דילוג לתוכן העיקרי

מצוות ציצית | 2

הרב אהרן ליכטנשטיין
15.12.2015
קובץ טקסט


השיעור הועבר לתלמידי הישיבה במוצאי שבת פרשת חיי שרה. סיכם שאול ברט. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב

בשיעור הקודם עסקנו בשאלות היסוד של מצוות ציצית - האם היא חובת גברא או חובת חפצא, ולפי ההבנות השונות ראינו את ההשלכות להלכה. בשיעורים הבאים נעסוק בפרטי הדין שבמצוות ציצית, ותחילה ניגע במבנה הבגד והחומר ממנו הוא עשוי.

הרמב"ם בתחילת פ"ג מהלכות ציצית אומר:

"כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כזו שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע... ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד. אבל טלית של שאר מינין, כגון: בגדי משי ובגדי צמר... וכיוצא בהן - אין חייבין במצוות ציצית אלא מדברי חכמים. וכדי להזהר במצוות ציצית... שכל הבגדים שאמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד".

מהלכה זו נצא לדיון בשתי שאלות, שייתכן ונוגעות זו בזו: מהו מבנה הבגד המחוייב בציצית, ומה עניין הדרישה לחומר מסויים ממנו צריך הבגד להיעשות על מנת להתחייב בציצית.

מבנה הבגד המחוייב בציצית

שאלת מבנה הבגד עולה כבר מהפסוק בפרשת 'כי תצא' המצווה על לבישת הציצית:

"...על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". (דברים כב, יב)

הגמרא במסכת מנחות מג ע"ב דורשת פסוק זה ואומרת:

"על ארבע כנפות כסותך - ארבע ולא שלש. אתה אומר ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש? [אלא] כשהוא אומר 'אשר תכסה בה' הרי בעלת חמש אמור! ומה אני מקיים 'על ארבע'? ארבע ולא שלש! ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש? מרבה אני בעלת חמש - שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש - שאין בכלל שלש ארבע".

כלומר, היינו יכולים להבין כי הפסוק מרבה דווקא טלית בעלת חמש כנפות ולא בעלת שלש, משום שבטלית בעלת חמש כנפות יש יותר כיסוי מאשר בבעלת שלש, וממילא כאשר הפסוק מוסיף ומרבה, באומרו: "אשר תכסה בה" - הכוונה לטלית בעלת חמש כנפות, אך הגמרא דוחה הבנה זו. את הבנת הגמרא, שהתורה באה לרבות גם טלית בעלת חמש כנפות - ניתן לפרש בשתי דרכים:

1. טלית בעלת חמש כנפות חייבת בציצית כיוון שהיא כוללת בתוכה ארבע כנפות, והכנף הנוספת איננה פוגמת. לפי ההבנה הזו אנו מבינים את הלימוד "בכלל חמש ארבע" כפשוטו. לפי הסבר זה טלית של חמש כנפות תהיה מחוייבת רק בארבע גדילים.

2. טלית בעלת חמש כנפות מחוייבת מצד עצמה בציצית והחיוב בתורה הוא לטלית בעלת ארבע כנפות ומעלה. לפי ההבנה הזו, הכוונה בלימוד "בכלל חמש ארבע" היא שאין הבדל בין חיוב טלית של ארבע כנפות לבין חיוב טלית של חמש, והחיוב כולל את שני סוגי הבגדים - "בכלל חמש ארבע". ולפיכך, טלית בעלת חמש כנפות תהיה מחוייבת בחמש גדילים.

הרמב"ם[1] מתייחס לשאלה זו במפורש ואומר:

"על ארבע כנפות כסותך: בעלת ארבע ולא בעלת שלש. אם כן, בעלת ארבע ולא בעלת חמש? תלמוד לומר 'אשר תכסה בה' - אפילו בעלת חמש או יותר על זה. ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש, ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות? מפני שיש בכלל החמש ארבע. לפיכך, כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינו עושה אלא לארבע כנפיים המרוחקות זו מזו באותן החמש או השש בלבד, שנאמר 'על ארבע כנפות כסותך'".

