מנחות | דף נב | חביתי כהן גדול המוקרבים שלא על ידי כהן גדול

בגמרא בדף נב ע"א מועלה הספק הבא:

"א"ר חייא בר אבא, בעי רבי יוחנן: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, או דילמא שלימה שחרית ובטילה בין הערבים?"

כלומר – במקרה בו מת הכהן הגדול, והיורשים או הציבור (בהתאם למחלוקת התנאים שנידונה בעיון של אתמול) הם שמביאים את החביתין במקומו, מחדשת המשנה כי הבאתם אינה שווה בדיוק להבאתו של הכהן הגדול עצמו. הכהן הגדול מביא עשרון, שאותו הוא מחלק – מחציתו בבקר ומחציתו בין הערביים. החביתין המובאים לאחר מותו, לעומת זאת, מובאים כעשרון שלם, אלא שרבי חייא בר אבא מסתפק כיצד בדיוק יש להבין חידוש זה – האם הכוונה שמובא עשרון שלם הן בבוקר והן בין הערביים, או שמא שעשרון אחד מובא בבוקר ותו לא.

הגמרא מסיקה כי נחלקו בכך רבא – הסבור כי אכן מובא עשרון בבקר ועשרון בין הערביים, ורבי ירמיה – הסבור כי מובא רק עשרון אחד, בבקר. הגמרא מוסיפה כי ישנה ברייתא התומכת בדעתו של רבא.

מיד לאחר מכן ממשיכה הגמרא ואומרת:

"א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה, קומץ שחרית וקומץ בין הערבים; ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד, חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים".

רש"י על אתר מבאר כי מחלוקתם של אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים עוסקת במקרה בו הכהן הגדול חי, וכפי שמשמע מן הפסוקים המובאים בהמשך הסוגיה כמקור לשיטות התנאים השונות. מכך עולה כי אין כל קשר בין מחלוקת זו לבין ספיקו של רבי חייא בר אבא.

אמנם, מפשט הגמרא ניתן להבין שהבאת המחלוקת על ידי רבי יוחנן באה בתשובה לספק שאותו הוא עצמו העלה – האם במקרה של מות הכהן הגדול יש להביא עשרון שלם הן בבקר והן בערב, או רק בבקר. האם אכן ניתן לקשר בין נידון זה לבין מחלוקתם של אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן לגבי מידת הקומץ המובאת עם חצי עשרון של כהן גדול?

יתכן כי ניתן יהיה לקשר, וזאת מתוך התבוננות בקושייתו של השפת אמת על שיטתו של אבא יוסי בן דוסתאי. הגמרא מבארת כי אבא יוסי בן דוסתאי סבר שיש להביא קומץ שלם הן בבקר והן בין הערביים, כיון ש"לא אשכחן חצי קומץ דקריב". על כך הקשה השפת אמת על אתר:

"קצת קשה הא גם חצי עשרון דקרב לא אשכחן אם כן כמו שנשתנה הכא לחצאין הוא הדין הקומץ דלבונה".

כלומר – קושית השפת אמת היא כזו: אף על פי שלא מצינו חצי קומץ קרב, הרי שבאותה מידה גם לא מצינו חצי עשרון שקרב. וכפי שחצי העשרון הוא חידוש, כך גם יש לחלק את קומץ הלבונה לשני חצאים.

התשובה אותה ניתן לענות על קושיית השפת אמת היא שיש מקום לראות את חידושה של התורה לגבי חלוקת עשרונו של הכהן הגדול למחצית העשרון בבקר ומחצית בערב בשתי דרכים שונות: ניתן לראות זאת כחידוש באופן ההקרבה – מנחה אחת, בת עשרון, מוקרבת חציה בבקר וחציה בין הערביים, ולא בבת אחת. מאידך, ניתן לראות זאת כחידוש בקרבן – אנו רואים את מעשי ההקרבה כנפרדים לגמרי, והחידוש הוא בכך שניתן להקריב חצי מן הכמות.

והנה, על פי האופן הראשון, שהחידוש הוא במעשה ההקרבה, בכך שניתן להקריב קרבן אחד בשני מעשי הקרבה שונים, צודקים דברי השפת אמת, כי כפי שמקריבים חצי עשרון, כך יש גם להקריב חצי קומץ לבונה. אך אם מדובר בחידוש בקרבן, כך ששני מעשי ההקרבה נחשבים כל אחד כהקרבת קרבן בפני עצמו, אלא שיש חידוש בכך שהכמות המוקרבת היא של חצי עשרון, הרי שחידוש זה נאמר דווקא בסולת ולא בלבונה.

לאור זאת, תתפרש מחלוקת אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים באופן הבא: לדעת אבא יוסי בן דוסתאי חביתי כהן גדול נחשבים כשני מעשי הקרבה נפרדים לגמרי, אלא שנתחדש בהם כי יובא חצי עשרון בלבד. חידוש זה לא נאמר לגבי הלבונה, ועל כן יש להביא לבונה מלאה בכל אחד ממעשי ההקרבה. לדעת חכמים, לעומת זאת, חביתי כהן גדול מוקרבים בשני מעשים המתייחסים זה לזה, ועל כן כפי שבכל אחד מוקרב חצי מן העשרון, כך גם יוקרב חצי מן הקומץ.

כעת ניתן גם להבין את הקישור שבין מחלוקת זו לבין ספיקו של רבי חייא בר אבא, לגבי מקרה בו מת הכהן הגדול. כפי שלמדנו בדף נא ע"ב, במקרה כזה בטל חידושה המיוחד של התורה לגבי הקרבת חצי עשרון. והנה, אם נאמר כי החידוש הוא באופן ההקרבה, המתפצל לשניים, הרי שביטול החידוש יביא להקרבה של עשרון אחד בבוקר ותו לא. אם מדובר בשני מעשי הקרבה נפרדים לחלוטין, והחידוש הוא בכך שהכמות המוקרבת בכל אחד מהם הינה חצי עשרון, הרי שבהתבטלות החידוש יוקרבו שני עשרונים – האחד בבקר והאחד בין הערביים.