מנחות | דף לו | ברכות התפילין

הגמרא בדף לו ע"א דנה בדברי רב חסדא, הטוען שהסח בין תפילין של יד לתפילין של ראש חוזר ומברך. הראשונים נחלקו במסקנת הסוגיה. דעת רש"י היא שלמסקנת הסוגיה יש לברך ברכה אחת בעת הנחת תפילין של יד, ולאחר מכן להניח תפילין של ראש ללא ברכה נוספת. רק מי שדיבר בין תפילין של יד לשל ראש, ובכך יצר הפסק, צריך לברך ברכה נוספת על תפילין של ראש. לעומת זאת, לדעת ר"ת, המובאת בתוספות על אתר, יש לברך ברכה אחת על תפילין של יד, וברכה שניה על תפילין של ראש. המדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש נצרך, לדעת ר"ת, לברך את שתי הברכות על תפילין של ראש.

הרא"ש (הלכות תפילין סימן יד) מעיד כי:

"ואני הייתי מברך ברכה אחת בילדותי כי כן שמעתי ממורי אחי שאמר משום ה"ר שמואל מאיברא דכיון דפליגי ביה רבוותא טוב יותר שלא יברך דברכות אין מעכבות ממה שיברך ברכה לבטלה. עד שלמדתי מנחות ונראה לי לפום ריהטא דגמרא שיש לברך שתי ברכות וכן היה נוהג מהר"ם מרוטנבורג".

להלכה, נחלקו בכך השולחן ערוך והרמ"א (או"ח כה, ה).

לכאורה ניתן היה לבאר את המחלוקת כמחלוקת ביחס שבין שתי הנחות התפילין. אם אנו רואים אותן כמצוה אחת – הרי שננקוט כשיטת רש"י, ונברך ברכה אחת בלבד. אך אם אנו רואים אותן כשתי מצוות – הרי שנברך על כל אחת מהן בנפרד.

אלא שהמשנה בדף לח ע"א אומרת בפירוש כי:

משמע מכאן שמדובר בשתי מצות נפרדות.

נראה, אם כן, שהמחלוקת צריכה להיות מוסברת באופן הבא: לדעת רש"י אנו לומדים מן המשנה בדף לח כי תפילין של יד ושל ראש מהוות שתי מצוות נפרדות, אך מכל מקום – מדובר בשתי מצוות זהות. על כן, בדומה לשוחט שתי בהמות בזו אחר זו, שאינו מברך אלא פעם אחת על קיומן של שתי המצוות הנפרדות, כך גם המניח תפילין של ראש אינו חוזר ומברך, כיון שהוא סומך על הברכה שברך על תפילין של יד.

לדעת ר"ת, לעומת זאת, תפילין של ראש מהווה קיום נוסף ומחודש, שאינו מצוי בתפילין של יד, ועל כן צריך להוסיף ברכה מיוחדת עבור תפילין של ראש. אם אדם סח בין תפילין של יד לשל ראש, הרי שעליו לברך את שתי הברכות – עבור הקיום הרגיל של הנחת תפילין, ועבור החידוש הנוסף בהנחת תפילין של ראש.

מהו חידוש זה?

רעיון מעניין אנו מוצאים בדבריו של בעל ערוך השולחן (או"ח כה י):

"ונראה לי ד'להניח' היא ברכת המצוה, ו'על מצות' היא ברכת תודה שזכנו ה' לעשות אות בינו ובינינו וזה שייך לשל ראש כמו שדרשו [מנחות ל"ה:] על קרא דוראו כל כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפלין שבראש".

לדעת ערוך השולחן, בהנחת התפילין של ראש נוסף, מעבר למצות ההנחה, גם הקיום של האות, המתבטא דווקא בתפילין של ראש.

הגרי"ד סולוביצ'יק, שאחז גם הוא בתפיסה דומה, הוסיף ובאר על פי כך גם את שיטת התוספות, המצריכים קשירה בכל יום בתפילין של יד דווקא, בעוד שבתפילין של ראש הם מסתפקים בהנחה. הגרי"ד הסביר שבעוד שבתפילין של יד עיקר המצוה היא במעשה הקשירה, בתפילין של ראש עיקר המצווה הוא בהיותו של האדם מעוטר בתפילין, ועל כן ניתן לומר, על דרך ההשאלה, כי בעוד שבתפילין של יד 'קשירה עושה מצווה', הרי שבתפילין של ראש 'הנחה עושה מצווה'.

(וראה על כך ב'שיעורי הגרי"ד' על תפילין סת"ם וציצית, סימן ה)