מלך ומלכות (ב)

  • הרב משה טרגין

מלך ומלכות - חלק ב'

בשבוע שעבר הצבנו חילוק בין המושג "מלך" לבין המושג "מלכות". כשאנו מחלקים בין שתי קטגוריות או מושגים, שבדרך כלל חופפים, אך מסברה ניתן לומר שהם מושגים נפרדים, עלינו לבדוק האם הם אכן יכולים להתקיים כל אחד בפני עצמו; אם הם אינם יכולים להופיע כמושגים עצמאיים, כנראה הם אינם שונים אלא רק מייצגים היבטים שונים במקצת של אותו מושג. הדרך הטובה ביותר לוודא כי חלוקה בין מושגים אכן קיימת במציאות ואינה רק חלוקה תיאורטית היא לחפש מקרה שבו יהיה ניתוק בין שני המושגים. לפעמים המושגים לא יהיו עצמאיים לחלוטין - רק מושג אחד יופיע כעצמאי לחלוטין. הדבר מספיק לצורך הבנתם והגדרתם, מאחר שלמעשה הם אכן מושגים נפרדים.

במידה מסוימת כבר ראינו את הניתוק שבין המלכות למלך. דנו בשתי תקופות שבהן הייתה מלכות ללא מלך. מקרה אחד הוא התקופה שלפני מינויו של המלך בפועל, שבה, לפי הגמרא בראש השנה ובהוריות, אין למלך מעמד הלכתי של מלך. בנוסף, הסקנו מהירושלמי, שבמשך ששת החודשים של מרד אבשלום, לא נחשבו דוד ואבשלום מלכים למרות שהמלכות המשיכה להתקיים ללא הפרעה. האם אנו יכולים לגלות מקרים נוספים של מלכות ללא מלך?

מקרה כזה עולה בגמרא נוספת בהוריות (י.) האומרת שברגע שמלך לוקה בצרעת (שלפי חז"ל שקולה כמיתה) הוא מאבד את מעמדו כמלך (ואם חטא, הוא מביא חטאת רגילה במקום החטאת המיועדת למלך). הגמרא מוכיחה את דבריה מיותם, שאביו עזריה לקה בצרעת. מאחר שמעמדו של עזריה כמלך פקע, החזיק בנו יותם במשך תקופה זו בסמכויותיו המשפטיות. כאן אנו מוצאים מקרה נוסף שבו מעמדו של מלך פוקע בלא שממשיכו מקבל את כס המלוכה כיורש. הפסוק מגלה כי יותם החזיק רק בסמכויות המשפטיות של אביו - הוא לא הפך למלך עד שאביו נפטר. זהו עוד מקרה שבו המלכות נמשכת גם במצב שבו אין אדם שייצג את המלכות כמלך. מלכות, אם כך, אינה תלויה במלך.

הרמב"ן מעלה עוד מקרה שבו מלכות מתקיימת גם ללא מלך. במלכים א', ז הוא מסיק שאם יורש העצר של המלוכה עדיין קטין בשעה שנפטר המלך הקודם, אנו מעכבים את המלכתו עד שיגדיל. עד לזמן שיגדיל אין אף אחד שיושב על כס המלוכה ומשמש כמלך; למרות חיסרון זה המלכות עצמה נמשכת - אין צורך במשיחה חדשה כדי להמליך את הילד שגדל. המלכות נמשכה למרות שלא היה מלך שיממש אותה, והיא אינה צריכה כינון מחדש.

בעל המנחת חינוך מצייר מקרה מעניין, שממנו גם ניתן להגיע למקרים נוספים של מלכות ללא מלך. הספרי מדייק מהפסוק "שום תשים עליך מלך" שאישה אינה יכולה להיות מלכה - מלך ולא מלכה. מה קורה , שואל המנחת חינוך, אם אין יורשים זכרים לכתר והקרוב היחיד שנותר למשפחת המלוכה הוא אישה - האם היא תירש את הכתר? המנחת חינוך שואל שאלה זו למרות הפסוק המפורש שמונע מאישה להפוך למלכה. נראה, שאם מקרה כזה יקרה האישה לא תיחשב מלכה - כפי שקובעת גזרת הכתוב; ואף על פי כן ייתכן שהיא תירש ותעביר אותה לילדיה. במקרה כזה נגיע שוב למצב שבו המלכות קיימת אך אין מלך.

