מלחמות הדתות ואדישות הפילוסופיה

  • הרב איתיאל גולד

מלחמות הדתות ואדישות הפילוסופיה

בתקופה האחרונה, יותר ויותר מתבהרת התמונה המבהילה, שהעולם עומד בפני מלחמות דת. במאות השנים האחרונות היה נראה שמלחמות דת הן דבר שאבד עליו הכלח, בעקבות תהליך ה'התפכחות' מן הדתות שעבר העולם, אך כיום נראה כי למרות התהליכים הרבים שעברו על העולם, מלחמות דת ואמונה הן זן שלא נכחד כל כך בקלות.

בעידן הנאורות וההשכלה רווחה הטענה כי הדתות הן אלו שהביאו למלחמות לאורך ההיסטוריה, וכי תהליך החילון יביא בעקבותיו את השלום המיוחל. במאה העשרים התבררה מעל לכל ספק הטעות שבטענה זו - מלחמות העולם, שהיו ללא ספק מהמלחמות החמורות והאכזריות ביותר - לא נבעו מאמונות דתיות, אלא מאידיאולוגיות חילוניות לחלוטין.

מכל מקום, בעולם המודרני מקובל לראות במלחמות דת תופעה שלילית, המלמדת על פחיתותן של הדתות. באופן מפתיע, ריה"ל רואה במלחמות בין הדתות דווקא הוכחה לתוקף שלהן. מלך כוזר מזכיר את מלחמות הדת בוויכוחו עם הפילוסוף, כהוכחה נגד הפילוסופיה הטוענת שאין חשיבות לעשיית מעשים מסויימים בעבודת האל:

"יש אפוא בלא ספק, מעשה הרצוי מצד עצמו, לא מצד כוונת עושהו. כי אם לא כן, מה לנוצרים ולמסלימים, אשר חלקו ביניהם את העולם המיושב, נלחמים זה בזה?"

אם הנוצרים והמוסלמים נלחמים זה בזה, כנראה יש מעשים מסוימים שאותם יש לעשות כדי לעבוד את האל, והפילוסוף טועה בטענתו שאין חשיבות למעשים. לכאורה, לא מובנת הוכחת הכוזרי: מה בכך שהדתות נלחמות אחת בשנייה? האם זה מורה על צדקת דרכן?

אכן, נראה שהכוזרי אינו מביא הוכחה לכך שדת מסויימת היא צודקת בגלל מלחמותיה. כוונתו היא, שהעובדה שאנשים מוכנים להילחם ולהקריב את נפשם למען דתם, מראה כי יש באמונה הדתית כוח עוצמתי וחזק הממלא את נפשו של האדם. אין בכך כדי להוכיח את נכונות הדת, אך הדבר מוכיח כי יש באדם רצון פנימי לחיות חיים דתיים המקיפים את מכלול אישיותו וחייו, ואין הוא מסתפק בחיי עיון שכליים פילוסופיים. שוב אנו רואים כאן את הנקודה שהזכרנו בעבר - הכוזרי מחפש את האמת הקיומית, שתמלא את אישיותו בתוכן ממשי. הפילוסוף הציע אמנם משנה שכלית מסודרת ומרשימה, אך הוא אינו מביא את הגאולה לנפשו של האדם, שכן האדם מחפש אמונה שתמלא את חייו עד שיהיה מוכן למסור את נפשו למענה. העובדה שהמאמינים השונים מוכנים להילחם על הדרך המעשית של דתם, מראה כי יש באדם רצון פנימי לחיות לאור חוקים מעשיים מסוימים, ואין להסתפק רק בחיי עיון טהורים.