מכתב מרב יהודה שביב לרב חנן פורת על הקמת הישיבה

  • הרב יהודה שביב
 
בס"ד, י"א בכסלו תשכ"ח[1]
לחביבי ר' חנן שלומות!
 
תוך שלא זכינו למראה עיניים, חרף התודעה המוקדמת, נסתפק בהלך נפש.
ראשית אדרוש בשלום האכסניה. כיצד מתפתחים העניינים במקום?
ועתה על דברי תורה אבוא. על אותה תכנית, למעשה צילה של תכנית, עליה אתחיל לדבר.
כששמעתי על אפשרות של הקמת ישיבה באזור, לכד אותי הרעיון, ואמרתי בלבי- הנה ההזדמנות הגדולה, אולי הבלתי חוזרת, ליצור את הישיבה הגבוהה לשלמות. אותו חלום שכל בן ישיבה אשר כנפים לו והחפץ מרחבים והרמוניה שואף לו, נראה אפשרי לבצוע. באשר המקום גורם, ואף הנסיבות שכל כולן אומרות חידוש, ותכנית מהפכנית.
אנסה לפרט יותר. כוונתי לישיבה אשר אליה יקובצו נערים ובחורים שחבת תורה יוקדת בתוכם. חרוצים ללמוד תורה שלימה רחבה ועמוקה. חרוצים ללמוד תורה על כל היקפה והסתעפויותיה. בישיבה מעין זו ייקבעו עתים ללימוד (עד תום) של כ"ד הספרים, סדרי המשנה והש"ס כולו, יחד עם העמקה לאמיתה של תורה במסכתות המקובלות לכך, יוקדשו עתים לעיון בספרות המחשבה הענפה שביהדות על שלוחותיה החסידיות והמוסריות, לא מתוך לוקסוס אקדמי אלא מתוך צורך נפשי בחינת "לבו דואב". נפנה זמן ללימוד הלכה למעשה מהמקורות תוך שימת דגש על מצוות התלויות בארץ, ועל מצוות הכלל, העם והמדינה. לימוד של תורה אמת ידרוש גם תשומת לב לריאליה של הלימוד ויישום דברי התורה למעשה ולמחשבה של ימינו ושל בן זמננו. הישיבה תחנך להערכת כל ידע אנושי בכל תחום, ויהי זה היסטוריה, גיאוגרפיה, טבע וכיו"ב, ותראה במקצועות אלו מנוף ללמוד היראה והאהבה, ובעיקר ליצירות בתחום הנפש, שהרי - "גם מספורי הגויים צועק כבוד השי"ת" (ר' נחמן מברסלב).
יושם דגש על פתוח חיי הנפש של היחיד, בחוויות אמונתיות, מוסיקאליות וספרותיות, וחיי החברה של בני החבורה כולם. ישתדלו לראות "איך אור השכינה מתפלש בכל היקום" (אורות הקדש). הנערים יחונכו לראות במדינת ישראל שלב של ממש בגאולת העם והעולם, וישתדלו לעשות את כל שביכולתם, המעשית והרוחנית, כדי להשתתף בבנינה, ולא כנגררים, אלא כהולכים בראש המחנה. חלוצים בכל השטחים, ביחוד בשטח הפצת האור הרוחני. המוסד ישתדל להפוך את ה"ציפיה לישועה" למשאת נפש של כל חניכיו, ציפיה שיש עמה מעשים, ציפיה אקטיבית. על הישיבה יהיה לשמש מגדל של אור תורה וזיו מצוות ומעשים בסביבה הקרובה והרחוקה. ידע כל בעל נפש ושאר רוח, ששם בכפר עציון, מתרקמים חיים יהודים מופתיים. תהא זו פינה של קידוש השם.
או אז יוכל המקום להיהפך למרכז של קירוב רחוקים וכל אותם דיבורים יפים שנאמרו בכינוס ב"יד הרב הרצוג", ימצאו את הבסיס והמרכז למימושם וריכוזם.
זאת בקצרה.
אוטופיה... אני רואה אותך מחייך קמעא. אינני משלה את עצמי שאכן ניתן להגשים את הדבר במלואו, אך אם אין שאיפה לשלמות אין מקום גם לקיום חלקי. לא תמיד ניתן לשאוף לשלם. דומה שהנה ניתנה ההזדמנות לכך. וגאלת כי קרוב אתה.
בברכה נאמנה,
יהודה שביב.
 

[1] הרב שביב זצ"ל הלך לעולמו בי"ג בטבת תשע"ט.
מכתב זה נכתב אל הרב חנן פורת בי"א בכסלו תשכח! במלאות עשרים ואחד שנה להקמתה של הישיבה, פורסם לראשונה בעלון שבות גליון 127, מתוך תקוה שהדברים יעוררו למחשבה - באיזו מידה התגשמו הציפיות מהימים ההם - בזמן הזה.
תודתנו גם לאתר ארכיון אלון שבות שפרסם את המכתב לזכרו של הרב.