מנחות דף יח – מעשה ברבי אלעזר בן שמוע: על דרכו של רבי בעריכת המשנה

  • הרב אביהוד שורץ
במסגרת הסוגיה הארוכה בעניין "מחשבת הינוח" מצטטת הגמרא בדף יח עמוד א תוספתא שמקורה במסכת זבחים. סיפור המעשה בתוספתא שונה בכמה פרטים מסיפור המעשה בסוגייתנו, ואנו נתייחס לגירסה המצויה לפנינו בגמרא במנחות. דומה שתוספתא זו עשויה ללמדנו פרק חשוב בנוגע לתפקידו של רבי יהודה הנשיא בסידור המשנה.
כבר רב שרירא גאון באיגרתו הידועה נותן דעתו על השאלה מה בדיוק היה אופי חיבורו של רבי, ובעיקר: האם רבי כתב את המשנה, או שמא הסתפק בליקוט של משניות קדומות שהיו קיימות עוד לפניו? ראשונים ואחרונים, ישנים וחדשים נתנו דעתם על שאלה זו, והביאו הוכחות לכאן או לכאן. נקודה משמעותית מבחינה היסטורית היא זו שמציין הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה:
"ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח".
רבי יהודה הנשיא, שחי זמן לא רב לאחר מרד בר כוכבא וגזירות השמד שלפניו ולאחריו, הרגיש צורך לאגד ולסכם את החומר ההלכתי שנותר מפי החכמים ששרדו את המרד. על רקע נתון היסטורי זה, נעיין בדברי התוספתא.
רבי יהודה הנשיא מוסר עדות מיוחדת במינה על דיון בעניין מחשבת הינוח מבית מדרשו של רבי אלעזר בן שמוע. רבי אלעזר בן שמוע היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. אף שרבי אלעזר בן שמוע נמנה בין "עשרת הרוגי מלכות", נראה שהוא הוצא להורג כמה שנים לאחר רבו הגדול, וכך שימש אחד מן המוסרים של משנת רבי עקיבא, המהווה את הבסיס למשנה שסידר רבי יהודה הנשיא. הגמרא במסכת כתובות (מ ע"א) מביאה את דברי רב, המכנה את ר' אלעזר בן שמוע "טובינא דחכימי". בהקשר לאותה הלכה שנידונה בגמרא שם, מסבירים הראשונים כי רב משבח את ר' אלעזר על כך שהציע את העיבוד הנכון והמדוייק ביותר לשיטת ר' עקיבא רבו.
ובכן, אין זה מפתיע כי רבי יהודה הנשיא מרגיש צורך "למצות את מידותיו" בפני רבי אלעזר בן שמוע, מוסר המשנה הדגול.
והנה, רבי יהודה הנשיא נכנס לבית המדרש בעיצומה של סוגיית מחשבת הינוח, ומאזין לדו שיח מעניין: רבי אלעזר בן שמוע קובע כי מחשבת הינוח אינה פוסלת, אך אחד מן התלמידים – יוסף הבבלי שמו – מסרב לקבל הלכה זו. לאחר יממה של דיונים ולבטים, יוצא המרצע מן השק: רבי אלעזר בן שמוע מודה שישנה מחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים בהלכה זו, שחכמים מכשירים, אך ר' אליעזר פוסל.
יוסף הבבלי שמח מאוד למשמע הלכה זו, שאותה הכיר קודם לכן בשמו של ר' יהודה ברבי אילעאי. כעת מבין יוסף הבבלי כי הלכה זו איננה שגויה, ומקורה בבית המדרש של ר' אליעזר. ר' אלעזר בן שמוע עומד על הזיקה שבין ר' אליעזר ור' יהודה: רבי אילעאי, אביו של ר' יהודה, הוא מתלמידי ר' אליעזר.
רבי יהודה הנשיא שב לבית מדרשו, והעתיק את המשנה המצויה בפרק השלישי במסכת זבחים:
"שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר, או להוציאן לחוץ – רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין".
משנה זו מהווה סיכום של הדיון מבית מדרשו של רבי אלעזר בן שמוע. רבי יהודה הנשיא מקבל את הכרעתו ההלכתית של ר' אלעזר, המבוססת מן הסתם על תורת רבי עקיבא, אך מותיר מקום גם למשנתו של ר' אליעזר.
נקודה מעניינת, שאותה נותיר כנקודה למחשבה, היא: מדוע מעדיף רבי את המסורת של יוסף הבבלי, ושונה את הדברים בשם ר' יהודה, ולא מביא דברים בשם אומרם – בשם ר' אליעזר? פתרון שאלה זו נוגע ליחס בין עמדת ר' אליעזר בפרקנו, בדבר המחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ובין עמדת ר' יהודה בדבר מחשבת הינוח. בהחלט יתכן, שיש מקום להבחין בין שני העניינים, ועל כן העדיף רבי לשנות כל הלכה בשמו של חכם אחר, אך כאמור, יש להוסיף ולעיין בשאלה זו.