מעמידו על השלום

מאת עידו טל (מחזור ל"ח)

המהר"ל, בפירושו על מסכת אבות, מסביר שכדי שדבר יתחבר אל דבר אחר, צריך שיהיו בהם את אותן התכונות. כלומר, אימוץ המעלות והמידות המוזכרות בברייתא "קנייני תורה" יאפשר לאדם להתחבר ולקנות את התורה. התורה - "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי, ג', י"ז), ועל כן, כדי לקנותה יש צורך במידת השלום. אולם, יש להבין על איזה אופן של קניית מידת השלום מדברת משנתנו, שכן אין היא אומרת שהתורה נקנית ב"אהבת שלום" או "רדיפת שלום", כדרך שהלל לימדנו להיות מתלמידיו של אהרון (אבות א', י"ב); המשנה אומרת שעלינו ל"העמידו על השלום". עלינו להבין, אפוא, את מי או את מה אנו צריכים להעמיד על השלום, ומה משמעות הדבר.

הרמב"ם, בפירושו למשנה, מסביר כי המידה "מעמידו על השלום" היא חלק מקבוצת מידות העוסקת בלימוד תורה בצוותא:

נושא בעֹל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום.

הלימוד בצוותא הוא הנשיאה בעֹל. נשיאה בעֹל פירושה להעמיק בהבנת עמדתו של החבר כדי שיהא ניתן לעמוד על טיבה. הכרעה לכף זכות אף היא חלק מן הלימוד המשותף: כאשר ישנן מחלוקות, ההבנה כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וגם אצל השני יש אמת, היא זו ששומרת על המשך הלימוד המשותף. הלימוד המשותף תורם לחידוד ההבנה, וללא הכרעה לכף זכות הלימוד המשותף עלול להתפרק, וכל אחד ישאר עם אמת חלקית.

ההכרעה לכף זכות איננה באה על חשבון האמת. אם אני רואה שהחבר טועה, עלי להעיר לו ולהעמידו על האמת. אך כאשר כל אחד מתבצר בעמדתו, עלולה להתפתח מחלוקת ושנאה. על כן, גם אם יש ויכוח, הוא צריך להיות מתוך מגמה להגיע לשלום:

אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה; שנאמר "את והב בסופה" (במדבר, כ"א, יד) - אל תקרי "בְּסוּפָה" אלא "בסוֹפָה".

(קידושין ל:).

כאמור, התורה "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום": אם כתוצאה מהלימוד נוצרת מחלוקת ושנאה, יש משהו פגום בלימוד. איש ריב ומדון אינו קונה תורה. הוא אינו באמת מבין ומשיג, ותורתו אינה תורת אמת.

על היחס שבין האמת לבין השלום מלמדנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בספרו 'קנין תורה'. האמת נתפסת על ידנו בדרך כלל כדבר מוחלט: אם צד אחד הוא אמת, הצד השני הוא שקר; השלום, מצד שני, נתפס אצלנו כעיגול פינות, כויתור. הרב צבי יהודה מסביר שתפיסה זו נגרמת בשל קוצר התפיסה וההבנה שלנו. התורה, תורת אמת, מתגלה בשלום. השלום כולל בתוכו את הריבוי: תורת אמת הינה תורה אחת המכילה את הכל.

מחלוקיהם של בית הלל ובית שמאי הן רבות ומפורסמות; זה מטמא וזה מטהר, זה אוסר וזה מתיר. ועם כל זה, חז"ל גילו לנו שמחלוקות אלו לא גרמו לפירוד ביניהם:

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו" (זכריה ח', יט).

(יבמות יד:).

זו היא הדרך לחלוק ממנה עלינו ללמוד. למרות שהן על בית שמאי והן על בית הלל אמרה בת קול כי הוא "דברי אלוקים חיים" (עירובין יג:), כלומר כל אחד הוא אמת, המחלוקת הייתה מתוך שלום, מתוך חיבה ורעות.

***

נסכם את הדברים:

מידתנו, "מעמידו על השלום", היא חלק מקבוצה העוסקת בלימוד תורה בקבוצה. המילה 'מעמידו' מתייחסת לחבר ללימוד - יש להעמיד את החבר ללימוד על השלום. על פי מה שהבנו מדברי הרמב"ם, הכוונה היא שלמרות שיש מחלוקת וכל אחד עומד על האמת שלו, יש לחלוק מתוך מגמה של שלום, ולא מתוך שנאה.

המחלוקת הקיצונית שבין בית הלל לבית שמאי מלמדת אותנו כי כל אחד מחזיק באמת. אולם, אין זו אמת שלמה. האמת השלמה היא האמת של השלום, כפי שמלמדנו הרב צבי יהודה: תורת האמת המכילה את הכל, היא זו היכולה לומר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אם המחלוקת מתנהלת מתוך הפנמה של תפיסה זו, אזי "חיבה ורעות נוהגים זה בזה".

מי שמצליח לעמול ולטעת בעצמו את מידת "מעמידו על השלום", נפתחת לו הדרך לקנות את התורה שדרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.