מדברי הרמב"ם משמע שהוא הבין כהסבר הראשון שהבאנו לעיל, ולכן הוא אומר שאפילו טלית של חמש מחוייבת רק בארבע גדילים. ואולם, מהגמרא עצמה עולה כי דינה של טלית בעלת חמש כנפות תלוי בחקירה אחרת, ונפרט.

המשנה במנחות כח ע"א אומרת:

"ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצווה אחת. רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצוות".

ושואלת הגמרא בהמשך:

"מאי בינייהו [בין תנא קמא לרבי ישמעאל. העורך.]?...רבא בר אהינא אמר: טלית בעלת חמש איכא בינייהו". (מנחות לז ע"ב)

רש"י על אתר מסביר כך:

"לתנא קמא דאמר: 'מצווה אחת הן', סבר: ארבעה דווקא למצווה אחת, וכי רביה רחמנא בעלת חמש - להטיל ארבע כנפות רביה. ...ולרבי ישמעאל דאמר: 'ארבעתן' ארבע מצוות, כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי - להטיל לכולהו רבייה, דהא כל חד מצווה באפי נפשיה"

כלומר, אם אנו מבינים שזוהי מצווה אחת: להטיל ציצית בארבע כנפות (כתנא קמא), גם אם יש חמש כנפות - הכנף החמישית אינה בכלל המצווה ואין חובה להטיל בה ציצית. לעומת זאת, אם אנו מבינים כי ישנן ארבע מצוות - לשים גדיל על כל כנף (כרבי ישמעאל), כאשר יש כנף חמישית - היא תהיה מחוייבת בציצית כמו כל שאר חברותיה[2].

*

עד כה עסקנו בדיון מקומי בהלכות ציצית, אולם הגמרא שולחת אותנו למחוזות נוספים. הגמרא בזבחים דף יח ע"ב דנה בבגדיו של הכהן הגדול, שחייבים להיות על פי מידותיו, ושואלת:

"מרושלין [בגדים ארוכים מדי] שלא סילקן [וקיצר אותן - מה דינם]?...[כאן הגמרא מביאה את המחלוקת שראינו בלימוד הפסוק "על ארבע כנפות כסותך" האם כנף חמישית מחוייבת בציצית או לא]...מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי ומר סבר כמאן דליתיה דמי?".

כלומר, הגמרא מבינה כי השאלה האם הכנף החמישית מחוייבת בציצית או לא אינה שאלה פרשנית גרידא - בהבנת מובנו של הפסוק, אלא זו שאלה עקרונית - איך מתייחסים לכנף החמישית: האם היא "כמאן דליתיה דמי", ואז איננה מחוייבת בציצית או שהיא "כמאן דאיתיה דמי", ומחוייבת בציצית כמו שאר הכנפות. אם אנו מבינים כך את שאלת הכנף החמישית - ניתן להבין את השלכת הדיון לבגדי הכהן הגדול - האם אפשר להתייחס ליתר בתור "מאן דליתיה דמי" וממילא הבגד כשר, או שאני אומר שהיתר נחשב כקיים, וממילא הבגד אינו מתאים בדיוק למידותיו של הכהן. בהמשך הסוגיה, הגמרא שם עונה על השאלה:

"דכולי עלמא כמאן דאיתיה דמי. ושאני הכא דרבי רחמנא 'אשר תכסה בה'".

כלומר, יש ריבוי בפסוק "אשר תכסה" שמלמד אותנו ששאלת "כמאן דאיתיה דמי" או "כמאן דליתיה דמי" אינה משמעותית לעניין מצוות ציצית.

ראינו, אם כן, כי הגמרא העלתה שתי אפשרויות להבין את מוקד המחלוקת לגבי ציצית. ההוה אמינא של הגמרא הייתה שהשאלה היא עקרונית: מה דינו של פרט נוסף: "כמאן דאיתיה דמי" או "כמאן דליתיה דמי"? אם נבין כך, יש לדון בשאלה זו בכל התורה, למשל: בספר תורה בעל אות מיותרת, או בבגדי כהן גדול הגדולים ממידותיו. מסקנת הגמרא היא שהדיון לגבי ציצית הוא מקומי בלבד - איך דורשים את הפסוק[3].

