דילוג לתוכן העיקרי

מי הם החייבים בברית המילה?

קובץ טקסט

הקדמה

בשבוע שעבר דנו בזהותו של מבצע ברית המילה בפועל. ראינו כי הגמרא (ע"ז כז ע"א) אוסרת לבצע את המילה על ידי גוי, ומציעה שני מקורות אפשריים לאיסור זה – א) כיוון שמי שאינו יהודי מוּצא באופן קטגורי מהאפשרות למול, בעקבות העובדה שאיננו מזרעו של אברהם שהופקד על שימורה של הברית; ב) כיוון שגויים לא שייכים במצוות הברית, עליה הם אינם מצווים. השולחן ערוך הורה כפשט לשונו של הרמב"ם לפיה במקרה בו המילה התבצעה בכל זאת על ידי גוי אין צורך בהטפת דם ברית, בעוד הרמ"א פסק בהתאם לדברי הסמ"ג הדורש את ביצועה של ההטפה במקרה של מילה על ידי גוי.

 
בנוסף, דנו בשאלה האם אישה יכולה למול. הגמרא (שם) הביאה מחלוקת בדבר בין רב, האוסר על אישה למול, ובין ר' יוחנן, המתיר זאת. הראשונים חלוקים גם הם בשאלה כמי יש לפסוק. השולחן ערוך פוסק כי אישה יכולה למול (אף שאין זו מילה מהודרת), אך הרמ"א מוסיף על דבריו שהמנהג הוא לחזר אחרי מוהל גבר. בשיעור שעבר דנו במשמעות הוספה זו של הרמ"א.
 
לבסוף, דנו בשיעור שעבר בשאלה האם מומר או מחלל שבת בפרהסיא יכולים לבצע את הברית. תוספות (שם, ד"ה איכא) פוסקים כי 'מומר לערלות' – אדם שללא הצדקה הלכתית מסרב למול – עדיין נחשב כ'בר שמירת הברית' ולפיכך כשר למול. ואולם, הבית יוסף (יו"ד רסד) מביא מדבריהם של ראשונים אחרים (רבינו מנוח, בעל העיטור) כי מי שלא מל בכוונה תחילה וללא הצדקה הלכתית - מפר על ידי כך את הברית, ולכן פסול למול.
 
מחלוקת זו ממשיכה אל תוך תקופת האחרונים. הרמ"א (יו"ד רסד, א) כותב במפורש כי 'מומר לכל התורה כולה, או שהוא מומר לערלות, דינו כעובד כוכבים.' משכך, פוסק ר' משה פיינשטיין (יו"ד ב, קכג) כי מילה הנעשית על ידי רופא המחלל שבת בפרהסיא היא פסולה ויש לבצע הטפת דם ברית (בהתאם לפסק הרמ"א המצריך הטפת דם ברית במקרה של מילה על ידי גוי). ואולם, אחרונים בולטים אחרים כמו הרב וואזנר (שבט הלוי ה, קמו), הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, שבע שמחות ב, טו, ז) והרב יצחק יעקב וייס (מנחת יצחק ד, קא) חולקים על פסק זה ומורים כי בדיעבד אין לבצע הטפת דם ברית במקרה בו המוהל לא היה שומר מצוות. בנוסף, הבאנו את דעתם של כמה מהאחרונים הדנים במקרה בו רופא לא דתי הינו האפשרות הזמינה היחידה לביצוע ברית המילה בזמנה – האם יש להעדיף במקרה זה מילה ביום השמיני על ידי רופא חילוני, או לדחות את המילה מזמנה המיועד ביום השמיני.
 
השבוע נדון בשאלה מי הם החייבים בברית המילה.

בני קטורה

כפי שראינו עד כה, ברית המילה נראית כמצווה המבטאת את הברית הייחודית בין הקב"ה לעם ישראל. ואמנם, הגמרא (סנהדרין נט ע"ב) דנה בשאלה האם גם גויים מצווים למול את בניהם. על המימרא שהובאה קודם לכן, לפיה 'כל מצוה שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה' (כלומר – גם ישראל וגם גויים חייבים בה) שואלת הגמרא:
 
והרי מילה שנאמרה לבני נח! דכתיב 'ואתה את בריתי תשמור' ונשנית בסיני – 'וביום השמיני ימול', לישראל נאמרה ולא לבני נח!
 
