יבמות | דף ע | מזיד או אנוס?

המשנה בסוגייתנו ממשיכה לדון בהיתר אכילת תרומה לכוהנים, נשותיהם ועבדיהם; אחד מאלו שאסורים לאכול בתרומה אך אשתו ועבדיו יכולים לאכול הוא כהן שלא נימול - ערל. רש"י (ד"ה הערל) כותב שהסיבה לכך שאותו כהן לא נימול היא משום שמתו אחיו של הכהן מחמת המילה ויש במילתו סכנת חיים ממשית מה שגרר את אי מילתו.

הסיבה שאותו כהן 'ערל' לא יכול לאכול תרומה אך אשתו ועבדיו יכולים לאכול תרומה היא משום שלמעשה, בלא קשר לשאלת המילה, ברור שמדובר בכהן, ואשה או עבד של כהן יכולים לאכול בתרומה. הסיבה שהכהן עצמו אינו אוכל היא טכנית בלבד – מחמת העורלה. לסיכום: רש"י בעלי התוספות וראשונים נוספים הבינו כי מדובר באדם שלא נימול מחמת סיבה שמתירה את היותו לא נימול אך עדיין הוא מוגדר 'ערל'.

בשונה מהבנה זו, נראה שניתן לומר כי הערל המדובר בסוגייתנו הוא מי שעשה זאת במזיד או בשוגג אך לא מסיבה שפוטרת אותו מהדין – משום סכנת חיים, אלא מסיבה אחרת, ולכן הוא לא יכול לאכול בתרומה; כלומר, כהן שהסיבה שהוא לא נימול היא משום סכנת חיים יכול לאכול בתרומה משום שהוא לא נחשב לערל, ומכיוון שבסוגייתנו נאמר שהוא לא יכול לאכול בתרומה ניתן להבין שהסיבה שאותו כהן לא נימול היא לא משום סכנה לחייו. סברה זו ניתן לחזק מהאמור להלן (דף עא ע"א) בנוגע לתינוק  בן פחות משמונה ימים שמותר לסוך אותו בשמן תרומה: משום שאותו תינוק לא חייב עדיין במילה, אין הוא מוגדר 'ערל' ולכן אפשר  לסוך אותו בשמן זה.

על אף האמור, יתכן לומר שיש שוני גדול בין תינוק שעדיין לא חייב במילה למי שבאופן עקרוני חייב במילה אך יש לו פטור משום הסכנה לחייו; מי שאנוס מלקיים מצווה אינו זהה למי שלא חייב בה ולכן אותו כהן אסור לאכול בתרומה כפי דעת רש"י.