת המסך המכסה על ארון העדות.
• נתינת השולחן באוהל מועד על ירך המשכן צפונה מחוץ לפרוכת.
• שימת המנורה באוהל מועד נוכח השולחן על ירך המשכן נגבה.
• שימת מזבח הזהב באוהל מועד לפני הפרוכת.
• שימת מסך הפתח למשכן.
• שימת מזבח העולה פתח משכן אוהל מועד.
• שימת הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח.
• הקמת החצר סביב למשכן ולמזבח ונתינת מסך שער החצר.

מיקום הארון

גם כאן ישנו הבדל בין הציווי לביצוע. בעוד שבציווי נאמר: "והבאת שם מבית לפרכת את ארון העדות" (שמות כ"ו, לג). בביצוע האמירה כללית ביותר – "ויבא את הארון אל המשכן" (שמות מ', כא), ללא ציון מפורש שזה בקודש הקודשים[4].

יתכן כי בכך התורה מעונינת להדגיש נקודה מרכזית והיא כי ישנה שייכות בין הארון למשכן (בעיקר על פי ההבנה כי הכוונה לקודש הקודשים).

בנוסף, ייתכן להציע כי בציווי עצמו יש להגדיר את עצם המבנה ובעיקר את הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, מה שאין כן בהקמה שהמבנה כבר הוקם ההדגשה היא על המשכן- על השראת השכינה.

היחס בין הארון לפרוכת המסך

בציווי על בניית המשכן נאמר:

"וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים. וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב-עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף. וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת, תַּחַת הַקְּרָסִים, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים"

                                                 (שמות כ"ו, לא-לג).

עשיית הפרוכת ושימתה על העמודים קודמת להבאת הארון פנימה.

ואילו בפרשת פקודי, בהקמת המשכן:

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְסַכֹּתָ עַל-הָאָרֹן, אֶת-הַפָּרֹכֶת"                                       (שמות מ', א-ג).

כאן הבאת הארון קודמת לתליית הפרוכת.

מהי המשמעות של שינוי זה?

 

 

הרמב"ן בפירושו אומר כך:

"'והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות' - לא יצוונו עתה שיעשה כסדר הזה שיתן הפרוכת תחת הקרסים ואחרי כן יביא שמה אל מבית לפרוכת את הארון, כי אין עתה הצואה בהקמת המשכן אלא בעשייתו, וכן 'ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים', אין פירושו שיתן הכפורת על ארון העדות כשהארון שם בקודש הקודשים, אבל העניין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרוכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרוכת, ותבדיל הפרוכת בין הקודש ובין קודש הקודשים, וכן אמר 'ונתת את הכפרת על ארון העדות בקדש הקדשים', להודיע שהכפרת עם כרוביו על הארון יהיו כלם שם בקדש הקדשים הנזכר שהוא מבית לפרוכת, אבל כשמגיע לצוות הקמתו אמר 'ושמת שם את ארון העדות' (להלן מ, ג), ואחרי כן 'וסכות על הארון את הפרכת' (שם), וכן במעשה 'ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה' (שם כ), 'ויבא את הארון אל המשכן' (שם כא), ואחרי כן 'וישם את פרכת המסך' (שם)"                                                      (שמות כ"ו, לג).

הרמב"ן מבחין בין שלב הציווי לשלב העשייה- בציווי אין הכוונה לתת תחילה את הפרוכת ואחר כך להביא לשם את הארון, כשם שאין הכוונה לשים הכפורת על הארון כשהוא מונח כבר בקודש הקודשים.

לדעת הרמב"ן, הכוונה בשימת הפרוכת תחת הקרסים שיהיה הארון שם מבפנים לפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, ואילו בהקמה בפועל תחילה יש לשים בקודש הקודשים את הארון ואחר כך הפרוכת, וכן לתת את הכפורת על הארון ואחר כך להביא הארון אל המשכן.

הנצי"ב בפירושו מבאר עניין זה באופן שונה:

"'ונתתה את הפרוכת וגו' - משמעות הכתוב שיהא מתחילה תולה הפרוכת ואח"כ יביאו הארון לתוך קדש הקדשים שהוא 'מבית לפרוכת'. ופירוש 'והבדילה הפרוכת וגו''- שיהא ממילא מובדל. אבל בציווי ה' על הקמה (להלן מ, ג) כתיב 'ושמת שם את ארון העדות', ואח"כ 'וסכות על הארון את הפרוכת'. אלא פירוש 'ונתתה את הפרוכת' היינו לתלות את הפרוכת, ויהא משולשל למעלה, ואינו נפרש עדיין עד שיביא את הארון, ואח"כ 'והבדילה הפרוכת' היינו שיהא משלשל ומבדיל. ולפנינו יתבאר שעל כרחך הפירוש הכי במקרא זה. וכן עשה משה רבינו, תחילה- 'ויבא את הארון אל המשכן' (מ, כא) ואח"כ 'וישם את פרוכת המסך', ומשמעות 'וישם' היינו תיקנו על מתכונתו, כמו שכתבתי לעיל (כה, יג) בפירוש 'וישם את הבדים על הארון'. והיינו ששלשל את הפרוכת למטה.