התשובה הראשונה שנותנת הגמרא היא כי מילה למעשה לא 'נשנתה' שכן כל מטרת הכתיבה הנוספת הייתה להתיר למול אפילו ביום השבת, אולם בתשובה זו לא נדון כרגע. תשובתה השנייה של הגמרא היא זו:
 
אי בעית אימא: מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם אתה וזרעך אין איניש אחרינא לא.
 
לאחר מכן שואלת הגמרא האם לפי זה יתחייבו גם יתר צאצאיו של אברהם אבינו בברית המילה:
 
אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו כי ביצחק יקרא לך זרע בני עשו לחייבו ביצחק ולא כל יצחק.
 
הגמרא מסבירה כי מכיוון שכתוב 'כי ביצחק יקרא לך זרע', צומצם החיוב רק לזרעו של יצחק, והוא אינו חל על זרע ישמעאל. באופן דומה, על ידי דיוק מהלשון 'ביצחק' אנו מבינים כי החיוב צומצם רק לחלק מזרעו של יצחק, ובכך הוצאנו גם את זרעו של עשיו מהחיוב בברית המילה.
 
אולם הגמרא מקשה על הסברים אלו:
 
מתקיף לה רב אושעיא אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו!
 
אם חיוב הברית חל רק על חלק מזרעו של יצחק, נמצא שגם בני קטורה אינם בכלל החיוב! הגמרא ממשיכה ומתרצת:
 
האמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר חנינא את בריתי הפר לרבות בני קטורה
 
אם כן, הגמרא כוללת במפורש גם את בני קטורה בכלל החיוב בברית המילה, ולומדת זאת מהריבוי 'את' שבפסוק 'את בריתי הפר'.
 
ואולם, הראשונים חולקים בנוגע לתחום חלותו של חיוב בני קטורה בברית המילה. רש"י (שם, ד"ה לרבות) מסביר כי בעוד החיוב שחל על עם ישראל הוא תמידי, הגמרא באה לחדש שאברהם התחייב למול את ששת הבנים הנוספים שנולדו לו מקטורה, אך לא את צאצאיהם. תוספות הרא"ש (שם, ד"ה אלא), מאידך, מסביר כי צאצאי קטורה התחייבו במילה עד מתן התורה, ואז עבר החיוב להיות של עם ישראל בלבד.
 
הרמב"ם, מרחיב מאוד את הציווי לבני קטורה, וכותב (הלכות מלכים י, ז-ח):
 
(ז) המילה נצטוה בה אברהם וזרעו בלבד שנאמר אתה וזרעך אחריך יצא זרעו של ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה והם המחוייבין במילה:
(ח) אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה [...] ואין נהרגין עליה:
כך, הרמב"ם סובר כי צאצאי בני קטורה חייבים בברית מילה גם בימינו. יתרה מזאת – הרמב"ם כותב שעל אף שהגמרא במפורש פוטרת את צאצאי ישמעאל מברית המילה, 'והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני' (שם , ח). האחרונים (שאגת אריה, מט; מנחת חינוך ב, ג) דנו בפסיקה זו של הרמב"ם באריכות.

מילת גוי – האם מותר למול גוי?

במהלך דיון בהצעת סיוע רפואי לגוי, דנה הגמרא (ע"ז כו ע"א) בהיתר למול גוי:

תנו רבנן ישראל מל את העובד כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא.
 
