מנחות דף לט – קשר הציצית

  • הרב אביהוד שורץ
בפרשיות העוסקות במצות תפילין, מצוה התורה על קשירתם. לעומתן, הפרשיות העוסקות במצות ציצית אינן מזכירות בפירוש את חובת הקשירה, ומסתפקות בביטויים אחרים כגון "ונתנו על ציצית הכנף" או "גדילים תעשה לך". עם זאת, הגמרא בדפים ל"ח-ל"ט מבארת כיצד יש לחבר את פתילי הציצית אל הבגד, ועוסקת באופן מדוייק בקשרים ובכריכות (הכריכות הן ליפוף פתיל התכלת, או אחד מפתילי הלבן, סביב הפתילים האחרים).
להלכה, קבע המשנה ברורה (סימן י"א ס"ק ס"ו):
"אך מן התורה אין שיעור לאורך הגדיל, אלא אפילו אם לא כרך רק ג' כריכות ועשה על גבן קשר למעלה... מתקיים בזה שם גדיל ובזה כבר נגמר המצוה מדאורייתא".
אם כן, הכריכות למיניהן אינן מעכבות את המצוה מדאורייתא. ואכן, בראשונים ובאחרונים מצאנו שיטות רבות של קשירת חוטי הציצית. ר' יהודה ראק, שערך קונטרס קצר וממצה בענייני תכלת בציצית ("עבד המלך"), מדגים בסיום חיבורו שש שיטות שונות של קשירה, וכן שיטות נוספות של כריכות, וכאמור – כולן אינן לעיכובא.
אמנם, כפי שניתן ללמוד מפסק המשנה ברורה, הלכה אחת כן מעכבת, והיא: שלוש כריכות וקשר על גביהן. עניינו של אותו קשר המעכב מדאורייתא מבואר בסוגייתנו (ל"ט ע"א): רבה קובע שהתורה נזקקה להתיר את איסור כלאים בכל הנוגע לציצית, ועל כן יש להניח שחיבור פתיל הצמר אל בגד הפשתן אכן אסור באיסור זה. איסור כלאים, לדעת רבה, מתקיים רק בקשר של ממש, ומכאן שיש לקשור את הפתיל אל הבגד.
הראשונים עומדים על הפער בין דבריו של רבה, הקובע בפשטות שהקשר העליון נצרך מדאורייתא, ובין הסוגיה בסנהדרין פט ע"א, שם נראה שנחלקו חכמים בדבר. הגמרא שם עוסקת באיסור בל תוסיף, וקובעת שהקושר את ארבעת חוטי הציצית בקשר עליון לא יעבור על איסור "בל תוסיף", שהרי אם יוסיף חוט חמישי, הוא יהיה מנותק מאותו קשר קבוע של ארבעה חוטים.
בשונה מהסוגיה במנחות, המתמקדת בקשר הפתילים אל הבגד, מדגישה הסוגיה בסנהדרין דווקא את קשירת החוטים אלה לאלה. ואכן, נראה לפרש כי לקשר העליון ישנם שני תפקידים: הוא מלכד את החוטים, ומחבר אותם אל הבגד.
שני התפקידים נוגעים למחלוקת שמזכירים התוספות בסוגייתנו (לט ע"א ד"ה קשר) בדבר מיקומו של הקשר העליון. מדבריו של רש"י בסנהדרין עולה שהקשר העליון הוא הקשר הסמוך אל הבגד. קביעה זו, שבה מצדדים התוספות, הולמת את סוגייתנו: תפקידו של הקשר לחבר את החוטים אל הבגד, ועל כן יש להצמידו אל הבגד.
לעומת זאת, מדבריו של רש"י בסוגייתנו עולה שהקשר העליון הוא הקשר שלאחר הכריכה הראשונה. תפקידו של קשר זה הוא להחזיק את כריכת החוטים ולמנוע את פרימתם. נראה שתפיסה זו של הקשר העליון מתמקדת בחיבור החוטים אלה לאלה, ולאו דווקא בחיבור אל הבגד.
כפי שראינו, הלכה למעשה קבע המשנה ברורה כי ניתן להסתפק בקשר שלאחר הכריכות. נראה, שקשר כזה מסוגל למלא את שני התפקידים: הוא מלכד את החוטים, אך כמובן מונע גם את ניתוקם מן הבגד. בהמשך דבריו שם מביא המשנה ברורה גם את הפירוש הראשון:
"ויותר טוב שיעשה אז גם הקשר הראשון שקודם החוליא כמו שאנו נוהגין כדי לצאת גם דעת מקצת הפוסקים שסוברים דעל זה הקשר כיוונו חז"ל דהוא דאורייתא".
כלומר, המשנה ברורה קובע שלכתחילה יש לחשוש לשתי השיטות, ולקשור שני קשרים המוגדרים כקשר עליון: האחד מחבר את החוטים אל הבגד במקום הכנף, והשני – לאחר הכריכות – מונע את פרימתן.