פסחים | דף לו | מצה של ביכורים
בסוגייתנו מובא לימודו של ר' עקיבא בנוגע להיקש בין מצה ומרור. רבי עקיבא למד שמכך שמצה ומרור הוקשו זו לזו, אנו למדים שלא ניתן לצאת במצת ביכורים ידי חובה. נסביר לימוד זה: ניתן להביא ביכורים רק משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל, מכך שלא ניתן להביא ממינים אלה מרור אנו למדים, לדעת רבי עקיבא, שלא ניתן לצאת ידי חובה במצת בכורים.
בנוסף לדין מצה של ביכורים , רבי עקיבא מציע ללמוד מההיקש בין מצה למרור דין נוסף:
אי מה מרור שאין במינו בכורים - אף מצה שאין במינה בכורים, אוציא חיטין ושעורין שיש במינן ביכורים!
מביאור בעלי התוספות להיקש זה משמע שבשלב זה, הגמרא מניחה שההיקש בין מצה ומרור מלמד שבאופן עקרוני מצה כשרה לקיום המצווה היא מצה העשויה מדברים שאין הם בכלל ביכורים כמו כוסמין, שיפון ושבולת שועל.
הבנה זו מוקשית שכן לעיל (דף לה עמוד א) למדנו שכוסמין הם מין חיטה ושיפון ושבולת שועל הם מין שעורה, ואם כן נראה שגם מהם יש להביא ביכורים (שהרי הם בכלל שבעת המינים). אלא שבמידה ואכן יש להביא מהם ביכורים, היקשו של ר' עקיבא אינו מובן: הרי למעשה אין מכנה משותף בין המצה למרור - מצה תמיד תהיה ממינים שמביאים מהם ביכורים ומרור תמיד יהיה ממינים שלא מביאים מהם ביכורים. מהו אם כך, הבסיס להשוואה עליה עומד ההיקש ממנו מיעטנו מינים ממצה (בעקבות ההשוואה למרור)?
יתכן שניתן לישב את הדברים; הרב יעקב יהושע פלק (פני יהושע) כתב שאף על פי שמינים אלו נחשבים כמינים של שעורה וחיטה, מכל מקום אין הכוונה שהם הוגדרו כך לכל דבר ועניין. החילוק ביניהם הוא בכך שהם לא נכללים במינים בהם השתבחה ארץ ישראל. על כן, ניתן יהיה להביא ממינים אלה גם מרור וגם מצה. שאלת הגמרא, אם כך, מצומצמת יותר: האם ההיקש מלמד אותנו שלא ניתן לצאת בחיטה ושעורה, אלא רק בשאר המינים (ככוסמין ושעורין)
אבחנה זו של הפני יהושע, משתקפת גם בפסיקתו של רבי יוסף קארו (שולחן ערוך אורח חיים סימן קסח סעיף ד):
פת שעורין ופת כוסמין, מברך על של שעורים כיון שהוא ממין ז', אף על פי שהכוסמין יפים
מדברים אלה של השו"ע, עולה שמינים אלו (השעורין והכוסמין) לא נכללים בשבעת המינים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)