מעילה | דף יג | קניין חצר בהקדש

המשנה בסוגייתנו מונה סוגים שונים של הקדש שבהם נוהג דין מעילה, ובהמשך היא עוסקת בדוגמאות לסוגי הקדש אלה. במקרים אלה ההקדשה נעשתה על ידי הקדשת דברים מסוימים אגב הקדש אחר, וללא הקדשת הדברים הללו עצמם. המשנה מחלקת בין מצב שבו אדם הקדיש בור כשהבור כבר היה מלא במים, למצב שבו הבור הוקדש ואח"כ נתמלא במים:

"כיצד? הקדיש בור מלא מים, אשפות מלאות זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה עשבים – מועלין בהם ובמה שבתוכה.
אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים, אשפה ואח"כ נתמלא זבל, שובך ואח"כ נתמלא יונים, אילן ואח"כ נתמלא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים – מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה".

במקרה שבו הבור או האילן הוקדשו כשהוא מלאים – במים, בפירות וכיוצ"ב – יש דין מעילה גם בהם וגם במה שבתוכם, ואילו במקרה שבו הבור או האילן הוקדשו ורק לאחר מכן נתמלאו במים או בפירות – דין המעילה הוא רק בבור ובעץ, ולא במה שבתוכם.

ניתן להבין את הסיבה לכך שאין מעילה במים ובפירות בשתי דרכים:

א. בשונה מהדיוט, הקדש אינו קונה בקניין חצר משום שלא מצינו בתורה קניין כזה להקדש (תוספות ד"ה אבל אם הקדיש בור).

ב. הקדש קונה בקניין חצר, אבל הדברים שנקנו בדרך זו אינם מתקדשים, משום שאין מעילה אלא בדברים שהוקדשו "קדושת פה" – דברים שאדם הקדיש אותם בפירוש (רשב"א בבא בתרא עט ע"א, ועוד ראשונים).

המנחת חינוך (מצווה קכז) הציע נפקא מינה בין שתי הבנות אלו – אם הגידולים אינם ממון הקדש, אין איסור כלל להשתמש בהם. אולם אם הגידולים הם ממון הקדש, אלא שאין בהם מעילה משום שלא הוקדשו בפה, יתכן שיש איסור תורה להשתמש בהם, אף שהנהנה מהם לא מעל.