מנחות דף נה – איסורי חמץ בשיירי מנחה

  • הרב אברהם סתיו
המשנה (נה ע"א) עוסקת באיסור חמץ בשיירי מנחה, ומבואר בה שאיסור זה מתחלק לשנים:
א. כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, ואם החמיצו שיריה – עובר בלא תעשה, שנאמר: "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ";
ב. וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה.
כלומר – ניתן לעבור על האיסור בשתי דרכים:
1. עצם הפיכת המנחה לחמץ.
2. אפיית המנחה המחומצת.
מהו היחס שבין שני האיסורים? ניתן להבין שאחד האיסורים נובע ממשנהו, כלומר – האיסור לאפות את המנחה שהוחמצה נובע מכך שאסור להחמיץ את המנחה וההחמצה פוסלת אותה. אמנם, בדברי התוספות (נה ע"ב ד"ה אף) מבואר שדווקא העובדה שהחימוץ פסל את המנחה אמורה היתה להתיר את אפייתה, משום שאין איסור לאפות מנחה פסולה שהחמיצה.
בסוגיית הגמרא מבואר ששני האיסורים נלמדו מפסוקים שונים. האיסור על הפיכת המנחה לחמץ נלמד, כמבואר במשנה, מהפסוק בפרשת ויקרא (ב, יא): "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", ואילו האיסור על אפיית המנחה המחומצת נלמד מהפסוק בפרשת צו (ו, י): "לא תאפה חמץ חלקם".
מתוך לשונם והקשרם של הפסוקים ניתן להציע שמדובר בשני איסורים נפרדים שקיימים ביחס לחלקים שונים של המנחה:
א.הפסוק בפרשת ויקרא עוסק בחלק שמוקטר לה', ובו האיסור הוא עצם הפיכת המנחה לחמץ, שפוסלת את החפצא של המנחה המוקטרת לה'.
ב.הפסוק בפרשת צו עוסק בשיירי המנחה, ובהם האיסור הוא אופן השימוש של הכהנים במנחה, היינו אפיית השיריים בחימוץ, ואין משמעות לכך שהשיריים עצמם יחמיצו.
אמנם, במשנה ובגמרא מפורש אחרת, שגם בשיירי המנחה יש איסור על עצם החימוץ ולא רק על האפייה שלאחר החימוץ. נראה שהטעם לכך הוא המשך הפסוק בפרשת צו: "לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי". כלומר, הטעם לאיסור החימוץ בשיירי המנחה נובע מכך שגם המנחה היא חלק מאשי ה', אשר ביחס אליהם נאמר בפסוק בפרשת ויקרא: "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". ממילא ברור שגם בשיירי המנחה קיים איסור גם על עצם החימוץ של המנחה, אלא שהתחדש בהם איסור נוסף על אפיית המנחה לאחר שהתחמצה.
לאור האמור נראה שההבחנה שהוצעה לעיל בין שני הפסוקים נכונה, אך היא אינה מלמדת על שני איסורים שונים בשני חלקים שונים של המנחה, אלא על שני דינים שונים שקיימים בשיירי המנחה עצמם:
א. דין של קדושת חפצא של "אשי ה'" שקיים בשיריים, והוא זה שיוצר את האיסור להחמיץ אותם.
ב. דין של אכילת כהנים בקדושה, אשר יוצר את האיסור לאפות את המנחה שהוחמצה.