דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דפים קל - קלא | מכשירי מילה

 

הסוגיה הראשונה בפרק עוסקת בדעת ר' אליעזר בעניין מכשירי מילה הדוחים את השבת. לשיטתו, מותר לעשות בשבת את כל הנצרך לקיום מצות מילה, הן בעיקר מעשה המילה, והן באביזרים הנלווים לה. הגמרא בדף קלא מבהירה, כי אין מדובר על חידוש נקודתי בהלכות מילה, אלא על חידוש כללי יותר הנוגע לקיומן של מצוות רבות, ובעיקר אלה שקבוע להן זמן: שופר, לולב וכן הלאה.

דומה, שהשאלה המרכזית בביאור דבריו של ר' אליעזר היא האם היתרו הוא בגדר של "לכתחילה". ר' עקיבא במשנה הגיב על דברי ר' אליעזר, וקבע שכל דבר שניתן היה לעשותו מערב שבת אסור בשבת עצמה. לדעתו, מכשירי מצוה אינם מהווים חלק מן המצוה, ועל כן אינם כלולים בהיתר לחלל שבת לצורך המצוה. לכן, אם אין סכין למילה בשבת, המילה תידחה.

ר' אליעזר בוודאי חולק על כך, ולדעתו אם אין סכין למילה מותר להתקינה בשבת. אלא, שיש להתלבט: האם לדעת ר' אליעזר ראוי לכתחילה לייצר את הסכין מערב שבת, או שמא הוא סבור שאין צורך לטרוח בכך? בלשון למדנית: האם לדעת ר' אליעזר מכשירי מצוה הם בגדר "הותרה", דהיינו שכלל לא נאסרו בשבת, שכן הם חלק בלתי נפרד מן המצוה; או שמא הם בגדר "דחויה", כלומר שכאשר אין ברירה אחרת, מותר לחלל שבת לצורך אותם מכשירים?

שאלה זו תלויה, במידה רבה, בדברי הראשונים בראשית הפרק. הגמרא (דף קל עמוד א) מספרת שפעם "שכחו" ולא הביאו סכין, וממילא התעורר צורך להעבירו דרך רשות הרבים למקום המילה. מסיפור המעשה משתמע, שלכתחילה ברור שצריך היה להביא את הסכין למקום המילה מערב שבת, כדי למנוע הוצאה מיותרת לרשות הרבים, אלא שהיות ושכחו לעשות זאת התעוררה השאלה כיצד לנהוג למעשה.

ר' אליעזר השיב, שניתן להביא את הסכין למקום המילה כרגיל, ואין צורך לחפש דרך קלה יותר של העברה דרך "גגות וקרפיפות". התוספות תמהו על כך: אם אמנם ניתן להעביר דרך גגות וקרפיפות, ולהסתפק באיסור דרבנן, מדוע נתיר איסור תורה? על כך תשובתם:

"אלמא דשרי ר' אליעזר דרך רשות הרבים דהוי דאורייתא כדי למהר המצוה, אע"פ שיכול לעשות [בענין] דליכא אלא איסורא דרבנן".


לדעת התוספות, ר' אליעזר סבור שהזריזות למצוה היא המתירה להקל אפילו באיסורי תורה. מדברי התוספות עולה, שאם ניתן היה לבצע את המצוה באותה זריזות ומבלי לעבור על איסורי תורה, ראוי היה לנהוג כך.

הרמב"ן מציע הסבר אחר:

"הואיל וניתנה שבת לידחות אצל מילה גופה ניתנה לדחות אף במכשירי מילה ואין מחזרין עליהן אם אפשר בענין אחר, כיון שמלאכה זו לצורך מילה או מכשיריה היא נעשית דכוליה מעשה דמילה אריכתא הוא".


הרמב"ן קובע, כי לדעת ר' אליעזר מכשירי מצוה מהווים חלק בלתי נפרד מן המצוה עצמה, ולכן אין צורך להביא את הסכין באיסור קל יותר. בשונה מן התוספות, שראו בהעברה דרך רשות הרבים זריזות לקראת מצוה, רואה הרמב"ן בהעברה זו חלק בלתי נפרד מן המצוה.

באשר לשאלה שהעלנו לעיל - דבריו של הרמב"ן פותחים פתח להצעה המחודשת, שלפיה לדעת ר' אליעזר אין צורך להתקין את המכשירים מערב שבת, במידת האפשר. לדעתו, המכשירים והמצוה חד המה, וכדרך שהמילה בוודאי תתבצע בשבת עצמה, כך גם המכשירים.

נזכיר, לסיום, כי ייתכן שהבנת הרמב"ן משקפת יסוד עמוק ומהותי, ולפיו הדרך לקראת יעד כלשהו חשובה לא פחות מן היעד עצמו. התפיסה הרווחת בעולם היא שהיעד הוא העיקר, והדרך אל היעד אינה אלא טורח ומעמסה עד לנקודה הסופית. ר' אליעזר מלמדנו, כי הדרך והמצוה כרוכים יחד, והדרך מהווה מצוה שאינה פחותה מן היעד הסופי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)