דילוג לתוכן העיקרי

מנורת המקדש וחנוכה

הרב עדיאל זימרן
09.04.2014

מלבד בנבואות חגי ודניאל, חנוכה אינו זוכה לאזכור בתנ"ך. למרות זאת, חלק מהפרשנים - וייתכן שאף במדרש - ניסו למצוא רמז לחנוכה גם בתורה. בספר במדבר, לאחר הקרבת הנשיאים, מופיעה פרשת המנורה, ורש"י בתחילת הפרשה עומד על הסמיכות שבין פרשת הנשיאים לבין פרשת המנורה:

"למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים - חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב".

הרמב"ן התקשה בפירוש זה: וכי מה מעלה בהטבת הנרות במנורה יותר מהקרבת קרבנות הנשיאים? בדברי הרמב"ן כמה תירוצים, ואנו נתמקד באחד הקושר בין הקרבת הנשיאים לבין חנוכה (רמב"ן במדבר ח', ב):

"אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".

לדברי הרמב"ן, נרות החנוכה שאנו מדליקים היום הם המשך קיומה של מצוַת הטבת המנורה במקדש. ואכן, סימנים נוספים קושרים בין הדלקת נרות החנוכה לבין הטבת המנורה. כך אמרו חז"ל על טעם הדלקת המנורה:

"וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמידת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים".

למעשה, מדברי הגמרא עולה שנס חנוכה התרחש במקדש מידי יום: "שנותן בה שמן כמידת חברתה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים". כשם שבנס חנוכה הספיק השמן לשמונה ימים על אף שכמותו הספיקה ליום אחד, אף במקדש דלקה המנורה יותר ממידת השמן שניתן בה.

ייתכן שהקישור בין מנורת המקדש לבין חנוכה מאיר אור חדש על מקומו של חג החנוכה - שלב אחד לפני חורבן הבית. המכבים אמנם ניצחו את היוונים, אולם הניצחון לא היה ניצחון טוטאלי אלא נצחון זמני. לאחר זמן לא-רב נחרב הבית ובטלו הקרבנות. ואכן, הרמב"ן בהמשך דבריו מתייחס לכך:

"הקרבנות - כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות - לעולם אל מול פני המנורה יאירו... נרות חנוכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".

ייתכן שמדברי הרמב"ן ניתן ללמוד שחג החנוכה מסמל שהשכינה שורה בישראל לא רק במקדש. בחנוכה אנו מנציחים את הייחוד שבעם ישראל בפרטיו, ולא בכלל. למרות שהניצחון היה בבית המקדש והמנורה היא שהודלקה - חז"ל חייבו כל אחד ואחד להדליק את החנוכייה בביתו ולסמל בה שאין כל תרבות שבכוחה למחות את ייחודו של עם ישראל.

בתקופת החשמונאים עורער מקומו של הממסד - "בית המקדש". ייתכן שחז"ל חששו שבהיחרב הבית יסבור העם שאין כל ערך בעם ישראל כי אם בהיותו סביב המקדש. חז"ל רצו להבהיר שאמנם מצבו הטוב של העם הוא בהיות הבית על מכונו, אולם אף בחורבנו - שכינה שורה בישראל, ולכן חייבו את היחידים להדליק בבתיהם את המנורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)