הגמרא מעלה מספר סיבות שבגינן עשוי גוי לרצות לעבור ברית מילה. סיבה אחת היא כאשר הגוי רוצה להשלים את תהליך הגיור, או כאשר יש צורך להשלים את תהליך הקנייה של עבד כנעני, הליך הכולל גם מילה. מובן שבמצבים אלו הגוי רשאי, ולמעשה מחויב, למול. ואולם, מעבר לכך, עשוי הגוי לרצות למול מסיבות בריאותיות, ולזה קוראת הגמרא 'משום מורנא' ('תולעת שיש לו בערלתו' על פי רש"י). כיוון שהגמרא באופן כללי לא מתירה לספק סיוע רפואי כלשהי לגוי אם אין שכר בצידו, בשל חשש של 'איבה' (שכן 'אין מורידין ואין מעלין', ראו רש"י שם), הרי שגם רפואה באופן כזה אסורה. נושא יחסו הכללי של התלמוד לגויים חורג מגבולותיו של שיעור זה.
 
בנוסף לאלו, יש גויים הרוצים במילה מסיבות אחרות – אסתטיות או דתיות. למשל, רובם של הילדים האמריקאים הזכרים עוברים ברית מילה, רובם ללא סיבה דתית. מוסלמים מלים את ילדיהם מסיבות דתיות. האם יש סיבה להימנע מלמול גויים הרוצים למול מסיבות כאלו?
 
הרמב"ם (מילה ג, ז) כותב:
 
עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו:
 
כך, הרמב"ם כותב בפירוש שיש מצווה במילתו של גוי, אולם לאיזו מצווה מתכוון הרמב"ם?
 
רבי יוסף קארו, בכסף משנה (שם), מסביר כי באומרו 'מצווה' מתכוון הרמב"ם לגיור, ומטרת ניסוחו של הרמב"ם היא להורות כי אף במקרה שבו יש בברית משום סיוע רפואי מותר למול את הגוי מכיוון שעיקר כוונתו היא לשם המילה. בגלל זה ר' יוסף קארו מביא את ההיתר למול את הגוי בהלכות גיור (שו"ע יו"ד רסח, ט) ולא בהלכות ברית מילה. ואכן, בבית יוסף (יו"ד רסו) מביא ר' יוסף קארו את דברי ר' מנוח הפוסק מפורשות כי אין למול גוי אלא לשם גיור, וכך גם נראה מהפסיקה בשולחן ערוך (שם).
 
ואולם, דרך אחרת לפרש את דברי הרמב"ם היא להבין שב'מצווה' כוונתו למצוות המילה עצמה, ללא קשר הכרחי לגיור. בהלכות מלכים הרמב"ם פוסק (מלכים י, י):
 
בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה ואם הביא עולה מקבלין ממנו נתן צדקה מקבלין ממנו.
 
הרי שכאן הרמב"ם כותב כי גוי יכול לקיים מצוות ואף לקבל עליהן שכר.  
 
ואמנם, הרמב"ם מקדיש תשובה שלמה (תשובות הרמב"ם קמח) לשאלה זו. הרמב"ם מורה כי מותר למול גוי, ללא תלות בשאלה האם הוא נוצרי או מוסלמי:
 
מותר לישראל למול הגוי.. ובלבד שיעשנה, כשהוא מודה בנבואת משה רבינו, המצווה זאת מפי אלהים יתעלה, ומאמין בזה, ולא שיעשנה (לסבה) אחרתה או על פי דעה שראה לעצמו.
 
האחרונים דנים גם הם בסוגיה זו. הרמ"א (יו"ד רסג, ו) אכן פוסק כי אסור למול גוי. הט"ז (שם, ג) מטעים זאת בכך שעל ידי מילת גוי ייחודיותה של הברית בין הקב"ה לעם ישראל מרוקנת מתוכן ('מבטל את סימן המילה בישראל'). הלבוש (עטרת זהב יו"ד רסג, ה) מוסיף שיקול נוסף – אל לנו לתת לגויים להיראות כשותפים לברית שלנו עם הקב"ה ללא סיבה.
 
הש"ך (יו"ד רסג, ח ושם רסח, יט) חולק על מגמות אלו ומסביר כי מלבד הבעיה של הסיוע הרפואי לגוי, המותרת במקרים שבהם היא נעשית בתשלום או מחשש לאיבה, אין איסור למול גויים. פוסקי זמננו כמו ר' צבי פסח פרנק (הר צבי, יו"ד רטו) מורים כי מילת גוי אסורה למעשה, אולם הרב עובדיה יוסף (יבי"א יו"ד ב, יט) חולק על כך ומתיר למול גויים, מוסלמים או נוצרים, אפילו ללא תשלום.

