דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף סט | מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת

 

במשנה לעיל (דפים סה ע"ב -סו ע"א) נחלקו רבי אליעזר רבי יהושע בדין מכשירי קרבן בשבת. לדעת רבי אליעזר מותר לעשותם בשבת, ואילו לדעת רבי יהושע אסור. בסוף המשנה (דף סו ע"א) הובאו דברי רבי עקיבא, הסבור כרבי יהושע:

כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת. שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת.


רבי עקיבא מחלק בין מלאכות שאפשר היה לעשותן מערב שבת, שאותן אסור לעשות בשבת, למלאכות שאפשר לעשותן רק בשבת עצמן והן מותרות בשבת. מהי הסברה לחלק בין שני סוגי-מלאכות אלו?

אפשר להציע שתי דרכים בשאלה זו:

א. עצם העובדה שאי אפשר לעשות את המלאכה מבעוד יום, היא שמתירה את עשייתה בשבת, שהרי אין ברירה אחרת. זאת בניגוד למלאכות שאפשר לעשותן מבעוד יום וממילא לא הותרה עשייתן בשבת.

ב. חוסר היכולת לעשות את המלאכה בערב שבת מלמד על כך שמלאכה זו היא חלק מהותי מן הקרבן. בניגוד למלאכות שאפשר לעשותן מבעוד יום משום שהן מנותקות מן הקרבן, ולכן אין הן דוחות את השבת. כהבנה זו עולה בירושלמי (ו, ב) שהסביר שלדעת ר"ע אסור לעשות הזאה בשבת גם אם לא הייתה ברירה אחרת, משום ש"מין הזאה" אפשר לעשות מבעוד יום. כלומר, לא חוסר-הברירה הוא שמתיר לבצע את המלאכה בשבת, אלא היותה חלק מהותי מן הקרבן. ממילא, מלאכות שאינן חלק מן הקרבן ואפשר עקרונית לעשותן מבעוד יום, אינן דוחות את השבת גם במצב שבו בפועל אי אפשר היה לעשותן מבעוד יום.

השלכה חשובה לחקירה זו עולה מדברי המפרשים בסוגייתנו. בגמרא (דף סט ע"א) הובאה ראיה שנתן רבי אליעזר לדבריו:

תניא, אמר רבי אליעזר: ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, דאיתעביד ליה מצוה - לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת!


רבי אליעזר לומד ממכשירי מצוה שלאחר שחיטה, שדוחים את השבת, שגם מכשירי מצוה שלפני שחיטה ידחו את השבת. מהם אותם "מכשירי מצוה שלאחר שחיטה"? נחלקו בכך המפרשים על אתר. רש"י (ד"ה שלאח) פירש שהכוונה היא למיחוי קרביו של הקרבן שנעשה לאחר שחיטה ואינו חלק מגוף המצוה. אך התוספות (ד"ה אם) הקשו על דברי רש"י ופירשו באופן אחר:

פירש בקונטרס: מיחוי קרביו. ותימה לר"י: מה ראיה מייתי? דילמא שאני התם משום דלא אפשר למיעבד מאתמול! ונראה לר"י דמכשירי מצוה שלאחר שחיטה דקאמר היינו הקטר חלבים דאפשר להמתין עד הלילה ודחי שבת.


התוספות מקשים על רש"י שמיחוי קרביו איננו כלל בגדר "מכשירי מצוה", שהרי אי אפשר לעשותו מבעוד יום, ומשום כך הם נאלצים לפרש שב-"מכשירי מצוה שלאחר שחיטה" הכוונה היא להקטרה.

באחרונים מבואר (עיין למשל קובץ שיעורים סימן רי) שמחלוקת רש"י והתוספות נעוצה בחקירה הנ"ל. לדעת רש"י, אין חשיבות אמתית לשאלת היכולה לעשות את המלאכה מבעוד יום, והיא מהווה רק סימן לכך שהמלאכה היא חלק מהותי מן הקרבן. ממילא, מיחוי הקרביים, שאיננו חלק ממעשה ההקרבה, נחשב כ"מכשירי מצווה" למרות שטכנית ניתן לבצע אותו רק לאחר השחיטה (היינו בשבת). לעומת זאת, דעת התוספות היא שעצם העובדה שאי אפשר לעשות את מיחוי הקרבים מבעוד יום אמורה להתיר את עשייתו בשבת גם לדעת רבי עקיבא, למרות שאין הוא חלק מהותי מן ההקרבה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)