מנחות דף מב – ברכת המצוות

  • הרב אברהם סתיו
בגמרא (מב ע"א) מובאת מחלוקת אמוראים ביחס לברכה על עשיית ציצית. דעת רב היא שאין מברכים על עשיית ציצית, ובגמרא הוסברה שיטתו אליבא דרב חסדא באופן הבא:
"אמר רב יוסף, קסבר רב חסדא: כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים – בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים – בישראל צריך לברך".
הגמרא הקשתה על חלוקה זו ממצוות מילה – שכשרה בגוי ומברכים עליה, ומעשיית תפילין – שפסולה בגוי ואין מברכים עליה, והגיעה לחלוקה אחרת (מב ע"ב):
"אלא לאו היינו טעמא:
כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אע"ג דכשירה בעובד כוכבים – בישראל צריך לברך,
וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אע"ג דפסולות בעובד כוכבים – בישראל אינו צריך לברך".
כמסקנת הגמרא נפסקה ההלכה בשלחן ערוך (או"ח לט, א ו-יו"ד רפא, א), אך התוספות העירו שהירושלמי חולק על הבבלי ולשיטתו יש לברך גם על עשיית ציצית, סוכה ותפילין.
בעיון זה ננסה להבין את שיטת רב חסדא, שמחלקת בין מצוה שכשרה בגוי ואין מברכים עליה ובין מצוה שפסולה בגוי ומברכים עליה. רש"י ותוס' ביארו שיטה זו מסיבות לשוניות. תוס' (ד"ה בישראל) כתבו: "דמשמע 'צונו' ולא לאחרים", ורש"י (ד"ה כל) כתב: "דאין יכול לומר 'אשר קדשנו' דהא עובד כוכבים נמי כשר בה". אמנם, קשה לקבל הסבר זה כפשוטו, שהרי אפשר היה לנסח ברכה במטבע אחר כך שלא היתה מיוחדת לישראל.
משום כך ניתן להבין שכשרות הגוי בעשיית המצוה איננה סיבה לכך שאין מברכים עליה, אלא סימן לאופיה של המצוה. כך למשל מבואר בקרן אורה (ד"ה ובאמת) ביחס לכשרות גוי במילה:
"ובאמת לא מצינו מצוות עשה חיובית שיוכשר בעובד כוכבים רק מילה, והיינו משום דעיקר מצותה הוא הסרת הערלה, ולא דמיא לכל המצות שהמעשה עצמה היא חובת הגוף".
כלומר – מעשה מצוה שכשר על ידי גוי הינו הכשר טכני בעלמא, וזו הסיבה לכך שאין מברכים עליו. נראה אם כן שגם לדעת רב הברכה קשורה לאופיו של מעשה המצוה, אלא שהוא חלוק על מסקנת הגמרא בשאלת הדרך להגדיר מעשה המחייב ברכה:
א. לפי מסקנת הגמרא חיוב הברכה תלוי בתפקידו ותוצאתו ההלכתית של המעשה: כאשר מעשה יוצר את גמר המצוה יש לברך עליו.
ב. לפי דעת רב חיוב הברכה תלוי באופיו הקדושתי של המעשה: מעשה שיש בו קדושה ואינו יכול להיעשות על ידי גוי מחייב ברכה גם אם אינו גומר את המצוה, ואילו מעשה טכני כגון הסרת הערלה אינו מחייב ברכה אף שתוצאת המעשה היא גמר מצוה.
יתכן ששאלה זו תלויה בחקירה ביחס לאופיה של ברכת המצוות – האם היא חלק ממעשה המצוה או הכנה לקראת המצוה, ואין כאן מקום להאריך בזה.