מעילה דף יח – פתיחה לפרק חמישי: מעילה ללא הנאה
עד כה למדנו מהם הדברים שיש בהם איסור מעילה. המשנה שבסוגייתנו עוסקת באופן השימוש האסור בקדשים: אדם שהשתמש בקדשים שלא לצורך המקדש או הקרבנות – מתחייב בתשלומי מעילה.
הגמרא מביאה שני מקורות כדי להסביר את הביטוי "מעילה": לגבי סוטה נאמר "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל", ועל בני ישראל נאמר "וימעלו באלוהי אבותיהם ויזנו אחרי הבעלים". בעלי התוספות (ד"ה ואומר) מסבירים שהפסוק העוסק בבני ישראל מובא כדי ללמדנו שישנה מעילה גם במקרה שבו אין הנאה. מעילה זו מתבצעת על ידי הוצאת רכוש ההקדש לרשות חולין, אף שהמועל אינו מפיק מכך כל הנאה. זאת לעומת הפסוק העוסק בסוטה, שיכול ללמדנו רק על מעילה שיש בה הנאה, כפי שיש לסוטה הנאה בחטאה. אמנם, גם מהפסוק העוסק בסוטה ניתן ללמוד חידוש – ישנה מעילה מחמת ההנאה שאדם נהנה מן ההקדש, למרות שלא הוציא את החפץ הקדוש מרשות ההקדש.
לדעת אחרונים רבים (אור שמח הלכות מעילה ו, א. אבן האזל הלכות גניבה ב, א ועוד) הרמב"ם חולק על התוספות וסובר שגם במעילה של הוצאה מרשות ההקדש צריכה להיות למועל הנאה. לדוגמה – אדם שקנה לעצמו דבר מה בממון של הקדש, לכאורה אינו נהנה מההקדש עצמו, אולם מכיוון שיש לו הנאה מעצם הקניה – נחשב הדבר למעילה. בדומה לזה, אדם ששגג ונתן ממון של הקדש לחבירו במתנה נחשב כמי שנהנה מההקדש, משום שעצם הנתינה גרמה לו להנאה, ולכן הוא יתחייב בתשלומי מעילה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)