דילוג לתוכן העיקרי

מכות | דף יט | הערות בענייני ביכורים

"בכורים מאימתי מחייבין עליהן? משיראו פני הבית"
הרמב"ם (הלכות תרומות פט"ו הלכות כ–כא) פוסק שמבחינת קדושת החפצא והאיסורים החלים עליו, ביכורים נחשבים תרומה. עם זאת, בסוגייתנו עולה (יח ע"ב – יט ע"א) שוני בין ביכורים לתרומה במה שנוגע לדרך יצירתה של אותה קדושה: תרומה קדושה בהפרשה גרידא, ואילו בביכורים אין די בהפרשה, ויש צורך בהבאת מקום. מדוע?
הרב אליקים קרומביין שליט"א הציע לקשור זאת למאפיין של מצוַת ביכורים שעמד עליו במאמרו "טקס העלאת הביכורים לירושלים וטעמו" (מעלין בקודש ה, עמ' 64–68). הרב קרומביין מבחין כי התורה נקטה פעלים שונים בשתי המצוות: בתרומה נאמר "רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה'" (במדבר י"ח, יב), ואילו בביכורים נאמר "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַה'" (שם, יג). מכאן הוא מסיק שהליך ההפרשה אינו עושה את הפירות לביכורים, אלא רק מזהה פירות שהם כבר ביכורים ומסמן אותם לקראת הבאתם למקדש. וכן כתב הרשב"ם בפירושו לבבא בתרא (פא ע"א, ד"ה מחייב): "ואותה שביכרה תחלה, קושר בה גמי, לידע שמבכרת היא". הרשב"ם מדגיש שיש חובה להביא את הפרי שביכר תחילה דווקא; הקשירה לא באה אלא לסמן את הפרי שהבכיר ראשונה, אך ההבכרה היא שמגדירה את הפרי כביכורים. והוסיף הרב קרומביין וביאר, שבביכורים הקב"ה הוא הנותן, והאדם אינו אלא צופה מן הצד, שמזהה את הטובה ומביא אותה. אמנם מסוגייתנו עולה שאף לאדם יש תפקיד יצירתי בהחלת קדושת הביכורים: ההבאה בפועל אל הבית, שרק אז חל עליהם שמם המלא והם נאסרים לזר.
אשר להגדרת "הבית" לעניין זה, נחלקו הראשונים בדבר. הר"ש (ביכורים פ"ב מ"א) סבר שהכוונה לעזרה; ואילו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ג ה"א) כתב "מאחר שנכנסו לחומת ירושלים", ומסתבר שהוא הולך בזה לשיטתו בכמה מקומות ש"מקדש" היינו ירושלים, ואכמ"ל.
מקרא ביכורים בגר
סוגייתנו נוקטת שאין דין מקרא ביכורים בגר, כסתימת המשנה בביכורים (פ"א מ"ד):
"הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר 'אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו' (דברים כ"ו, ג)".
ברם, הירושלמי שם מביא דעה חולקת:
"תני בשם רבי יהודה: גר עצמו מביא וקורא. מה טעם? 'כי אב המון גוים נתתיך' (בראשית י"ז, ה): לשעבר היית אב לארם, ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים.
רבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כר' יהודה".
וכן פסק הרמב"ם, שגר מביא וקורא (הלכות ביכורים פ"ד ה"ג). ובתשובתו המפורסמת לרבי עובדיה הגר (שו"ת הרמב"ם סימן רצ"ג) האריך בביאור מעמדם של הגרים כבני אברהם, שהארץ הובטחה לו, ואם כן, הגם שאין לגרים נחלה בארץ, על כל פנים היא הובטחה לאביהם, והריהם בכלל מה שנאמר במקרא ביכורים "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כ"ו, ג).
על הסבר זה הקשה המשנה למלך מפסוק אחר במקרא ביכורים: "רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" (שם, י). על פי מקרא זה פסק הרמב"ם עצמו (שם ה"ב) שאין אישה קוראת מקרא ביכורים, שאינה יכולה לומר "אשר נתתה לי ה'". אם כן, כיצד יכול הגר לקרוא?
תשובה לדבר מצויה בחידושי הרמב"ן למסכת בבא בתרא פא ע"א: "מפני שהן בני אברהם, וראויין היו לירושה שלו, אלא שנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים, והרי הן כטפלים שראוין לירש ואין להם" (לעניין הטפלים עיין בבא בתרא קיז ע"א – קיח ע"ב).
ביאור דבריו, שהיכולת לקרוא מקרא ביכורים תלויה ברכישת קניין גוף בקרקע בארץ ישראל, ואין צורך שתהיה זו אדמה שנחלו אבותיו של המביא בזמן חלוקת הארץ, אולם המביא צריך להיות שייך מבחינה עקרונית בשבועה על נתינת הארץ ובחלוקתה בימי יהושע. הגרים הם בני אברהם, ועל כן הם שייכים עקרונית בחלוקה זו, אלא שבפועל נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים, ועל כן אין להם ממי לירש. נשים, לעומת זאת, הופקעו מחלוקת הארץ, אף על פי שהיו שם 'ברגע הנכון' (ועיין רש"י ברכות כ ע"ב, שביאר שגם בנות צלפחד לא נטלו אלא חלק אביהן), ועל כן אין הן יכולות לקרוא מקרא ביכורים (ועיין עוד בהוספות שבסוף חידושי הגר"ח סולוביצ'יק על הש"ס, סימן כ"ב).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)