מילת ילדים שאביהם יהודי אך אמם גויה

בשנים האחרונות, האחרונים דנו האם מותר למול את בנם של אב יהודי ואם גויה. כאשר נישואי התערובת הפכו לתופעה שכיחה במערב אירופה, ומאוחר יותר גם בארצות הברית, הקהילות היהודיות ניצבו בפני הדילמה הבאה: גבר יהודי, לאחר שהתחתן עם אישה שאינה יהודייה, מבקש שילדיו, שאינם יהודים על פי ההלכה, יעברו ברית מילה אצל מוהלי הקהילה.
 
מקרה אחד כזה התרחש בניו אורלינס בשנת 1864. הרב ישכר בר (ברנרד) אילווי (1814-1871), רבה של הקהילה המקומית, פסק כי כל מוהל שיבצע ברית במקרה שכזה – יפוטר. פסק זה התפרסם בעולם כולו בשל חריפותו, ובשנת 1865 הגיב הרב צבי הירש קלישר לפסיקה זו, וכתב:
 
ג' שאלות אשר הוצגו בבכורי עתים של אמעריקא לאשר קרה בארלעאנס באנשים אשר חטאו לנפשותם להקשר עם נשים נכריות והולידו בנים, ואף על פי שחטאו, לב ישראל הכה שורש בלבם למול להם כל זכר ואמותיהן הגם שלא מחו במילה לא הרשו הטבילה, והרב דשם אסר להם המילה, כי יחם לבבו הטהור על הפושעים ע"כ גזר אומר כי חטא ועון יחשב למוהל שימולם, ופסל את המוהל העובר ע"ז, ולאב ההוא יימצא עון. וע"ז העריכו בני אמעריקא ג' שאלות:
 
א: אם יש עון לפי הדת למול בנים כאלה.
ב: אם יש להרב לפסול המוהל ששנה תפקידו.
ג: אם לישראל אחר אשר יתן בנו למוהל זה עון יחשב לו.
 
נראה לי דלא חטאת היא רק מצוה למולם, ואביא כמה ראיות נכוחות ע"ז, ראיה א' הרי גם עכו"ם שבא להמול מוהלין אותו ומצוה היא... וע"כ כאשר בא עכו"ם להמול פותחין לו בזה בחירה חפשית כאשר ישים אל לבו באמת ובתמים לבוא לעדת ישראל בנקל יקבל הטבילה... ואם אין מלין אותו מבטלין את בחירתו כי לא בנקל ימסור נפשו לצער מילה בזקנותו, וכאשר מלין אותו נסיר מחיצת ברזל מלפניו, והבחירה קיימת לרצונו... ועתה אם בעכו"ם הדין כן שאין בזה עון רק מצוה כל שכן (יז) בילד אשר אביו ישראל ואמו הנכרית לא תמחה מהמילו שמצווין אנו לפתוח לו פתח תקוה למולו כעת ע"ד אביו וכשיגדל יוכל מהר לעשות כרצון אביו לטבול עצמו כדת וכדין ואם אין מלין אותו דוחין אותו בידים (יח) מעדת ישראל, ולא ככתוב ואל ידח ממנו נדח.
 
ועוד יש לעורר שטבילה כזו אשר אביו ישראל יותר מחוייבין להכין לו דרך הבחירה מאשר יעשה להנולד מנכרי כי הגם שמדינא הולד כמותה לענין יחוס, עכ"ז מצינו כי זרע הקודש יקרא שהרי כשעזרא הוכיח לישראל אשר נשאו נשים נכריות אחר אומרו כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם אמר: והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות (עזרא ט' ב') (יט) וגלל זה אם יש באפשרות להוציא זרע נשחתה מהטומאה ולהוציא ממסגר אסיר ולהחזירה אל הקודש מה טוב ומה נעים חלקינו.
 
