דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף קטז | מעמיד

 

בסוגייתנו מדובר על העמדת חלב בקיבת בהמה. מדברי המשנה משמע שאף ההעמדה בקיבה של בהמה כשרה מותרת רק בדיעבד:

"המעמיד בעור של קבה כשרה - אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה."


כלומר, אם העמידו בעור של קיבת בהמה כשרה הגבינה מותרת אולם אין לעשות זאת לכתחילה; ההסבר לכך הוא משום שאסור לבטל איסור לכתחילה (במידה ומולחים את הקיבה ומייבשים אותה, מותר משום שלא נשאר בה טעם איסור).

איסור האכילה שגזרו חכמים על גבינות של גויים (על אף שמצד הדין אין חשש שעירבו בהן מחלב בהמה טמאה, משום שחלב זה אינו מתגבן), נובעת מכך שהיו מעמידים את הגבינה בקיבת נבילה.

אחד ההסברים לאיסור אכילת הגבינה הוא דין מעמיד. למרות שאין נתינת טעם של קיבת הנבילה בגבינה, הגבינה תהיה אסורה היות וקיבת  נבלה היא שהופכת את החלב לגבינה והוא איסור. כלומר, הסיבה לכך שהגבינה נאסרת היא משום שהבהמה נשחטה על ידי גוי ושחיטתו פסולה (נבלה). עקרונית, כשאין נתינת טעם, האיסור מתבטל, במקרה זה לא אין ביטול היות ופעולת המעמיד (קיבת הנבילה) ניכרת ורואים כאילו כל הגבינה כולה היא נבלה (רמב"ם, פירוש המשניות, פרק ב משנה ה).

מכך שפעולת המעמיד ניכרת, ההתייחסות למעמיד היא כאל דבר שאינו בטל (שולחן ערוך, יורה דעה סימן פז, סעיף יא). דין מעמיד בא לידי ביטוי בדיון על ג'לטין. הג'לטין הוא חלבון המופק מעצמות ומעורות של בעלי חיים ומשמש כחומר מייצב בתעשיות המזון. באופן בסיסי תהליך הייצור הוא ייבוש העצמות (או העורות) לחלוטין - עד שלא נשאר בהם כל לחות, לאחר מכן שוטפים אותם, מבשלים, מייבשים שוב ולבסוף מרסקים את העצמות לאבקה שהיא הג'לטין.

על אף שכמות הג'לטין במאכל קטנה, מכיוון שהוא המייצב של העיסה ופעולתו ניכרת נראה שיש לומר שהמאכל יהיה אסור במקרה שבעל החיים ממנו הופק הג'לטין טמא או נבילה, זאת משום שמעמיד אינו בטל! אולם, במסכת עבודה זרה (דף סח עמוד א) אנו למדים שמאכל אסור שהתקלקל לחלוטין, אינו אסור באכילה (וכך נפסק להלכה):

"כל הראויה לגר קרויה נבילה, שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה".


הפוסקים נחלקו האם יש איסור מדרבנן לאכול מאכל שהתקלקל. לדעת הסוברים שיש איסור יש לשאול האם האיסור דרבנן הוא רק כשהמאכל המקולקל נאכל בפני עצמו או שמא קיים איסור דרבנן גם כאשר הוא מעורב במאכל היתר.

הפוסקים נחלקו בנקודה נוספת בסוגיית הג'לטין. למעשה, תהליך הכנת הג'לטין הוא קילקול העצמות. יחד עם זאת, בסופו של התהליך הם עצמות מקולקלות אלה נעשות דבר הראוי למאכל! יש לשאול, האם דברי הגמרא שהזכרנו לעיל מדברים גם על מאכל שחזר להיות ראוי לאכילה או שמדובר רק במאכל שנתקלקל לתמיד?

רבי יעקב מליסא (חוות דעת, יורה דעה, סימן קג, א) מוכיח מהסוגיה בעבודה זרה שמאכל אסור שנתקלקל מותר אף אם יחזור להיות ראוי לאכילה. דבריו מבוססים על הטענה כי כל אכילה שאינה כדרך אכילה אינה נחשבת לאכילה.

מדבריו נראה שאין איסור תורה באכילת ג'לטין, אולם עדיין יש לדון במחלוקת הפוסקים - האם יש איסור מדרבנן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)