מנחות | דף פה | פסול סולת וחיטין שהתליעו

במשנה בדף פה ע"א אנו למדים כי 'אם התליעה – פסולה'. בדף פה ע"ב מביאה הגמרא ברייתא, המתארת את הגדרים של דין זה:

האחרונים דנו בשאלה האם ניתן לנפות את הסולת המתולעת, או להוציא את החיטים המתולעות, ובכך להכשיר את הנותר. נעיין בשאלה זו לאור פסק הרמב"ם (איסורי מזבח ו, יא):

"סולת שהתליעה רובה או התליעו רוב החיטים שנעשית מהן פסולה, התליע רוב חטה אחת הרי זה ספק".

ספקו של הרמב"ם לגבי התליע רוב חיטה אחת מבוסס על פירושו לבעיא של רבי ירמיה – "ברוב חיטה או ברוב סאה", אותה הותירה הגמרא בתיקו. כפי שמבאר הכסף משנה, פירוש זה שונה מפירושם של רוב הראשונים. הם הבינו כי ספקו של רבי ירמיה נוגע למצב בו רוב הסאה מתולע, אך לא רוב כל חיטה וחיטה. אך להבנת הרמב"ם אין צורך לא בזה ולא בזה על מנת להכנס לספק – מספיק כי חיטה אחת תהא מתולעת ברובה.

לכאורה, הבנת הרמב"ם אינה פשוטה כל עיקר. לביאור שאר הראשונים, ספקו של רבי ירמיה נוגע בראיית שק החיטים כיחידה אחת. אם אנו רואים אותו כיחידה אחת – הרי שמספיקה רוב סאה מתולעת על מנת לפוסלו. אם איננו רואים אותו כיחידה אחת – הרי שהפסול יחול על כל חיטה וחיטה עם התלעת רובה. אמנם, הבנת הרמב"ם היא שמספיקה רוב חיטה מתולעת על מנת לפסול את השק כולו. כאמור, הדבר קשה – אם הרמב"ם סובר כי השק כולו נידון כיחידה אחת, מדוע יפסול המיעוט אחת את הרוב, בניגוד למה שקורה בסאת קמח? ואם רואה הוא את החיטים כנפרדות, שוב חוזרת השאלה – כיצד יכולה חיטה אחת לפסול חיטים אחרות?

לעניות דעתי נראה כי ברור שהרמב"ם הבין שהחיטים אינן מצטרפות לכדי יחידה אחת, וכל חיטה נידונית בפני עצמה. אמנם, הרמב"ם עוסק במצב בו החיטה המתולעת לא הוצאה, אלא נטחנה עם שאר החיטים. ספקו של רבי ירמיה מבוסס על השאלה, האם יש מקום להפריד בין קמח מתולע, לבין קמח שנטחן מחיטה מתולעת. קמח מתולע הינו קמח שתולעים חיות על גביו ואוכלות אותו, אך התולעים אינן נמצאות בתוך גרגרי הקמח עצמם. כלומר, מדובר בפסול שאינו בגוף הקמח, אלא בסאת הקמח. על כן, הפסול קורה רק כאשר רוב הסאה מתולעת. הפסול בקמח שנטחן מחיטה מתולעת הוא פסול מסוג שונה – הוא נובע ממוצאו הקלוקל של הקמח, ועל כן פוסל את הקמח גופו. במצב זה, אין זה משנה האם יש בתוך הסאה מיעוט קמח פסול או רוב – קמח פסול כלל אינו מצטרף להעלאה על גבי המזבח, והרי זה כמי שיש לו עשרון חסר.

כעת נשוב לשאלה בה פתחנו את העיון – האם ניפוי הקמח מתולעיו יועיל. בשאלה זו יש להבדיל, על פי דברינו, בין קמח מתולע לבין חיטים מתולעות. כאשר הקמח מתולע, מדובר בפסול הרובץ על הסאה, על היחידה הכללית, ולא על גופו של הקמח. ממילא, הוצאת הקמח המתולע תביא ליצירת יחידה חדשה של קמח, אשר תהיה כשרה.

אמנם, קמח שנעשה מחיטים מתולעות אינו פסול בשל מצבו העכשווי, אלא מצד מוצאו הפגום. זהו פגם הרובץ על גופו של הקמח, ואף אם ינופו חתיכות התולעים הטחונות מתוכו, לא יוכשר הקמח שהוצא מן החיטים המתולעות.

(ראה גם אחיעזר יו"ד סימן יב סוף סעיף קטן ו "ומה שכתבת על דברי הרמב"ם...")