והנה כתיב 'והבדילה' מלרע, ללמד שלא מיד אחר הבאת הארון ישלשל את הפרוכת להבדיל, אלא אחר נתינת הכפורת דכתיב אחר כך. וא"כ היה ראוי לכתוב תחילה 'ונתת את הכפורת' ואח"כ 'והבדילה וגו''. אלא בא ללמד אשר מיד שיביא את הארון תהא מוכנה הפרוכת 'להבדיל לכם בין הקודש וגו'', וזה אי אפשר אלא ע"י משיכת הבדים. וא"כ למד מזה משה להמשיך תחילה הבדים עוד לפני הבאת הארון, ומיד שהביא את הארון היתה ראויה הפרוכת 'להבדיל לכם', כאמור. והיינו דכתיב בשעת הקמה (להלן מ,כ), תחילה 'וישם את הבדים על הארון' היינו תיקן ההמשכה על מתכונתה, ואח"כ 'ויבא את הארון אל המשכן', ואח"כ 'וישם את פרוכת המסך'- היינו שלשל למטה"                                                               (שם).

וכן בהמשך:

"'ואת פרוכת המסך' - הקדים להביא הפרוכת לארון, אע"ג שהארון וכפורת קדושתן חמורה מן הפרוכת המבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים, מ"מ עשה בצלאל בחכמתו להביא בסדר ההקמה שיבואר דבר ה' למשה. שמתחילה יתלה הפרוכת ואח"כ יביא את הארון והכפורת, קודם שישלשל את הפרוכת לכסות על הארון"      (שמות לט, לד).

וכן:

"'ושמת שם וגו' וסכת על הארון וגו'': בשביל שנראה מדבר ה' לעיל (כו, לג) 'ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרוכת וגו''- שמתחילה יתן הפרוכת ואח"כ הארון, משום הכי פירש המקום יתברך שמתחילה ישים את הארון ואחר כך הפרוכת. וכבר ביארנו שם שאין אלו מקראות הסותרים זה את זה, אלא תליית הפרוכת על הקרסים היתה תחילה, ואחר הבאת הארון היה משלשל הפרוכת שתסוך על הארון. ודיוק לשון 'וסכות' מפורש בסוכה (ז:) 'דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך', ועיין עוד בסמוך" (שם מ, ג).

כלומר, לדעת הנצי"ב סדר הדברים היה כך: ראשית תלו את הפרוכת כך שהיא תהיה מגולגלת למעלה. אחר כך הביאו את הארון, ואז שלשלו אותה למטה.

ואילו אור החיים הקדוש מסביר כי בפרשת תרומה הקדמת הפרוכת נעשתה כך על מנת להשלים את מעשה הפרוכת ואילו בפרשת פקודי שם מובאים הדברים לפי הסדר:

"'ונתתה את הפרוכת, והבאת שמה' - ונראה כי מה שהקדים נתינת הפרוכת להבאת הארון אינו אלא שרצה לגמור מעשה הפרוכת, אבל סדר את מי יקדים הנה הובא בפרשת פקודי... ולא הוזכר כאן הבאת הארון אלא לומר מה משמש הפרוכת ומה מעשיו להבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים שהוא מקומו של הארון, לזה לא דקדק לומר מי קודם ותדרשנו במקומו"         (שמות כ"ו, לג).

מיקום השולחן והמנורה

מעניין, כי בתיאור מיקום השולחן והמנורה ישנו הבדל בין הציווי בפרשת תרומה להקמה בפועל בסוף פרשת פקודי. בציווי, השולחן ממוקם מחוץ לפרוכת על צלע צפון של המשכן, והמנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה. אולם בביצוע, השולחן מחוץ לפרוכת על ירך המשכן צפונה, ואילו המנורה נוכח השולחן על ירך המשכן נגבה - שניהם באוהל מועד^[5].

יתכן להציע כי בציווי מספיק לציין את המיקום הכללי - הצלע, ואילו בהקמה ישנו תיאור מדוייק הרבה יותר – 'על ירך'. אולם עדיין צ"ע.