הערה זו של המנחת חינוך משמשת כפתח לדיון מעניין: הספרי מונה מספר תכונות שבהן ניחן המלך. למשל, אמו חייבת להיות יהודייה - זאת אומרת שהוא אינו יכול להיות גר ולא בן של מומר. מה יקרה אם גוי יתמנה למלך תוך הפרה של הכלל הנ"ל (מצב שלפי דעות רבות אכן התרחש כשרחבעם, בנו של שלמה, התמנה למלך למרות שהיה בנה של נעמה העמונית). האם נמשיך את הקו שאותו העלה המנחת חינוך לפיו למרות שהוא אינו ממלא את המשרה הרשמית של מלך, מכיוון שאינו עונה על כל התכונות הנדרשות ממלך , המלכות אינה פוסקת ויכולה לעבור לילדיו? המנחת חינוך, שנוטה לקבל מצב שבו נשים ממשיכות את המלכות, פותח פתח לדון במקרים נוספים של פסול מלך, שבהם יש מקום להסתפק האם הם מועטו לגמרי או שהם רק מעוכבים מלשמש כמלכים באופן רשמי אך עדיין יכולים להעביר את המשרה ליורשיה.

סיכום:

הצלחנו לבודד מקרים שבהם המלכות נמשכת גם ללא מלך. בכמה מקרים המלך מושעה מתפקידו, במקרים אחרים הוא עדיין לא נתמנה, וישנם מקרים שבהם האדם המחזיק בכתר אינו מקבל את המעמד ההלכתי של מלך מחמת פסול. בכל המקרים הללו המלכות ממשיכה להתקיים באופן עצמאי.

מה יהיה במקרה ההפוך? האם ייתכן מלך גם ללא מלכות? במבט ראשון מקרה כזה נראה בלתי אפשרי. אם אין בנמצא מוסד פוליטי של מלכות, ודאי שאין מלך, שתפקידו לייצג מוסד זה. ואולם בחינה מדוקדקת יותר של השאלה מעלה מקרה ראוי לציון. הבה נפנה לדון במושג "מלכות ישראל".

אנו מוצאים בגמרא רמזים לכך שמלכים משאר שבטי ישראל נחשבו כמלכים לגיטימיים מבחינה הלכתית למרות שלא היו חלק מבית דוד שלו הובטחה המלכות. ניקח למשל את הגמרא בהוריות (יג.) האומרת ש"כל ישראל ראויין למלכות". בהוריות (יא.) הגמרא מציינת שמלכי בית דוד ומלכי ישראל (הממלכה הצפונית שפרשה מהממלכה הדרומית, ממלכת יהודה, בימי הבית הראשון) מביאים חטאת מיוחדת אם חטאו. הדבר מצביע על כך שלמלכים אלו יש מעמד הלכתי של מלכים. ככלל, אנו מוצאים שכל דיני המלך חלו גם לגבי מלכי ישראל. הגמרא בכתובות (יז.) דנה בזכותו של מלך לחצות צומת או להשתמש בדרך ציבורית לפני מסע הלוויה או תהלוכה של חתונה. הגמרא מנסה להקשות על דין זה מכך שאגריפס (מלך שלא היה משושלת בית דוד) נתן למסע הלוויה לחלוף על פניו. תוספות בסנהדרין (כ.) מייחסים סמכויות של מלך גם לאחאב שאינו מבית דוד. בעניין זה בולט במיוחד הרמב"ן המטיל על מלך ישראל את כל הדינים של מלך מבית דוד - "וכל מצוות המלכות נוהגין בו". ברור ששליטים שאינם מבית דוד נחשבים מלכים מבחינה הלכתית. אבל...