להלכה, אנו מוצאים מחלוקת בין הראשונים: הרמב"ם פוסק שטלית של חמש כנפות חייבת בציצית, וכך גם כותבים רוב הראשונים, אולם יש קבוצה של חכמי אשכנז שסברו ש'טלית בעלת חמש' - פטורה מציצית לגמרי. למעשה, יש להורות כי עדיף לא ללכת עם טלית של חמש כדי לא להיכנס למחלוקת זו[4].

*

כעת ננסה לברר מה בדיוק הבעיה בטלית של שלש כנפות. ניתן להעלות מספר אפשרויות:

א. בתחילת השעור ראינו כי 'חפצא' כזה של בגד - פטור מציצית, ואינו נחשב כבגד.

ב. אפשר לומר שהבגד מצד עצמו חייב בציצית, אולם המצווה היא לשים ציצית על ארבע כנפות ובגד בעל שלש כנפות לא יכול לאגוד על עצמו ארבע כנפות מבחינה טכנית.

במילים אחרות: השאלה שאנו מעלים היא האם הבעיה בטלית של שלש כנפות היא בקיום המצווה או בחפצא של המצווה.

ניתן, אולי, להכריע בשאלה זו מהסוגיה של "תעשה ולא מן העשוי", שם אומרת הגמרא שבגד של שלש כנפות שאנו מטילים בו ציציות ורק אחר כך הופכים אותו לבעל ארבע כנפות - פסול, משום שכשהטלנו את הציציות הטלית הייתה בעלת שלש כנפות בלבד. משמע מסוגיה זו שהבעיה בטלית של שלש כנפות אינה ביכולת לקיים את המצווה, אלא שהיא פשוט איננה מוגדרת כ'חפצא של ציצית', כלומר: כבגד המחוייב בציצית, ולכן אם אני מטיל בה ציציות ורק אחר כך הופך אותה לבגד הכשר לציצית - נוצרת בעיה של "תעשה ולא מן העשוי".

החומר ממנו עשוי הבגד

השאלה הבאה בה נעסוק היא החומר ממנו עשוי הבגד. ישנן סוגיות רבות בש"ס שדנות בעניין זה, ולא ניכנס ליחס ביניהן אלא ניגע בסוגיה מרכזית אחת. הגמרא במנחות לט ע"ב אומרת:

"אמר רחבה אמר רב יהודה: חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין, ופליגא דרב נחמן. דאמר רב נחמן: השיראין [וכל הבגדים האחרים חוץ משל צמר ופשתים] פטורין מן הציצית...[וחייבים רק] מדרבנן".

כלומר, לשיטתו של רב נחמן כל סוגי הבגדים - פרט לצמר ופישתים - חייבים בציצית רק מדרבנן. הגמרא בהמשך מביאה את המקור לדברי רב נחמן:

"דתנא דבי ר' ישמעאל: הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהם [בכלאיים ובנגעים. רש"י] - צמר ופשתים, אף כל [מקום שכתוב 'בגד' הכוונה היא ל]צמר ופשתים".

בהמשך הגמרא מובאת דעת רבא, החולק על רב נחמן וסובר כי גם בגדים שאינם מצמר ופשתן חייבים בציצית.

להלכה, נחלקו הראשונים בדין זה. הרמב"ם[5] פוסק כי טלית העשויה משאר מינים (ולא מצמר או פישתן) חייבת בציצית מדרבנן בלבד, כשיטת רב נחמן. ואילו התוספות[6], לעומתו, מביא את דעת רבינו תם ורש"י החולקים על הרמב"ם ופוסקים כרבא. יש להעיר בשיטת הרמב"ם כי לשונו כאן שונה מהסגנון בו הוא משתמש במצוות אחרות, והדבר אומר דרשני. כאן הוא כותב:

"אבל טלית של שאר מינים... אין חייבים במצוות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצוות ציצית". (הלכות ציצית פ"ג ה"ב)

יש כאן שתי נקודות השונות מלשונו הרגילה של הרמב"ם:

1. בדרך כלל הרמב"ם נוקט במילים "דברי סופרים"[7] ולא ב"דברי חכמים".

