מעשה שבת

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף טו- הנאה ממעשה שבת

במשנה בדף י"ד נאמר, ששחיטה בשבת כשרה. הגמרא שם מביאה את הערת רב, שלפיה אף שהשחיטה כשרה, אין להנות ממנה בשבת עצמה, אלא רק במוצאי שבת, וזאת משום שפוסקים כדעת ר' יהודה. לאחר דיון ארוך בהלכות מוקצה, מסיקה הגמרא בדף ט"ו כי שיטתו של ר' יהודה אשר בה עסקינן נוגעת להנאה ממעשה שבת, ולא להלכות מוקצה. לדעתו, העושה מלאכה בשבת בשוגג אינו רשאי להנות ממנה בשבת עצמה, אלא רק במוצאי שבת, וכך פירש רב את משנתנו.

סוגיית מעשה שבת היא סוגיה נרחבת, ומחלוקת התנאים היסודית בעניינה מצוטטת בשלימותה בסוגייתינו (וכן בסוגיה מקבילה במסכת כתובות; מקור הדברים בתוספתא במסכת שבת). לדעת ר' מאיר, אין להנות בשבת עצמה ממלאכה שנעשתה במזיד, אך ניתן להנות ממלאכה שנעשתה בשוגג. ר' יהודה מחמיר יותר, וקובע שאם המלאכה נעשתה במזיד, אין להנות ממנה לעולם, ולא רק בשבת עצמה, אך אם נעשתה בשוגג ניתן להנות ממנה במוצאי שבת. ר' יוחנן הסנדלר מוסיף חומרה בעניין מלאכה בשוגג, וקובע שעושה המלאכה אינו רשאי להנות ממנה אפילו במוצאי שבת.

דבריו של רש"י בסוגייתינו בביאור מחלוקת התנאים, חושפים את שלוש הבנות היסוד בדין מעשה שבת. בבואו להסביר את דברי ר' מאיר כתב רש"י (ד"ה יאכל):

"לית ליה לר"מ אלא היכא דעבד ישראל איסורא ובמזיד דאיכא חיובא, דלא נמטייה הנאה מאיסורא".

בביאור דברי ר' יהודה כתב רש"י (ד"ה ר' יהודה אומר):

"לא יאכל עולמית - בדידיה - אבל לאחריני שרי, דאיהו דעבד איסורא קנסוהו רבנן, אבל אחריני לא".

את עמדת ר' יוחנן הסנדלר מבאר רש"י לאור אחת הדעות בסוגיה המקבילה בכתובות:

"במזיד לא יאכל עולמית כו' - לאו משום קנסא הוא, דהא אחריני לא עבוד איסורא, אלא מקראי יליף לה רבי יוחנן בכתובות ... "ושמרתם את השבת כי קדש וגו' " - מה קדש אסור באכילה, אף מעשה שבת אסורים באכילה".

בסוגיה בכתובות ישנה גם דעה חולקת, ולפיה מעשה שבת אינם אסורים מדאורייתא, ואולם לדעת רש"י, אוחז ר' יוחנן הסנדלר בעמדה המחמירה, שלפיה מעשה שבת אסור מדאורייתא.

ובכן, לפנינו שלוש הגדרות לאיסור מעשה שבת, אשר לגביהן נחלקו התנאים:

א. מדובר על איסור דרבנן, אשר בא למנוע הנאה ממעשה של איסור; לדעת ר' מאיר, מעשה איסור הוא מעשה שנעשה במזיד, ואילו לדעת ר' יהודה ייתכן שגם מעשה שנעשה בשוגג הוא מעשה איסור.

ב. מדובר על קנס מדרבנן, האוסר את ההנאה לעולם.

ג. מדובר על דין תורה, שקובע שאוכל שהתבשל בשבת מוגדר "מאכלות אסורות" לכל דבר ועניין.

נפקא-מינה פשוטה בין שתי ההגדרות הראשונות נוגעת לחידוש שמחדש רש"י בדעת ר' יהודה:

"רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת - ולא בשבת, והוא הדין לאחריני, דאע"ג דבשוגג חיוב סקילה ליכא, עבירה מיהא איכא, ובעינן בכדי שיעשו דלא נימטיה הנאה מעבירה".

לדעת רש"י, ר' מאיר אוסר להנות מאיסור שנעשה במזיד באופן ישיר, אך מתיר את ההנאה במוצאי שבת. ר' יהודה, מצידו, מקבל הגדרה זו לעניין שוגג, אך מחמיר מעט יותר. לאמור - התבשיל לא נאסר לעולם, ואולם יש להנות ממנו במוצאי שבת רק לאחר שיעבור פרק זמן "בכדי שיעשו". לדעת ר' יהודה, אם יהנה המבשל מן התבשיל מייד, נמצא שסוף סוף העבירה שביצע בשבת הביאה לו תועלת, וכעת, בצאת שבת, יש לו מאכל מוכן. ר' יהודה מודה שאין לקנוס את המבשל בשוגג, אך הוא מבקש למנוע ממנו את ההנאה ממעשה השבת. לפיכך, יש להמתין במוצאי שבת פרק זמן של בישול, וכך נמצא שהבישול שהתבצע בשבת לא חסך זמן, ולמעשה לא הניב כל תועלת.

כמובן, אילו היינו מבססים את האיסור על קנס, כפי שעושה רש"י בדעת ר' יהודה לגבי בישול במזיד, לא היה מקום להסתייגות "בכדי שיעשו". הסתייגות זו תקיפה, כאמור, אך ורק מצד הסברה הקובעת שאין להפיק הנאה ממעשה שנעשה בשבת.

להלכה, נחלקו ראשונים בהכרעת ההלכה בסוגיה. רב האי גאון (מצוטט בריטב"א בכתובות לד.) פסק להלכה כדעת ר' יוחנן הסנדלר, הדעה המחמירה. הרמב"ן (בסוגייתינו) והרמב"ם, ורבים מראשוני ספרד, פסקו כדעת ר' יהודה, שכן מבואר בגמרא שזו היתה עמדתו של רב בדרשותיו ברבים, שם הכריז שהלכה כר' יהודה. התוספות (בסוגייתינו) פסקו הלכה כר' מאיר, משום שזו היתה עיקר דעתו של רב להלכה, ואילו את ההכרעה כר' יהודה השמיע אך ורק בדרשתו לעמי הארץ.

השולחן ערוך (אורח חיים, שי"ח א') פוסק כדעת הרמב"ן וסיעתו, שהלכה כר' יהודה. למעשה, מדובר על פסיקה מחמירה, האוסרת להנות ממעשה שנעשה בשוגג בשבת עצמה. הגר"א על אתר משיג על השולחן ערוך, ופוסק כתוספות וכדעת ר' מאיר. במשנה ברורה כתב, שבמקום צורך ניתן לסמוך על שיטת הגר"א.

פסיקה זו של הגר"א והמשנה ברורה משמעותית ביותר כאשר נמצאים בחברה שאינה שומרת מצוות. יש שהגדירו חילול שבת של יהודי שאינו שומר תורה כחילול שבת במזיד. עם זאת, רבים סבורים שניתן להגדיר זאת כחילול שבת בשוגג. על פי הכרעת הגר"א והמשנה ברורה, יהיה היתר במקום צורך להנות ממלאכה שעשה אדם חילוני בשבת, בהתאם לדעת ר' מאיר. פוסקים רבים בדורות אחרונים דנו בהרחבה בנושא, ובעזרת ה' בהזדמנות אחרת נרחיב בכך יותר, ועוד חזון למועד.

הרב אביהוד שורץ