המכילתא בפרשת בא (מסכתא דפסחא פרשה א') מגלה לנו כי "עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות. משנבחר דוד יצאו כל ישראל". חריפים עוד יותר דבריו של הרמב"ם , הכותב בספר המצוות, במצוות לא תעשה שס"ב: "אין מלך למי שיאמין תורת משה אדון הנביאים אלא מזרע שלמה לבד וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות נכרי קרינן ביה כמו שכל זרע אחר בלתי זרע אהרן לעניין עבודה זר קרינן ביה". בזאת מרחיב הרמב"ם את איסור "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (שבעיקרו מדבר רק על מינוי מלכים גויים או מומרים) גם למינוי מלך שאינו מבית דוד. הוא משווה מלכים שאינם מבית דוד לפסולי כהונה - תוך הדגשת חוסר ההתאמה וחוסר היכולת של כל אחד מהם לבצע את התפקיד שלקח על עצמו. התייחסות דומה למלכים שאינם מבית דוד ניתן למצוא אצל הרמב"ם בפירושו למשנה בסנהדרין (ב', ג). דבר זה סותר בפירוש את הנאמר לעיל שלמלכי ישראל יש מעמד הלכתי של מלכים וש"כל מצוות המלכות נוהגין בו"!!!

אפשר שהתירוץ לשאלה מפורסמת זו נעוץ בחילוק בין מלכות למלך. ברור, שהמעמד האישי של מלך, מעמד המגדיר תחום נרחב של הלכות, יכול לחול גם על מלכים שאינם מבית דוד. אין ספק שהוא יכול לשמש כמלך מבחינה הלכתית. ואולם מלך לחוד ומלכות לחוד: המלכות הובטחה לדוד, ומרגע שמשפחתו נבחרה, נדחו שאר המשפחות בישראל מהאפשרות של החזקת מלכות באופן משפחתי (הדבר בולט במיוחד ברמב"ם מלכים א', ז, ט). אין שושלת מלכות מחוץ לשושלת בית דוד, למרות שמעמד מלך יכול לחול גם על יחידים שאינם מבית דוד. כשהרמב"ם מתאר את מעמדם של מלכים שאינם מבית דוד כנכריים הוא מדגיש בפירוש את חוסר שייכותם למלכות "לעניין מלכות נכרי קרינן ביה". ניסוח דומה ניתן למצוא ביד החזקה, הלכות מלכים א', ח-ט כשהוא מציין שלמרות שלמלך ישראל יש לגיטימיות הלכתית עדיין "עיקר מלכות לבית דוד". יכול להיות מלך משאר שבטי ישראל, אך לא תיתכן שום משפחה מישראל שתעביר את המלכות בירושה לבניה לנצח. אנו מוצאים, אמנם, לאורך התנ"ך, שילדיהם של מלכי ישראל ירשו מאבותיהם את כס המלוכה. אך למעשה אין בעובדה זו כדי לשקף מציאות של מלכות - ישות משפחתית פוליטית המעבירה את המלכות באופן אוטומטי במשך הדורות. עובדה זו היא ביטוי להלכה אחרת - כל משרה ציבורית מועברת בירושה - הידועה כדין שררה. משרת המלוכה אינה שונה משאר המשרות הציבוריות, ולכן אף היא עוברת בירושה. ירושה זו אינה מהווה עדיין מלכות, שהינה מציאות משפחתית שאינה קשורה באדם מסוים. מלכי ישראל מהווים דוגמא למלך ללא מלכות.

ניתן לראות בנשיא דוגמא נוספת למלך ללא מלכות. לנשיא היהודי - המנהיג היהודי המכהן בזמנים שבהם אין שלטון יהודי - היה מעמד של מלך ביחס להלכות מסוימות, וביניהן הדין שהוא חייב להביא חטאת מלך במקרה שחטא. הדבר מצביע על דין חלקי של מלך. אך במקרה כזה, שהמלכות פסקה, כפי שקרה בזמן החורבן, קשה לחשוב על הנשיא כעל המשך של המלכות. הנשיא עשוי להוות מקרה נוסף של מלך ללא מלכות.

הוכחנו, אם כן, שמלכות ומלך הן קטגוריות נפרדות - במובן מסוים - שכל אחת מהן מסוגלת להתקיים באופן עצמאי בהעדר חברתה.

נקודות מתודיות:

ראה בשיעור של השבוע שעבר על הצורך לחפש את קיומם העצמאי של המושגים על מנת להוכיח את השוני המהותי שביניהם.