מנחות | דף נא | מנחת חביתי כוהן גדול

הגמרא בדף נא ע"א, בתוך עיסוק בדיני חביתי כהן גדול, דנה האם יש לדמות חביתי כהן גדול למנחת שמן הבאה נדבה, או למנחת התמידים. אחת מנקודות הדמיון שבין חביתי כהן גדול לבין מנחת התמידים, הרמוזה באות י' שבמילה 'יגיל', היא העובדה שחביתי כהן גדול הינם מנחת יחיד, בדומה לנדבת שמן, ובשונה ממנחת התמידים, שהיא קרבן ציבור. מפורש בדברי הגמרא, לכאורה, כי חביתי הכהן הגדול הינם מנחת יחיד ולא קרבן ציבור.

אמנם, במשנה בדף נא ע"ב נאמר כי במקרה שהכהן הגדול מת באמצע היום, ועוד לא מונה כהן אחר במקומו, נחלקו התנאים מיהו שמביא את החביתין – יורשיו או הציבור. לפחות על פי הדעה כי הציבור הוא שמביא את החביתין, משתמע כי מדובר בקרבן ציבור.

ואכן, נסתפק המשנה למלך (קרבן פסח א, ג) האם חביתי כהן גדול הינם קרבן ציבור או קרבן יחיד, והוא מביא מרחבי הש"ס ראיות לכאן ולכאן.

באחרונים מצינו הסברים שונים לכפילות זאת שבחביתי כהן גדול. המקדש דוד (סימן ל ס"ק ב) מציע כי החביתין הם אכן קרבן ציבור, אלא שמבחינה מעשית התקינו את חיובם על ידי הכהן הגדול. על פי זה, הגמרא בדף נא ע"א משווה בין החביתין לבין מנחת יחיד כיון שבפועל החביתין מובאים על ידי יחיד, ואילו במשנה בדף נא ע"ב אנו מוצאים דעות המטילות את חיוב ההבאה, לאחר מותו של הכהן הגדול, על הציבור, כיון שבמקורה מנחה זו הינה מנחת ציבור.

יתכן להציע הסבר נוסף: אתמול דנו לגבי קרבן התמיד, והצענו כי מתקיים בו כפל דינים – קרבן התמיד כקיום במזבח, וקרבן התמיד כקיום של קרבן על המזבח. הצעה דומה ניתן להציע גם לגבי חביתי כהן גדול, ולומר כי אף הם מובאים בכל יום הן כדין במזבח והן כדין של קרבן.

אם כך, יובן מדוע מחד ניתן להשוות את מנחת החביתין למנחת יחיד, שהרי יש בה דין של יחיד, ומאידך ניתן לטעון כי לאחר מות הכהן הגדול יובאו החביתין מממון הציבור, בהיות בהם דין של קרבן ציבור. לאור זאת ניתן לראות גם את מחלוקת התנאים כמחלוקת בשאלה מהו הדין המרכזי יותר בדיני חביתין: לדעת רבי שמעון הדין המרכזי יותר הינו הדין במזבח, שהוא חיוב הציבור, ועל כן במותו של הכהן הגדול על הציבור להביא את המנחה. לדעת רבי יהודה הדין המרכזי יותר הוא דין הקרבן של הכהן הגדול, ועל כן במותו יובא הקרבן על ידי יורשיו.