ואולם, הרב עזריאל הילדסהיימר (1820-1899) חלק על דעת הרב קלישר. לדעתו, מותר לבצע ברית מילה בילד המוגדר הלכתית כגוי, רק אם הדבר נעשה במסגרת הליך של גיור. כך, הרב הילדסהיימר לא רק חולק על ניתוחו ההלכתי של הרב קלישר אלא גם דוחה באופן בסיסי את כל תפיסתו, הרואה בילדים אלו 'זרע ישראל'.
 
הרב יחיאל יעקב ויינברג (1885-1966) בספרו שרידי אש (ב, ס-סא) תומך במסקנתו של הרב הילדסהיימר. מלבד הסכמתו הבסיסית עם סברת הט"ז שהוזכרה לעיל (לפיה מילת גוי מעיבה על ייחודיות הברית עם עם ישראל), מעלה הרב ויינברג בתשובתו השנייה מספר נקודות חדשות. למשל – אם הילד יהיה מהול, אנשים עלולים לחשוב כי הוא יהודי ולצרף אותו לזימון או למניין, ואולי אף לאפשר את נישואיו לאשה יהודייה. מעבר לכך, מביע הרב ויינברג חוסר נוחות בנוגע לגיור קטנים, במיוחד כאשר המתגיירים לא יתחנכו לשמירת מצוות בהמשך חייהם. לבסוף, הוא טוען כי 'על ידי כך מחזקים ידי עוברי עבירה, שנושאים נשים נכריות ואינם מתביישים כלל בהולד להם בן, שמכניסים אותו לבריתו של אברהם אבינו כאלו הי' ישראל גמור. ועפ"י רוב אי אפשר למנוע שלא יברכו ברכת מילה וברכת להכניסו, שעפ"י דין הן ברכות לבטלה. הרב קוק (דעת כהן קמט) תומך גם הוא בעמדה זו.
 
הרב בן ציון מאיר עוזיאל (1880-1953), רבה הספרדי הראשון של מדינת ישראל, חולק על העמדה הנזכרת וכותב בספרו 'בשאלות הזמן' (סד-סה) כי במצב הנוכחי אנו צריכים לחייב(!) את האב למול את בנו ביום השמיני (בתנאי שזה לא חל בשבת) בתקווה להרחיק את הילד מדרכי אמו הגויה, ולעודדו להתגייר ביום מן הימים.
 
מחלוקת זו, המבוסס על תפיסות עולם הלכתיות ודתיות שונות, ממשיכה עד ימינו אלו.  

בנם של הורים שעזבו את היהדות

כמה אחרונים דנים במקרה שנדמה כמקרה ביניים: ילד שחייב להימול אך לא בשבת. הטור (יו"ד רסו) כותב:

ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים ונשוי ישראלית ונולד לו בן ממנה מלין אותו בשבת ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית
הפרישה (שם) מסביר כי אותו העיקרון נכון גם לגבי ילד של הורים שעזבו את האמונה היהודית.
 
האם הטור מתכוון לרמוז כי אם שני ההורים המירו את דתם אל מחוץ ליהדות הילד לא יכול להימול בשבת? הבית יוסף בבדק הבית כותב כי אפילו אם שני ההורים המירו את דתם, הילד צריך לעבור ברית מילה , ואף בשבת. פסיקה זו מוסכמת גם על הב"ח (שם), אך הט"ז והש"ך (וראו גם בחכמת אדם קמט, לה) מערערים על פסיקה זו – אם שני ההורים המירו את דתם האם אמנם סביר שהילד יוותר נאמן לדתו?
 
רוב האחרונים (ראו למשל איגרות משה יו"ד א, קנו; ציץ אליעזר ו, ג; שבט הלוי ד, קלד) מורים כי יש למול את בנם של הורים חילונים גם בשבת. אף על פי כן, כמה מהם דנים בשאלה האם יש לדחות את הברית במקרה בו הטקס והחגיגות עלולים לגרום לחילול שבת המוני (ראו שבט הלוי א, רה; יביע אומר י, לב; ציץ אליעזר ג, ו). אנו נשוב לעסוק בנושא זה באחד מהשיעורים הבאים.
 
**********************************************************
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: אסף בראון, תש"פ
עורך: יחיאל מרצבך, תש"פ
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                           http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)