דילוג לתוכן העיקרי

מעלת קביעת מקום בתפילה

בפרק ד עוסק המהר"ל במספר הלכות הקשורות לקביעות במהלך התפילה. דין משמעותי ביותר שמוזכר ביחס לעניין הקביעות בתפילה הוא קביעות המקום. דין זה מוזכר פעמיים בגמרא בברכות האחד בדף ו ע"ב והשני בדף ז ע"ב ובשני האיזכורים מצויה מעלה המשותפת להם:

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו!...

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה.

המהר"ל עומד על כך שהקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו ואויביו נופלים לפניו ומוצא קשר הדוק בין שני התיאורים. לדבריו, קביעות המקום מבטאת קביעות בקשר שבינו לה'. לא מדובר בביקור עראי או יציאה ידי חובת עמידה לפני המלך. מדובר בקשר הדוק עם ה' שכל כולו אומר דביקות וכמיהה לקב"ה. אדם זה אינו משנה את המקום כיון שהוא רואה אותו כמקום שלו ביחס להשם שהוא חלק מנבראיו שמבטלים רצונם לרצונו. ככזה אין הוא רואה את עצמו כיישות נפרדת התלויה בכוחות עצמה אלא כל כוחה שאוב ויונק מה' וממילא אין מקום לאף אחד אחר להיכנס במקומו. בהקשר לזה מוזכר אברהם שקרוי אהובו ואוהבו של הקב"ה כי המליך את שם ה' בעולם וה' לקחו להיות אביהם של ישראל. במצב של דביקות וחשיקה נפלאה אין מקום לזרים להיכנס ולשלוט כלל וכן כל אויביו נופלים תחתיו כי אין בכוחם לחצוץ בינו לבין מלך העולם שממנו יונקים את הכוח והיכולת לפעול בעולם.

אדם שמגיע לביטול מוחלט של רצונו כלפי הקב"ה כך שבאמת השם הוא מקומו בעולם ואין הוא רואה את עצמו כיישות נפרדת הבוחרת לעצמה מקום שונה בכל פעם שהיא עומדת לפני המלך הרי הוא שראוי להיקרא חסיד ועניו. זוהי ענווה אמיתית שראויה להתכנות בשם זה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)