מנחות | דף עב | מצוות קצירת העומר

במשנה בדף עא ע"א אנו למדים כי מצותו של העומר להקצר בלילה, אך אם נקצר ביום – כשר. הגמרא בדף עב ע"א דנה בכשרות זו, ומגיעה למסקנה כי שאלה זו נתונה במחלוקת תנאים: לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון העומר הנקצר ביום פסול, ורק לדעת רבי הוא אכן כשר.

הגמרא מוסיפה ואומרת כי מחלוקת זו משפיעה על השאלה האם ניתן לקצור את העומר בשבת, שכן רבי עקיבא פסק כי כל מלאכה שניתן לעשותה קודם השבת – לא ניתן לעשותה בשבת עצמה. על כן, דווקא לשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון, הסבור כי עומר הנקצר ביום פסול, ניתן לדחות את השבת ולקצור את העומר בליל השבת. לדעת רבי, הסבור כי עומר הנקצר שלא בזמנו כשר, אין סיבה לדחות את השבת, שכן ניתן לקצור את העומר מערב שבת.

לאור מסקנת הגמרא, תמהו האחרונים תמיהה גדולה על הרמב"ם, אשר בהלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה ז פסק:

ומאידך, בהלכה ו פסק:

כלומר, מחד פסק הרמב"ם שעומר שנקצר שלא בזמנו כשר, ומאידך – שהקצירה דוחה את השבת.

הרב יעקב פישר, בספרו אבן ישראל, באר את הרמב"ם באר היטב, ואנו נביא כאן מדבריו. הרב פישר מסביר כי ישנם שני אופנים לראות את קצירת העומר: ניתן לראותה כמכשיר למצות הבאת העומר, וניתן לראותה כמצוה העומדת בפני עצמה. שאלה זו היא העומדת ביסוד מחלוקתם של רבי יונה ורבי יוסי בר זבדא, המובאת בדף ע ע"ב, האם חיטים שהשרישו קודם קצירת העומר, העומר מתירם. לדעת רבי יונה, מאחר והקרבת העומר היא המתירה את החדש, הרי שכל החיטים שהשרישו קודם הקרבת העומר, העומר מתירם. אך לדעת רבי יוסי בר זבדא דווקא חיטים שהשרישו קודם קצירת העומר העומר מתירן (ראה הסבר אחר שניתן בעיון של אותו דף). נראה כי לדעתו הבאת העומר חייבת להיות בתבואה המוגדרת כ'ראשית קצירכם', וממילא העומר יתיר רק חיטים אשר בעת קצירתו היה ניתן לקצור גם אותן. חיטים שלא השרישו בעת הקצירה, העומר אינו נחשב כראשית קצירן, ועל כן לא יתירן. אמנם, לדעת רבי יונה הקצירה לא נועדה על מנת ליצור 'ראשית קצירכם', אלא היא מצוה בפני עצמה – לקצור תבואה להבאת העומר. הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק י הלכה ד) פוסק כרבי יונה, ואם כן מוכח שהוא סובר שקצירת העומר אינה הכשר מצוה לצורך יצירת חפצא של 'ראשית קצירכם', אלא שהיא מצות קצירה בפני עצמה.

כעת סלולה הדרך לחלק בין הסוגיה בדף עב לבין פסק הרמב"ם. הקישור שעושה הסוגיה בדף עב בין שאלת כשרות העומר שנקצר ביום לבין השאלה האם קצירת העומר דוחה שבת מבוסס על ההנחה כי הקצירה אינה אלא הכשר מצוה, שנועד ליצור חפצא הראוי להקרבה. על כן, אם ניתן ליצור חפצא זה גם מערב שבת – אין סיבה כי יצירתו תדחה את השבת.

אמנם, אם אנו פוסקים כרבי יונה, וכפי שאכן פסק הרמב"ם, הרי שאף אם נאמר שתבואה שנקצרה ביום כשרה, מכל מקום אין כאן קיום של מצות הקצירה בזמנה. על כן, יכול הרמב"ם מחד לפסוק כי קצירה ביום כשרה, ומאידך כי קצירה בזמנה דוחה את השבת, על מנת שלא להפסיד את מצות הקצירה.