מצוַת קריאת מגילה

  • הרב בנימין תבורי

מצוַת קריאת מגילה* / הרב בנימין תבורי

נתייחדה מצוַת קריאתה של מגילת אסתר בקיומה הכפול הן בלילה והן ביום שלאחריו, כדברי הגמרא במסכת מגילה דף ד' ע"א:

"ואמר רבי יהושוע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי"... איתמר נמי: אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך"."

בעקבות הלכה זו, עולה השאלה איזו קריאה היא העיקרית מבין שתי הקריאות?

התוספות שם בדיבור המתחיל "חייב אדם" כותבים:

"אומר ר"י דאף על גב דמברך זמן בלילה, חוזר ומברך ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא."

לעומת זאת, הרמב"ם בהלכות מגילה פרק א' הלכה ג' פוסק:

"ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ... וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו."

ואכן, כך נוהגים חלק מקהילות הספרדים שלא מברכים שהחיינו ביום.

בכל אופן, הרמב"ם חולק על התוספות הסוברים שצריך לברך שהחיינו בקריאה ביום מכיוון שעיקר קריאתה של המגילה ביום,וסובר שלא מברך שהחיינו ביום. לכאורה נראה שהוא סובר שעיקר הקריאה הוא בלילה.

מהי סברת התוספות שעיקרה של מצוַת קריאת המגילה היא ביום?

אנחנו רגילים להבין שה'יום' ההלכתי מתחיל מהלילה. אין ספק, שכאשר אנחנו מדברים על קדושת היום - קדושה זו איננה יכולה להתחיל אלא בתחילת היום שזה הלילה, אך מצד שני, ישנם דברים בהלכה שמתחילים דווקא ביום ולא בלילה. לדוגמה, שיטת הרמב"ם היא שיש מצוַת עשה להתפלל פעם אחת ביום. בספר המצוות, כותב הרמב"ם, שיש איסור דאורייתא לאכול לפני התפילה. אם נלך לפי הגדרת היום הרגילה - יוצא שאסור לאכול מדאורייתא לפני תפילת ערבית. ודאי שזה לא נכון, כי לעניין התפילה היום מתחיל מהבוקר. דוגמה נוספת: לולב - מצוותו דווקא בבוקר, ומי שנטל בלילה - לא יצא ידי חובתו, והוא הדין לשופר.

נוכל לסכם ולומר שמצווה שיסודה בקדושת היום מתחילה בלילה, ומצווה שחלה ביום מסוים - יכולה להתחיל באיזו שהיא שעה במשך אותו היום. יש מצוות ביום טוב הקשורות לקדושת היום, ויש מצוות שקשורות לתאריך הזה. הנפקא מינה היא זמן החיוב של אותה מצווה.

מצוות הקשורות לקדושת היום - נשים חייבות בהן, מכיון שהן חייבות בקידוש היום. על כן הן חייבות בקידוש, ופטורות מלולב וסוכה. על פי מה שאמרנו לעיל, ניתן לומר שמצווה שזמן חיובה הוא מהלילה - נשים חייבות בה משום שמצווה זו קשורה לקדושת היום. לכן, מצוַת אכילת מצה המתחילה מהלילה - נשים חייבות בה. אמנם, יכולה להיות מצווה שמתחילה בלילה אבל היא איננה נובעת מקדושת היום כגון מצוַת ישיבה בסוכה.

בפורים, המושג קדושת היום אינו קיים מכיוון שאין איסור מלאכה, ולכן ייתכן שפורים מתחיל רק בבוקר של י"ד באדר, ולא מהלילה שלפניו.[1]

ראיה להסבר זה היא שיטת הגאונים בנוגע לאמירת על הניסים בליל פורים: ב"הגהות מימוניות" מובאת שיטתו של רב עמרם גאון שבערבית של ליל פורים לא אומרים על הניסים אלא אם כן האדם מתפלל ערבית לאחר שקרא את המגילה. בעל ה"הגהות מיימוניות" אמנם חולק על רב עמרם גאון, אך משמעות שיטתו של רב עמרם גאון היא שבליל פורים - פורים עוד לא התחיל. אם אמנם הוא כבר קרא את המגילה, אזי נחשב כאילו פורים כבר התחיל, מכיון שיש פה אוירה של פורים וזה מספיק כדי להגיד על הניסים בתפילה.

