מקומו של עולם ב'

  • הרב משה כהן
בית המדרש הוירטואלי

 

עיון ב'נפש החיים'

מקומו של עולם ב'

בעיון הקודם עסקנו במשמעות הכינוי מקום לקב"ה הנאמר על ידי חז"ל במספר מקומות. בארנו כי מקופלת בכינוי זה תפיסת עולם שלימה לפיה הקב"ה מתגלה בתוך המציאות ומקיים אותה בכל עת. לא מדובר רק במקום פיזי המחזיק את החפץ שבו אלא כל 'התהוות מציאות העולם בכל רגע הוא מאיתו יתברך שמו ואילו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע היו לאין ולאפס ממש'.

במידה לא מבוטלת תפיסה זו זהה ביותר לתפיסתו של האדמו"ר הזקן בספר התניא כפי שהוא מתבטא רבות בשער היחוד והאמונה (פרק ג). שם הוא מבאר כיצד בעצם כל המציאות הינה צמצום של האור האלוקי דרך מסווה על מנת שנוכל להתקיים ולחוש עצמים ולא להתבטל ולהישאב לאין סוף האלוקי:

"כל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כל הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש. ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשו' זהו מחמת שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו."

ר' שניאור זלמן מלאדי לוקח זאת לכיוון המוסרי שחובתנו היא להכיר בכך ולא לתת למציאות החומרית להטעות אותנו ולחשוב כי היא מציאות עצמאית הנפרדת מהאלוקות החופפת את הכל ובראה אותה יש מאין ומקיימת אותה בכל עת. ר' חיים בהגה"ה מתמודד עם השאלה הפילוסופית כיצד ישנם ברואים חלוקים זה מזה אם כולם הם התגלמות של אור אין סוף, האם אין בכך שינוי רצון בחפץ האלוקי? על כך הוא משיב כי כמובן שהשינוי הזה הוא רק מצידינו ולא מצד הקב"ה. שכן רצונו של הקב"ה הוא אחד וכאשר הוא יוצא מן הכוח לפועל במציאות החומרית שלנו ונכנס תחת מישור הזמן והמקום הרי שהוא משתנה בהתאם לצורך לכל נברא. הוא מוסיף על כך שהמעבר בין האור האין סופי המופשט למציאות המוגבלת והמצומצמת הוא דבר שאין בשום שכל להשיג איך ומה הוא. הוא ממשיל זאת לנשמה הממלאת את הגוף ופועלת בו פעולות שונות לפי התחלקות האיברים אע"פ שהיא חלק מופשט ומאוחד שאינו מתחלק לחלקים רבים אלא מופיע בצורות שונות. אם כי הוא מסתייג ממשל זה שאינו דומה לגמרי לנמשל שכן הגוף הוא נפרד מן הנשמה בעוד שהעולם אינו חלק נפרד העומד כשלעצמו במנותק מהאלוקות.

הרב משה כהן