דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף עז | מראית עין

 

מהגמרא בסוגייתנו משמע שמותר לטלטל סולם בשבת, דבר זה מוקשה נוכח הסוגיה במסכת ביצה (דף ט עמוד א):

"ב''ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון וב''ה מתירין".


אנו למדים שבית שמאי ובית הלל נחלקו האם מותר להוליך סולם משובך לשובך ביו"ט. בית שמאי אוסרים הולכת סולם משובך לשובך משום מראית עין ובית הלל לא חוששים למראית עין. בגמרא מובאים דברי תנאים שעוסקים בגדר חשש מראית עין בשיטת בית שמאי ובית הלל:

א. לדעת רבי שמעון בן אלעזר (אשר חולק על התנא שבמשנה) שמחת יום טוב גוברת על החשש של מראית עין, לכן, אפילו לדעת בית שמאי מותר להוליך את הסולם משובך לשובך. בית שמאי אוסרים רק את החזרת הסולם ביום טוב משום שאין בכך שמחת יום טוב.

ב. לדעת רבי יהודה (שלהלכה נפסק כמותו) המחלוקת היא בסולם של שובך, בסולם של עלייה בית הלל מודים לבית שמאי שאסור להוליכו משום מראית עין.

ג. לדעת רבי דוסא בין לבית שמאי ובית לבית הלל אסור להוליך ביום טוב סולם כלל, ההיתר של בית הלל לא בא לידי ביטוי בהיתר להזיז סולם בתוך אותו שובך אלא בהיתר להסיטו מחלון לחלון.

בגמרא מובאת מחלוקת שעוסקת בשאלה האם מדובר רק ברשות הרבים או שהאיסור הוא גם ברשות היחיד. לדעת רב 'כל מקום שאסרו חכמים משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור', לכן הולכת סולם אסורה תמיד. לדעת רב חנן בר אמי רק ברשות הרבים יש חשש של מראית עין ומסיבה זו איסור הולכת סולם הוא רק ברשות הרבים.

נראה לומר, שלדעת רב – בית שמאי חוששים למראית עין אפילו בסולם של שובך, לכן הם אוסרים להוליך סולם משובך לשובך אפילו ברשות היחיד. לעומת זאת, בית הלל אינם חוששים למראית עין בסולם של שובך ולכן הם מתירים את הולכתו משובך לשובך אפילו ברשות הרבים. לעומתו, רב חנן בר אמי אינו חושש למראית עין ברשות היחיד – בלשון הראשונה לדעת כולם, בלשון השניה רק לדעת בית הלל.

דבריו של רבי חייא (ביצה דף ט עמוד ב) שפסק כי אסור לטלטל סולם, מוקשים (כפי שהזכרנו בתחילת הדברים) מסוגייתנו במסכת עירובין; בעלי התוספות (שם ד"ה מאי) מבארים שישנם שני סוגי סולמות:

א. סולם גדול של עליה שניתן להיעזר בו כדי להטיח את גגו, סולם זה אסור לטלטל.

ב. סולמות שאין להם קבע, שאותם מותר לטלטול.

רבי ניסים גירונדי (דף ד עמוד ב בדפי הרי"ף ד"ה אבל) מבאר את דעת רב ניסים גאון (שדחה את שיטת רב לגבי מראית עין), לדבריו הדחיה באה בעקבות שלוש הסוגיות שבהן חוששים למראית עין ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. כך למדים בסוגייה במסכת חולין (דף מא עמוד א), שבה נאסר לשחוט לתוך גומא משום שמעשה זה נראה כעבודה זרה. איסור זה הוא רק ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. באופן דומה למדים במסכת מועד קטן (דף ח עמוד ב) ובמסכת כתובות (דף ס עמוד א).

רבי ניסים גירונדי (ד"ה "ומיהו") כתב ששיטתו של רב ניסים גאון אינה ברורה. לדבריו, שיטת רב שאוסרת משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים היא רק לגבי מקרה שבו האדם עושה מעשה שנראה כאסור אך אמור להיות מותר ברשות היחיד כשאין רואים אותו. המשניות בחולין ובמועד קטן עוסקות במקרים שבהם שהמעשה אפילו לא נראה אסור, ורק מסיבה זו התירו לעשות את המעשה. כשרואים את האדם שוחט לתוך גומא לחצירו כוונתו ברורה – לשמור על נקיון.

___________________________

* רבי יצחק אלפסי (רי"ף על מסכת ביצה דף ה) פוסק כדעת רב שמותר להוליך סולם של שובך אפילו ברשות הרבים, ואסור להוליך סולם של עליה אפילו ברשות היחיד. רב ניסים גאון (ר"ן ביצה דף ד עמוד ב ד"ה אבל) פוסק כלשון השניה של רב חנן בר אמי. הרמב"ם פוסק כדעת שניהם - גם כדעת רב וגם כדעת רב חנן בר אמי (הלכות שביתת יום טוב פרק ה הלכה ד). רבי אברהם בן דוד (ראב"ד שם) חלק על דברי הרמב"ם ופסק כדעת רבי יצחק אלפסי. רבנו אשר (רא"ש סימן יד) כתב שהגאונים פסקו כלשון השניה של רב חנן בר אמי (שמותר להוליך את הסולם אפילו משובך לשובך) משום שיש להקל בדיני דרבנן, לכן גם רבי יצחק אלפסי ציטט את המשנה כצורתה - הוא סובר שבית הלל מתירים בכל מקום.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)