מנחות דף ו – קמיצת פסול

  • הרב אברהם סתיו
במשנה (ו ע"א) נחלקו רבי יהודה בן בתירא וחכמים בדין מנחה שנקמצה בשמאל:
"קמץ בשמאל – פסול.
בן בתירא אומר: יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין".
בגמרא (ו ע"ב) מבואר שמחלוקתם איננה רק בקמיצת שמאל אלא בכל קמיצה שנעשתה על ידי אדם פסול או באופן פסול: לדעת חכמים המנחה נפסלה ואילו לדעת בן בתירא ניתן להחזיר את הקומץ למנחה ולקמוץ בשנית, שנאמר: "וקמץ משם – ממקום שקמץ כבר".
בהמשך הגמרא מובאת מחלוקת בתוך דעת בן בתירא במקרה שבו הפסול קמץ ונתן בכלי. לדעת רב (בלישנא קמא) אין חילוק בין המקרים וגם כאן סבור בן בתירא שניתן להחזיר את הקומץ למנחה, אך בברייתא הובאה דעה אחרת:
"דתניא, רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום אמרו: במה דברים אמורים – שקמץ ולא קידש, אבל קידש – פסל".
לפי דעת התנאים הללו גם בן בתירא מודה שאם קמץ הפסול ונתן בכלי לא ניתן להחזיר את הקומץ והמנחה כולה נפסלה. טעמה של עמדה זו התבאר בדברי רב נחמן:
"מתקיף לה רב נחמן: מאי קא סברי הני תנאי? אי קמיצת פסולין עבודה היא, אע"ג דלא עביד ליה מתן כלי! אי קמיצת פסולין לאו עבודה היא, כי עבד לה מתן כלי מאי הוה?
הדר אמר רב נחמן: לעולם עבודה היא, ולא גמרה עבודתה עד דעביד לה מתן כלי".
את דבריו של רב נחמן "לא גמרה עבודתה עד דעביד לה מתן כלי" ניתן להבין בשתי דרכים (המובאות בדברי הגרי"ז על אתר):
א. מתן הכלי הוא חלק מעבודת הקמיצה, כפשט דברי רב נחמן, ולכן רק אם הפסול קמץ ונתן בכלי נעשתה עבודה שלימה בפסול.
ב. מתן הכלי איננו חלק מעבודת הקמיצה, אלא שהוא מקדש את הקומץ באופן בלתי הפיך וגורם לכך שלא ניתן יהיה להשיב אותו אל המנחה.
ניתן לבחון את שתי האפשרויות הללו לאור המשך הסוגיה. הגמרא (ז ע"א) מבררת כיצד ניתן בכלל להשיב את הקומץ אל המנחה בלי שייעשה בו מתן כלי (שהרי גם המנחה מונחת בכלי), ונאלצת להגיע לאוקימתות דחוקות. לכאורה ניתן היה להציע אפשרות פשוטה – הפסול שקמץ יכול להעביר את הקומץ לכהן כשר שיחזיר את הקומץ לכלי של המנחה, וממילא לא ייעשה מתן כלי בפסול. מתוך העובדה שהגמרא לא הציעה אפשרות זו ניתן ללמוד שהבעייתיות במתן הכלי איננה בכך שהוא נעשה על ידי פסול, אלא שעצם העובדה שהקומץ התקדש בכלי לא מאפשרת להשיב אותו אל המנחה (ואפילו אם הקידוש נעשה על ידי כהן כשר), וכאפשרות השנייה שהובאה לעיל (ועיין במיוחס לרשב"א ז ע"א ד"ה ומשני).