2. הנימוק לדברי חכמים - "להזהר במצוות ציצית" - הינו נדיר גם הוא בלשון הרמב"ם לגבי איסורים מדרבנן[8].

להלכה אנו פוסקים כרמב"ם, שבגדים שאינם עשויים מצמר או פשתן חייבים בציצית רק מדרבנן.

*

עד עכשיו הצגנו את רב נחמן ורבא כחולקים. אך אולי ניתן להציע שיטת ביניים שתמצע ביניהם. לפני שאסביר את כוונתי אביא מספר דוגמאות מתחומים שונים:

ישנם שני פסוקים שנוגעים לאיסור חמץ בפסח:

א. "שאור לא ימצא בבתיכם". (שמות יב, יט)

ב. "ולא יראה לך שאור בכל גבולך". (שמות יג, ז)

הגמרא בפסחים ה ע"ב מסבירה כי בכל אחד מן הפסוקים יש צמצום - מחד, אך הרחבה - מאידך. כך אנו רואים בפסוק "שאור לא ימצא בבתיכם", שיש כאן הרחבה של רמת ביטול החמץ - "לא ימצא", אך יש גם צמצום של מקום הביטול - "בבתיכם" בלבד. אותה תופעה אנו מוצאים גם בפסוק "ולא יראה לך שאור בכל גבולך", המצמצם את רמת ביטול החמץ לרמה של "לא יראה", אך מרחיבים את מקום הביטול - "בכל גבולך". לכאורה יש סתירה בין המסקנות הנובעות משני הפסוקים, ולכן מגיעה הגמרא למסקנה שהולכים על פי החומרות שבכל פסוק כיוון שיש גזירה שווה "שאור-שאור". משמע מהגמרא כי ללא הגזירה שווה היינו מחלקים ואומרים שישנם שני מסלולים שונים של חיוב: בבתיכם - אסור שימצא חמץ, ואילו בכל גבולך - אסור שייראה.

גם באיסור שעטנז מתעוררת שאלה דומה: התורה אומרת "ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך"[9] וגם "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"[10]. גם שם אנו רואים כי פסוק אחד מרחיב את האיסור - "לא יעלה עליך", ומצמצם את החפצא של האיסור ל"בגד", ואילו פסוק שני מצמצמם את האיסור דווקא ל"לא תלבש", ומרחיב את החפצא של האיסור לכל דבר שלובשים. גם לגבי שעטנז ניתן לראות הדים בדברי ראשונים שמדובר על שני מסלולים שונים, למשל בעובדה שמותר למוכר ללבוש שעטנז אם הוא לא משתמש בו כבגד אלא רק בתור כיסוי.

יש לשאול האם ניתן להשליך מודל זה של לימוד גם לגבי מצוות ציצית. ישנם שני פסוקים שמדברים על ציצית:

א. "על כנפי בגדיהם לדורותם". (במדבר טו, לח)

ב. "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". (דברים כב, יב)

מהפסוק הראשון ניתן להבין שרק מה שמוגדר 'בגד' - חייב בציצית, כפי שהבין תנא דבי רבי ישמעאל. אך מהפסוק השני משמע שכל דבר שמכסים בו מחויב בציצית. לכאורה היינו יכולים להגיד שאין נפקא מינה בין ההגדרות, אולם הגמרא דנה בשאלה האם "כלי קופסא" חייבים בציצית - כלומר, האם בגדים שאינם משמשים ללבוש חייבים בציצית. יכול להיות שכלי קופסא יהיו מחויבים רק מצד הפסוק הראשון, ולא מצד הפסוק השני, וממילא כלי קופסא יהיו חייבים רק אם הם יהיו מוגדרים כבגד, כלומר אם הם מצמר או מפשתים, ואילו 'כיסויים' אחרים יהיו חייבים בציצית אפילו אם הם עשויים מחומרים אחרים.

