מעילה בדבר המחובר לקרקע

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף עט – מעילה בדבר המחובר לקרקע

אגב המשנה בדף עח ע"ב, העוסקת במכירת דברים בעלי כושר קיבול – אשפה שיש בה זבל, בור ובתוכו מים וכו' – מובאת בדף עט ע"א משנה ממסכת מעילה בדבר דינם של דברים כאלה לעניין הקדש ומעילה.

מחלוקת התנאים המובאת בסוגיה עוררה דיונים מרובים בהלכות מעילה [להרחבה עיין מסכת מעילה דף יג ע"א ואילך, ובשיעורי הרב ליכטנשטיין לפרק השואל (שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין – בבא מציעא, השואל, אלון שבות תשס"ג), בסדרת השיעורים על מעילה במחובר (עמ' 265–301)]. בעיוננו היום נסקור בקציר האומר דיון אחד, הנוגע לחידוש שחידש הרשב"ם בסוגייתנו בפירושו לדין הראשון במשנה הנ"ל, דין שכל התנאים מודים בו:

"הקדיש בור מלאה מים... מועלין בהן ובמה שבתוכן".

זאת אומרת: יש דין מעילה לא רק במים, אלא גם בבור עצמו. וביאר הרשב"ם בפירושו לסוגייתנו:

"מועלין בהן – אם נהנה מהן שוה פרוטה, כגון הצניע חפציו בבור או הוריד שם חבית של מים לקרר".

רוב הראשונים דחו את דבריו (עיין למשל בתוספות על אתר, ד"ה מועלין בו) בטענה שהבור הוא דבר המחובר לקרקע, ועל כן אין בו מעילה כלל ועיקר. ובכן, מה סבר הרשב"ם?

על מנת לבאר את דעתו עלינו לעמוד על חקירת יסוד בדיני מעילה. ניתן להבין שמעילה היא סוג של גזל: כשם שניתן לגזול אדם פרטי, כך ניתן לגזול את ההקדש. אבל יש מקום להבין שמעילה איננה פגיעה ממונית גרידא בהקדש, אלא גם פגיעה מטה-פיזית: חילול הקודש – הסטת ההקדש מייעודו.

ושמעתי ממורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, ששתי ההבנות הללו אינן סותרות בהכרח, שכן יש בהלכות מעילה שני ערוצים. יש מעילה המוגדרת "מעילת הוצאה", דהיינו מעילה שמכלה את ההקדש, למשל אכילת פרי של הקדש; דומה שמעילה שכזו, היוצרת חיסרון בממון ההקדש, אכן תוגדר כגזל. אבל יש גם סוג אחר של מעילה – "מעילת הנאה", דהיינו שאדם נהנה מן ההקדש, אף שלא חיסר מממון ההקדש כלום (לדוגמה: ישיבה על אבנים השייכות להקדש).

הבחנה זו עשויה להסביר את עמדת הרשב"ם. כידוע, כלל נקוט בידנו שקרקע אינה נגזלת. טעם הדבר ברור: גזל שייך בדברים שניתן לקחתם ולהעלימם מן העין, אך לא בקרקע, שקיימת במקומה לעולם. ובכן, במה שנוגע למעילת הוצאה, נראה שאכן אין מעילה בקרקע. אבל הדוגמות שהביא הרשב"ם, שתיהן דוגמות למעילת הנאה: המשתמש בבור לא חיסר את ממון ההקדש, אלא רק עשה בו את צרכיו הפרטיים – אחסון חפצים או צינון חבית. במעילה מסוג זה מוקד האיסור איננו בגזל, אלא בחילול הקודש, ולכן יש מקום לומר שדין מעילה זה נוהג אף במחובר לקרקע.

הרב אודי שוורץ