מלכים ב, ב - אופיו של אלישע

  • הרב יוסף מרקוס

אופיו של אלישע

כפי שראינו בעבר, הסתלקותו של אליהו מהווה למעשה סיום מוקדם של תפקידו, בשל עמידתו העיקשת על מידת הדין. עלייתו השמימה, שאינה זהה עם מוות, מטרתה לאפשר את התיקון לעתיד לבוא. באותו הדור, החליף את אליהו נביא אחר - אלישע - שדרכו מהווה תיקון לדרכו של אליהו.

בפרק ב' מתאר הכתוב את הסתלקותו של אליהו לאחר שחצה את הירדן ואת ההאצלה מרוחו על אלישע תלמידו. למרות השוני הגדול בדרך פעולתם, עליו נעמוד להלן, אין אלישע רואה עצמו כניגוד לאליהו אלא כממשיך דרכו. על כן הוא לוקח את אדרתו, ואף נאלץ להזכיר בתפילתו את אליהו כדי לחצות את הירדן (כפי שעשה אליהו עצמו) בדרכו חזרה.

למעשה ההבדל בין אליהו לאלישע ניכר כבר בצו על מינוי אליהו (מל"א פרק י"ט): אליהו הולך לאלישע ומשליך עליו את אדרתו. כפי שמשמע מהפסוקים שם, אליהו כלל אינו עוצר אלא זורק את האדרת מרחוק ממשיך בדרכו. הוא מצפה מאלישע להתמסר לתפקידו באופן מיידי, וללכת אחריו בלי להיפרד ממשפחתו כלל. אולם לאלישע קשה לנהוג בצורה כזו, והוא רץ אחרי אליהו ומבקש ממנו לעשות סעודה פרידה ממשפחתו.

אם כן, בעוד אליהו הוא נביא מבודד, הפועל במידה מסוימת מחוץ לחיי החברה, אלישע מסמל את ההיפך.

ואכן, הסיפורים הרבים בספר מלכים ב', שבחלקם נעסוק בעתיד, המתארים את פעולותיו של אלישע, מלמדים שוב ושוב על אישיותו כנביא החי בקרב עמו ומחפש לרפא את סבלם.

לאחר שאלישע חוצה את הירדן ובני הנביאים משתכנעים סופית שאליהו איננו ואלישע ממשיכו, הוא מגיע ליריחו ונענה לבקשת אנשי העיר לרפא את המים המלוחים. סיפור זה עומד בניגוד לסיפור הראשון שסופר על אליהו: בעוד אליהו גזר בצורת וסילק את הגשמים, אלישע מרפא את המים.

פרק ב' מסתיים בעלייתו של אלישע לבית אל ובסיפור המפורסם על הנערים קטנים המקניטים אותו "עלה קרח", ובתגובה אלישע משלח בהם את הדובים. מה משמעותו של הסיפור? נראה שהנערים הללו לא אהבו את מעמדו של אלישע כנביא רחמן. הם הזדהו יותר עם האופי הקשוח של אליהו, והכינוי "קרח" נועד להנגיד את אלישע לאליהו, המתואר פעמים רבות כ"בעל שיער". גם סיפור זה, אם כן, מרמז להבדל שבין הנביאים.