נסכם ונאמר כי מה שניסינו לעשות הוא להשוות את המודל בציצית למודל בחמץ לפני הגזירה שווה ולמודל בשעטנז. הפסוק "על כנפי בגדיהם" מגדיר את סוגי החפצים המחוייבים בציצית - כל בגד, ומצמצמת את סוגי החומרים מהם הבגדים צריכים להיות עשויים - רק צמר ופשתים. ואילו הפסוק "גדילים תעשה לך... אשר תכסה בה" מצמצם את החפצא של החיוב - רק דבר שמכסים בו, ומרחיב את חיוב ציצית לכל חומר שהוא.

אם אנו מאמצים מודל זה גם לגבי ציצית נוכל להסביר כי יש שני מסלולים לחיוב במצוות ציצית:

1. בגדים, אך רק אם הם עשויים מצמר או פשתן.

2. רק דבר שמכסים בו, ללא הגבלה לחומר זה או אחר.

הנפקא מינה תהיה, לפיכך, בכלי קופסא, עליהם דנה הגמרא אם הם חייבים בציצית, ולפי דברינו הם יהיו חייבים מדאורייתא רק אם הם עשויים מצמר או פשתן, כיוון שהם מסווגים במסלול 1.

הבנה זו יכולה להיות בעלת השפעה גם על השאלה הראשונה שדנו בה, האם טלית בעלת חמש כנפות חייבת בציצית או לא. אם נשים לב נראה כי בפסוק הראשון הדן בפרשת ציצית נאמר: "על כנפי בגדיהם" - משמע כל בגד שהוא. ואילו בפסוק השני נאמר: "על ארבע כנפות כסותך" - כלומר דווקא בגד של ארבע כנפות. לפי המודל שראינו בחמץ ובשעטנז נסביר כי טלית שאיננה בעלת ארבע כנפות - תהיה חייבת בציצית רק אם היא מוגדרת כבגד, כלומר עשויה מצמר או פשתים, ואילו טלית של ארבע כנפות תהיה חייבת בציצית גם אם היא עשויה מחומרים אחרים - בתנאי שתכסה את האדם.

סיכום

עסקנו בשיעור זה בשתי שאלות מרכזיות לגבי חובת ציצית:

1. מספר הכנפות שיש בבגד המחייבות אותו בציצית. ראינו דעות שונות בנושא והבאנו דרכים שונות להבנת יסוד המחלוקת.

2. סוג החומר ממנו הבגד צריך להיות על מנת שיתחייב בציצית. גם בכך ראינו דעות שונות.

בסוף דברינו הראינו כיצד שתי השאלות יכולות להיות נובעות ממקור אחד. יש לציין כי בגמרא הבנה זו אינה מובאת, ושתי השאלות נפרדות לגמרי. כמו כן הבנה זו לא הובאה בראשונים השונים, וממילא גם לא התקבלה להלכה.

 

 


[1]הלכות ציצית פ"ג ה"ג.

[2]יש להעיר שהבית יוסף מביא דעה הפוכה מרש"י, ואומר שאם יש ארבע מצוות - אסור להוסיף יותר ציציות משום שהמצווה היא דווקא ארבע כנפות. אך אם יש מצווה אחת - המצווה היא לשים על כל כנף ציצית, ולפיכך במצב של חמש כנפות - יש הטיל בכל אחת מהן ציצית.

[3]יש לציין כי לפי הסבר הבית יוסף הסברות מתחלפות בהבנת הפסוק.

[4]זה המקום לציין כי מצינו דעה בראשונים שאומרת שדווקא טלית של חמש כנפות חייבת בציצית, ואילו טלית בעלת שש כנפות ומעלה - אינה חייבת כלל בציצית. חלוקה זו קשה מאד בסברה, וניתן להגדירה כ"קוריוזית".

[5]הלכות ציצית פ"ג הלכות א-ב.

[6]מנחות לט ע"ב ד"ה ורב נחמן בסופו.

[7]הלכות ברכות פ"א ה"א, ועוד במקומות רבים.

[8]ראשונים אחרים מסבירים כי הסיבה לגזירת חכמים היא משום שיש חיוב בתורה "וראיתם אותם" ולציווי זה יש השלכות לגבי יראת שמיים, וחכמים הדגישו חיוב זה על ידי הרחבתו גם לבגדים העשויים מחומרים שאינם מחוייבים מן התורה.

[9] ויקרא יט, יט.

[10] דברים כב, יא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)