קדימת השולחן למנורה

בכל התיאורים של השולחן והמנורה, השולחן קודם למנורה. מהי הסיבה לכך?

יתכן כי נקודה זו מתקשרת להבנה כי ישנו בשולחן לחם הפנים מימד של ברית מיוחדת עם הקב"ה^[6]. אמנם השולחן מבטא את הכרת הטוב לקב"ה על המזון החומרי הבסיסי הניתן לנו ואילו המנורה מתייחסת לאור, לחכמה, לעניין הרוחני יותר, אולם אעפ"כ השולחן קודם למנורה.

בנוסף, יתכן כי התורה רומזת כאן כי עיקר תכליתו של המשכן הינה חיבור שמים וארץ או ארץ ושמים, ועל כן גדולת המשכן היא ביכולת לחבר לחם מן הארץ ולהעלותו לגבוה. בחינה זו גדולה יותר וכוללת יותר מהעלאת האור שהוא בהגדרה רוחני יותר ונעלה יותר, מובדל יותר ופחות כולל.

כך למשל בבריאת העולם לאחר פסוק הפתיחה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" התורה מתחילה בתיאורה של הארץ. וכך גם בעניננו, התיאור מתחיל דוקא בשולחן לפני המנורה בבחינת ארץ ושמים.

בגלל קדימת השולחן למנורה, התורה אינה חוזרת בכל הפרטים על מיקומה המדוייק של המנורה והיא מסתפקת באמירה "נוכח השולחן".

מזבח הזהב

בניגוד לשולחן והמנורה, בהם התורה מציינת כיוון מדוייק יחסית, האמירה על מזבח הזהב בתיאור הקמת המשכן הינה סתמית וכללית יותר "באוהל מועד לפני הפרוכת" (שמות מ, כו).

לעומת זאת בציווי הראשוני של ה' את משה על עשיית מזבח מקטר קטורת (שמות ל, א-י), התורה מתארת בפרוטרוט את מיקומו "ונתתה אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר איועד לך שמה" (פס' ו).

כלומר בניגוד לשולחן על ירך צפון, והמנורה על ירך תימן, מיקומו של מזבח הזהב הינו לפני הפרוכת ולפני הכפורת אשר על העדות.

כלומר במקום בו נציב את הכפורת בקודש הקודשים, מול מקום זה נציב את מזבח הזהב בקודש.

בכל הכלים, אין התייחסות למרחקים מדוייקים בין הכלים לבין עצמם ובין הכלים לבין קירות המבנה אלא ציון כללי יותר.

כמו כן, אין התייחסות ישירה לשאלה האם השולחן והמנורה סמוכים יותר לפרוכת מאשר מזבח הזהב.

מתוך הנחה כאמור כי התיאור הינו ממערב למזרח, ההנחה היא כי מזבח הזהב מצוי ממזרח לשולחן והמנורה, ויותר מרוחק מן הפרוכת.

מזבח העולה

התורה מתארת את מיקומו אחרי מסך הפתח למשכן "ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד" (שמות מ, כט) - כפי שכבר הערנו, התייחסות התורה היא בזיקתו לפתח אוהל מועד ולא בזיקתו לחצר.

מכאן ניתן להבין כי הוא נמצא מחוץ למבנה המשכן על פתחו, ממזרח לו. אך באיזה מרחק מן המבנה ובאיזה הקשר צפונה ודרומה לא נאמר.

כיור

הכיור הושם בין אוהל מועד ובין המזבח. כך בתיאור הראשון כשה' מצווה את משה (שמות ל, יח) וכך בתיאור הקמת המשכן (שמות מ, ל).

גם כאן כמו כמעט בכל הכלים, ההתיחסות העיקרית הינה בציר מזרח-מערב, וגם זה באופן כללי כי אין ציון מרחקים אין התייחסות למיקום היחסי בציר צפון-דרום.

התורה מדגישה כי יש לרחוץ ידים ורגליים הן בבואם אל אוהל מועד והן בקרבתם אל המזבח, מכאן שהמיקום צריך להתייחס ולהתחשב במיקומם של אוהל מועד ומזבח וביכולת לשרת בפועל את שניהם מן המקום הזה.

יוצא מכאן כאמור כי התורה הדגישה את מיקומם של כלי המשכן מבפנים החוצה, מן המקודש ביותר בקודש הקודשים ועד החצר החיצונה ממערב למזרח.

התיאור מאפשר להבין את הכיוון הכללי אך לא המפורט ולא היחס המדוייק בין הכלים לבין עצמם ובין הכלים לקירות המקיפים אותם.

את אותו מימד שהתורה משאירה עלום באים חז"ל ומשלימים במידה רבה, ובכך נעסוק בעז"ה בשיעור הבא.