מלאכת אוכל נפש ביום טוב

  • הרב שמואל שמעוני

מלאכת אוכל נפש ביום טוב

לקראת חג השבועות הבעל"ט, נחל היום לעסוק בענייני יום טוב. כידוע, יום טוב אסור בעשיית מלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש, כפי שנאמר במשנה במגילה ז ע"ב: "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד".

מהו המקור להיתר זה? לכאורה, התשובה פשוטה - זהו בפסוק מפורש: "וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכה לא יֵעשה בהם, אך אשר יֵאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" (שמות י"ב, טז). אולם, אם נדייק בפרשייה זו, נגלה שההיתר מתייחס רק לראשון ולשביעי של פסח, ועדיין עלינו להבין כיצד הוא מורחב לשאר החגים.

בתשובה לשאלה זו קיימות גישות שונות בראשונים, וכיום נעמוד על אחת מהן. היראים (סי' ש"ה) כותב לגבי חג השבועות: "אע"פ שלא מצינו שהתירה בו תורה אוכל נפש - יש לנו ללמוד שכל מלאכות שהותרו בחג המצות הותרו בחג השבועות ובחג הסוכות, שהרי מצינו שהוקשו זה לזה". היראים מרחיב את ההיתר של פסח לשאר הרגלים באמצעות היקש (ובמצווה הבאה הוא מוצא לימוד נוסף, שמרחיב את ההיתר גם לראש השנה).

אם כן, לפי היראים הפסוק שציטטנו מהווה מקור להיתר אוכל נפש (בניגוד לגישת הרמב"ן, שנראה בע"ה בשבוע הבא), ואם ברצוננו להבין את היתר אוכל נפש - עלינו לעיין בפסוק זה. הפסוק מדגיש שברמה הבסיסית, איסור עשיית המלאכה ביום טוב דומה לאיסור עשיית המלאכה של שבת: "כל מלאכה לא יֵעשה בהם", אלא שיש תכלית אחת שמתירה עשיית מלאכה ביום טוב - ייצור אוכל נפש.

כלומר, יש כאן שני גורמים המתעמתים זה עם זה: איסור המלאכה וחשיבות האכילה, ובעימות זה גוברת חשיבות האכילה. אולם כאן מתעוררת שאלה: הלוא עימות זה קיים גם בשבת, ומדוע בשבת גובר איסור המלאכה ואילו ביום טוב גוברת חשיבות האכילה?

נראה, שחשיבות האכילה ביום טוב גדולה מחשיבות האכילה בשבת, כיוון שבשבת קיימת רק מצוַת עונג, ואילו ביום טוב קיימת חובת שמחה. אם כן, ביסוד היתר מלאכת אוכל נפש ביום טוב עומדת מצוַת השמחה. וכך כתב הראב"ן בביצה יב ע"א: "שהותרה הוצאה לצורך אכילת יום טוב, שהוא מצווה... שהותרה שחיטה לאכילה, שהיא מצווה".

אולם, נראה שאף שהבדל זה נכון - אין די בו כדי להצדיק את ההבדל שבין יום טוב לבין שבת. כאשר יום טוב חל בשבת - אסור, כמובן, לעשות מלאכות אוכל נפש; אולם לפי הלימוד שהצענו - לכאורה היה מותר לעשותן, שכן יש אז מצווה של שמחה. לכן, שומה עלינו למצוא הבדל בין איסור המלאכה של יום טוב לבין איסור המלאכה של שבת, כדי שהבדל זה יסביר מדוע חשיבות האכילה מצליחה להתגבר על איסור המלאכה ביום טוב אך אינה מצליחה להתגבר על איסור המלאכה בשבת.

תשובה לכך נראה שניתן למצוא בדברי הראב"ן עצמו במקום אחר (פסחים קד ע"א). הראב"ן מסביר את המילים "'המבדיל בין קודש לקודש" שאנו אומרים בהבדלה שבין יום טוב לשבת, וכותב: "קדושת שבת חמורה, שהקב"ה קידשה בעצמו, ויום טוב - ישראל מקדשי... וזה 'המבדיל בין קודש לקודש' - בין קודש שקידש הוא בעצמו לקודש שישראל מקדשין, שקודש שישראל מקדשין מותר באוכל נפש".

לדברי הראב"ן, קדושתו של יום טוב, שתלויה בישראל המקדשים את החודש, היא נחותה מזו של שבת, שהקב"ה מקדשה. נחיתות זו מתבטאת בכך שמלאכת אוכל נפש יכולה לדחות את קדושת יום טוב, אך אינה מסוגלת לדחות את קדושת השבת.