דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף ג | מנחת מחבת ומרחשת

הגמרא בדף ג ע"א דנה בשיטת רבי שמעון, הסובר כי מנחה 'מעשיה מוכיחין עליה'. הגמרא מקשה, כי לכאורה לא ניתן לומר שמעשיה של המנחה מוכיחין על זהותה, שכן הרואה את הכהן עושה מנחה במחבת יכול לחשוב כי לפנינו מנחה שמביאה נדר להביאה במרחשת, ובטעות נעשתה במחבת. אם כן, עצם העשייה במחבת אינה מוכיחה לגבי זהותה של המנחה.
הגמרא אומרת כי מכל מקום סבר רבי שמעון שמעשיה של המנחה מוכיחים עליה. שכן, גם אם אותו אדם נדר להביא מנחת מרחשת דווקא, או מנחת מחבת דווקא, יוצא הוא ידי חובה גם בסוג מנחה שונה ממה שנדר. ממילא, מעשיה של המנחה אינם צריכים להוכיח מה היה הנדר המקורי. אין הם צריכים להוכיח אלא למה מכוון הכהן כעת, וזאת ניתן לראות בקלות על ידי בחינת הכלי בו הוא משתמש בפועל.
אמנם, דברי הגמרא כאן קשים. שכן אם אכן סובר רבי שמעון שסוג המנחה אינו חשוב כל כך, אזי מדוע נצרך הוא לכל הטענה כי מעשיה של מנחה מוכיחים עליה? סוף סוף, אם יכוון הכהן לשם מנחת מרחשת בעודו עושה מנחת מחבת, פשוט אין לכך כל חשיבות, אף אם המעשים לא היו מוכיחים כנגדו! הרי לאופן עשיית המנחה, כפי שראינו עתה, אין כל משמעות!
יתכן כי ניתן יהיה לבאר את שיטת רבי שמעון, אם נעיין בקושיה נוספת על שיטתו, אותה הקשו התוספות. כאמור, הגמרא כאן אומרת לשיטת רבי שמעון שאף אם הנודר ציין במפורש לאיזו מנחה הוא מתכוון – יוצא הוא גם במנחות העשויות באופן אחר.
התוספות (ד"ה אלמא קביעותא) הקשו מסוגיה להלן קד ע"ב, ממנה הם למדו כי לדעת רבי שמעון אדם היודע שנדר מנחה, ופירש איזו מנחה ברצונו להביא, אך כעת אינו זוכר מה פירש – חייב להביא את כל חמשת סוגי המנחות. מכאן משמע כי אף רבי שמעון סובר שעל אדם להביא את אותו סוג מנחה עליה התחייב!
נראה ליישב כי רבי שמעון מניח שישנה חשיבות לקביעת סוג המנחה, אלא שדבר זה אינו נקבע על ידי פיו של המקדיש, כי אם על ידי השימוש בכלי מסוים. וכן כותב השיטמ"ק (מנחות ג ע"א, אות טו):
"אלמא קביעותא דמנא וכו'. פירוש, מה שאדם קובע מנא בפה אין זה קביעות, כי הכלי יקבע כשהמנחה בתוכו".
כלומר – ישנה חשיבות לסוג המנחה, אלא שהסוג אינו יכול להיקבע על ידי פיו של האדם, אלא אך ורק על ידי מעשה ההנחה בכלי. מחד גיסא, מאחר וישנה חשיבות לסוג המנחה, מחשבה היתה עלולה לפסול, אלמלא היו מעשיה מוכיחין עליה. מאידך גיסא, כיון שחשיבות זו אינה יכולה להיקבע על ידי נדרו של האדם, כאשר אמר האדם "הרי זו מחבת" או "הרי זו מרחשת" לא חל על המנחה שם מחבת או מרחשת.
אמנם, במקרה בו אמר אדם "הרי עלי", וזהו המקרה בו מדובר במשנה בדף קד ע"ב, הרי שאותו אדם התחייב להביא סוג מנחה מסוים, ולא יעמוד בהתחייבותו עד שלא יביאנה בכלי הנכון.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)