ראיה נוספת ניתן להביא מסוגיית בן עיר ובן כרך. כיצד נקבע האם האדם הוא בן עיר או בן כרך? על פי מקום הימצאו של האדם בי"ד בבוקר. מדוע דווקא בבוקר? על כורחנו - עיקר פורים מתחיל ביום.

מקריאה פשוטה במשנה, עולה שלא קראו את המגילה בלילה: המשנה הראשונה במסכת מגילה מדברת על בני הכפרים שבאו לעיר לשמוע את המגילה, ובשבילם היה ניתן להקדים את קריאת המגילה עד יום י"א באדר. בכל אופן, משמע במשנה שאותם אנשים שמעו את המגילה רק ביום ולא שמעו בלילה שלפניו.

אמנם, יש ראשונים הסוברים שהם היו צריכים להגיע בלילה לפני כדי לשמוע את קריאת המגילה פעמיים.

ה"מאירי", לעומת זאת, סובר שייתכן והיו קוראים את המגילה בלילה לאחר שקראו אותה ביום. מוסיף ה"מאירי" ואומר שכך היו אמורים לעשות כולם, כלומר לקרוא ביום ובלילה שלאחריו לפי הפסוק שהוזכר בסוגייה זו בגמרא "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" - קודם יום ואחר כך לילה, אלא שאי אפשר לעשות את זה משום שצריך שתהיה הפרדה בין הקריאה בכרכים המוקפים חומה לבין הקריאה בערים הפרוזות, ובערים המוקפות חומה לא ניתן לקרוא את המגילה בלילה שלאחרי הקריאה ביום בגלל הפסוק "ולא יעבור", אך אלו שמקדימים לקרוא את המגילה - קוראים ביום ובלילה שלאחריו כעיקר הדין.

מה הסברא לומר זאת?

על כורחנו, ה"מאירי" סובר שהלילה לפני פורים איננו פורים, ולכן אין הבדל בין לקרוא את המגילה בלילה לפני פורים, או בלילה שלאחריו. יש תקנה לקרוא מגילה בלילה ולא משנה איזה לילה על פי הפסוק "למען יזמרך כבוד ..." המוזכר אף הוא בסוגייתינו.

מדוע יש הבדל בין פורים לבין שאר החגים? מכיוון שבשאר החגים יש הגדרה של יום טוב האסור במלאכה, וזה מתחיל כבר בלילה, מה שאין כן בשמחת הפורים.

לפי כל זה, מדוע קוראים את המגילה בלילה? לפי מה שראינו בסוגייה המוזכרת בתחילת השיעור, יש תקנה מיוחדת לקרוא את המגילה פעם נוספת על הקריאה ביום, ואת זה עושים, בדרך כלל, בלילה שלפני.

מה סובר הרמב"ם? האם הוא חולק על כל מה שאמרנו עד כה?

ניתן ללכת בשני כיוונים שונים:

ניתן לומר שאכן הרמב"ם חולק על כל מה שאמרנו, וסובר שפורים אכן מתחיל מהלילה כמו שאר החגים. הבעיה היא כיצד הוא יסביר את הסוגייה של בן עיר ובן כרך הטוענת שזהותו של האדם נקבעת על פי מקום הימצאו בבוקרו של י"ד.

ניתן ללכת בכיוון שונה. הרמב"ם בהלכות מגילה פרק א' הלכה י"א כותב:

"עיר שהיא ספק, ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושוע בן נון, או אחר כן הוקפה - קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם."

לאדם שנמצא בספק יש, עקרונית, שלוש אפשרויות לנהוג כמותן:

* פטור לגמרי כי כל יום הוא ספק דרבנן.

* לקרוא בי"ד כמו רוב העולם.

