מקור האמונה

מסופר על אחד מחכמי הדת הנוצרית, שחי לפני כמה מאות שנים, שהצדיק את אמונתו באופן הבא: באופן תיאורטי, ייתכן שיש עולם הבא וייתכן שאין. אם אכן יש עולם הבא - כדאי מאוד לקיים מצוות, כדי להגיע אליו; אם אין עולם הבא - מה כבר יש להפסיד? לכן, שיקול רציונאלי פשוט מורה לחיות ע"פ ציוויי הדת.

דרכו של אותו נוצרי משקפת באופן קיצוני את הניסיון לבסס את האמונה על השכל וההיגיון בלבד. אולי בסופו של דבר ניתן להגיע לקיום מצוות ולחיים דתיים, אך ברור שהם יהיו חסרי רגש עמוק ולהט דתי.

ראשית דבריו של החבר היהודי למלך הכוזרים עומדת בדיוק על נקודה חשובה זו: אין לבסס את הדת על ההיגיון והשכל האנושיים, שכן דת שמקורה בשכל - ייפלו בה תמיד ספקות רבים וחוסר החלטיות. האמונה היהודית אינה מבוססת על הכרה שכלית שמקורה באדם, אלא על התגלות א-לוהית מלמעלה. התגלות כזו יוצרת אמונה מוחלטת ובלתי תלויה בשכל האנושי המלא בספקות, וממילא יכולה להביא לחיים דתיים ספוגים בלהט ובוודאות.

לכן פותח החבר את דבריו במופתים שנעשו לעם ישראל במהלך הדורות ובנבואה שליוותה את עם ישראל במשך דורות רבים. הכוזרי תמה על פתיחה זו, שכן היא שונה מאוד מיסודות האמונה של דתות אחרות, המיוסדות על הכרת האדם בכך שיש לעולם בורא ומנהיג. תשובתו של החבר לתמיהת הכוזרי מבהירה לו את ההבדל שבין שתי דרכי האמונה: "מה שאתה אומר נכון הוא בנוגע לדת המיוסדת על ההיגיון... דת הנובעת אמנם מן העיון, אך נופלים בה ספקות רבים... אולם פתח דברי הוא הוא המופת. גדולה מזאת! הוא ההוכחה שאחריה אין צורך לא בראיה ולא במופת" (הכוזרי א', יג; טו).

בעולם הנראה לעינינו, קשה מאוד לראות גילוי א-לוהי ברור ומוחלט. ניתן אמנם לנסות להסיק את קיומו של הא-ל דרך העולם, אך דרך זו קשה ומלאה בספקות. אם האדם ינסה ללכת בדרך זו אל האמונה, אמונתו תהיה מסופקת ולא מוחלטת. לכן, האמונה היהודית אינה מבוססת על ההכרה האנושית הצומחת מתוך העולם, אלא על גילוי א-לוהי מוחלט וברור, שאינו מופיע לעינינו מתוך העולם הרגיל, אלא מתוך רצונו של הקב"ה לגלות את עצמו באופן פלאי בעולם. רק כך ניתן להגיע לאמונה ודאית ומוחלטת, מלאה בלהט ובדבקות.