* להחמיר על עצמו ולקרוא גם בי"ד וגם בט"ו.

זהו הפסק של הרמב"ם, אלא שהוא כותב שבנוסף צריך לקרוא בשתי הלילות.

בכל אופן, מדבריו משמע שהיה מקום לקרוא רק ביום. כלומר, הרמב"ם מסכים עם זה שעיקר הקריאה היא ביום. אם כך, מה נעשה עם פסיקתו של הרמב"ם בדבר אמירת שהחיינו בלילה ולא ביום? ייתכן והרמב"ם סובר שאם אדם עושה מצווה פעמיים - אף אם עיקר המצווה הוא בפעם השנייה, ברכת שהחיינו נתקנה על מעשה המצווה, ולכן מברך על הפעם הראשונה.

ייתכן להסביר את דברי הרמב"ם שצריך לקרוא את המגילה ביום כך שקריאה זו תהיה הקריאה השנייה. דבר שאדם עושה פעם שנייה - הוא יותר חווה ומבין את זה. יש פה מעין הכנה של הקריאה ביום על ידי הקריאה בלילה.

על פי זה, ניתן לומר שפורים, לשיטת הרמב"ם, אכן מתחיל ביום, ובעצם הוא סובר כמו ה"מאירי" חוץ מהאפשרות לקרוא ביום ובלילה שלאחריו. לכן, במצב של ספק צריך לקרוא ארבע פעמים כדי שהקריאה ביום תהיה הקריאה השנייה לאחר שהייתה הכנה בערב שלפני על פי תקנת חכמים.

נחזור לדברי רב עמרם גאון הטוען שבערבית של ליל פורים לא אומרים על הניסים, מהי הסברא של מי שחולק על דעה זו?

כמובן שניתן לומר שפורים מתחיל מהלילה, ולכן צריך לומר על הניסים גם בלילה.

ניתן להסביר בדרך אחרת: ההלכות הפורים אינם נובעות מקדושת היום, ולכן אפשר לומר על הניסים כאשר יש אוירה של פורים. המחלוקת היא ממתי אפשר לומר שיש אוירה של פורים, האם בתפילה ערבית שלפני קריאת המגילה יש כבר אוירה של שמחת הפורים.

לכל הדיונים הללו יש השלכות מעשיות על אמירת על הניסים כמו שראינו, וכן על זמנה של סעודת הפורים, כלומר האם יש משמעות לסעודה בליל פורים.

לסיום, בסוגיה לעיל הובאו שתי דעות בנוגע למקורה של ההלכה שצריך לקרוא את המגילה ביום ובלילה. במה נחלקו שתי הדעות השונות?

כדי לענות על שאלה זו, יש להבין מהו המסר העיקרי של קריאת המגילה.

בזמן שאדם קורא את המגילה הוא צריך ללמוד לקח: עם ישראל צריך להיות עם עצמאי ששומר על זהותו ולא מתבולל. מצד שני, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" - אף זהו מסר חשוב של קריאת המגילה על ההצלה הגדולה והשמחה שבאה בעקבותיה. נכון שיש בעיות בעם ישראל, אך בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יציל את עמו.

בפורים צריך להרגיש את שניהם. אמנם, קשה להרגיש את שניהם בבת אחת, ולכן חז"ל תקנו את יום תענית אסתר על-מנת ליצור מעין יומיים של פורים, יום של חזרה בתשובה, חשבון נפש וכד', ויום של שמחה על הצלתו של עם ישראל, ושני פנים אלו באים לידי ביטוי בשני הפסוקים שהובאו בשביל ללמדנו את דין הקריאה הכפולה של מגילת אסתר.



* המאמר לא עבר את ביקורת הרב.

[1] הרעיון המרכזי שפורים בעצם מתחיל רק בבוקר נכתב בשם הגרי"ד סולובייציק זצ"ל בכמה מקומות. המקור הראשון כנראה הוא בקובץ חידושי תורה של הסתדרות תלמידי ישיבת רבנו יצחק אלחנן, ישיבה אוניברסיטה אדר תשכ"ט.