מרד יהוא (מל"ב ט', א–י', ל) ח. נאום יהוא בסמוך לחלקת נבות היזרעאלי (– המשך)

  • הרב אלחנן סמט
ח. נאום יהוא בסמוך לחלקת נבות היזרעאלי (– המשך)
 
    כה                  וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שָׁלִשׁוֹ:
שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי!
כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו
וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה:
    כו                   אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה'
וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם  ה'
וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה'.
 

4. בין נבואת אליהו לציטוטה בפי יהוא

עלינו לברר מה בין תיאור הנבואה שנאמרה לאחאב במקומה – במהלך סיפור כרם נבות, לבין ההיזכרות של יהוא באותו 'משא' בסיפורנו. הבה נעמיד את תוכן הנבואות בשני המקומות זה מול זה:
 
נבואת אליהו לאחאב
כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?...
כֹּה אָמַר ה'
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת  דַּם נָבוֹת
יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה.
ציטוט נבואת אליהו בפי יהוא
אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ[1]
נְאֻם ה'
וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת
נְאֻם ה'.
 
 
קיימים הבדלים אחדים בין התוכן המקורי המופיע בסיפור כרם נבות ובין החזרה עליו בפיו של יהוא.[2] הבה נמנה הבדלים אלו, ובהערות נביע דעתנו ביחס אליהם:
 
א. המינוח ביחס לנחלתו של נבות שונה בשני המקומות: בסיפור המקורי המונח החוזר הוא 'כרם' נבות. אולם בדברי יהוא חוזר המונח 'חלקה' שלוש פעמים (ופעם נוספת בלשון הכתוב בפס' כא), ואילו המונח 'כרם' לא נזכר כלל. 
ב. בסיפור כרם נבות נאשם אחאב ברציחתו של נבות לבדו: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ", והנה בדברי יהוא הוא נאשם ברציחת נבות ובניו – "אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ" .
ג. הגמול המדויק של 'מידה כנגד מידה' בדברי אליהו מתבטא בלקיקת הכלבים את דם אחאב באותו מקום שלקקו את דם נבות. והנה גמול זה מתחלף בדברי יהוא בביטוי כללי וחלש בהרבה, המתייחס אך למקום העונש, אך לא למהותו: "וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת" – בלא שנאמר מהו אותו 'תשלום'.
ד. 'המקום' שעליו מדבר אליהו הוא מקום הוצאתו להורג של נבות מחוץ לעיר יזרעאל; המקום שעליו מדבר יהוא הוא "חֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" הגזולה בידי אחאב. האם זהו אותו מקום?[5]
 
ניתן לנסות ליישב כל אחת מהסתירות שמנינו, כפי שעשינו בהערות, אולם הדרך הנאותה ליישוב ההבדלים שונה היא: ראוי לתת להם הסבר כולל.
'הבטה לאחור' בפי דמות בסיפור כמעט תמיד שונה במעט או בהרבה מהתיאור המקורי של אותו אירוע בסיפור קודם, משום שהיא מותאמת לצורכי אותה דמות ולצורכי ה'הווה הסיפורי' שאליו מוחדר הזיכרון מן העבר.[6] לפיכך השאלה החשובה שעלינו לשאול היא, מדוע מתאר יהוא את העבר בשונה מכפי שהוא נמסר בסיפור המקורי? ומהי מטרתו בעשיית שינויים אלו שעמדנו עליהם?
 
תחילה נשאל: מדוע בכלל מעלה יהוא תמונה זו מן העבר בסיפורנו? התשובה על כך היא שתזכורת זו מן העבר היא ההנמקה להוראת יהוא לבדקר שלישו להשליך את גופתו של יורם ההרוג בחלקת נבות. הוראה זו 'עוטפת' את ההבטה לאחור מלפניה ומאחריה, כפי שראינו בהציגנו את נאום יהוא בסעיף 2. ההבטה לאחור מוכיחה כי הוראתו של יהוא לשלישו אינה הוראה סתמית שעלתה בדעתו ברגע זה, אלא היא בעלת משמעות דתית, והיא מיועדת למלא את דבר ה' בפי אליהו. על כן מסיים יהוא את נאומו במילים "כִּדְבַר ה'".
 
אמנם, בדברי הנער הנביא יהוא לא נצטווה לעשות מעשה זה של השלכת גופתו של יורם בחלקת נבות, אך מפגשו של יהוא עם יורם בסמוך לעיר יזרעאל "בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (פסוק כא), והריגתו את יורם דווקא במקום זה, מתקשרת בתודעת יהוא עם רצח נבות שאירע במקום זה ועם נבואת אליהו שיהוא היה עד לנשיאתה במקום זה לפני שנים רבות. יהוא ראה בסיטואציה זו של מפגש עם יורם דווקא במקום זה רמז לכך שמוטלת עליו חובה לממש את נבואת אליהו בנסיבות העכשוויות, ומכאן הוראתו לבדקר שלישו.
 
כך מתקיים ב'הבטה לאחור' מה שאמר מ' ויס לגביה כי "העבר לא רק נמסר במאוחר בתוך ההווה, אלא הוא מוחדר לתוכו: עבר והווה פולשים זה לתוך זה".
 
אלא שבפני יהוא עומדת עתה אי-התאמה בולטת בין נבואת העונש שבפי אליהו למימוש שהוא מממשה בשעה זו: אליהו גזר את העונש על אחאב עצמו, אולם אחאב מת לפני שנים רבות מות גבורה במלחמה ברמות גלעד וזכה לקבורה מכובדת בשומרון.[7] ואילו יהוא מממש עתה את נבואת אליהו ביחס ליורם בנו של אחאב!
 
אנו, קוראי הסיפור המכירים את סיפור כרם נבות עד לסיומו, אולי לא נתקשה בכך. הרי התשובה (החלקית) שעשה אחאב לאחר ששמע את נבואת אליהו ריככה את גזר דינו:
 
מל"א כ"א, כח–כט        וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?
יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו
בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.
 
נראה כי דברים אלו נאמרו לאליהו לאחר זמן, ואין אנו יודעים אם הם נמסרו לאחאב עצמו. על כל פנים, נראה כי יהוא כלל אינו מודע לנבואה זו, ועל כן הוא מנסה להתאים את נבואת אליהו כפי שהוא שמע אותה בהיותו בכרם נבות, עם פעולתו הנוכחית. לשם התאמה זו הוא עורך כמה שינויים (והללו נעשים מדעת או שלא מדעת):
 
ב'נוסח יהוא' לנבואת אליהו מואשם אחאב בכך ששפך "אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו". אזכור הריגת בני נבות נועדה להצדיק את עונשו של אחאב המתבטא עתה בהריגת בנו – מידה כנגד מידה.
 
כיוון שלא מתקיים כאן הגמול המדויק שתואר על ידי אליהו (לקיקת הכלבים את דם אחאב במקום שבו לקקו את דם נבות), מבליט יהוא את האלמנט המתקיים כאן, והוא האלמנט הגיאוגרפי: 'החלקה הזאת', היא שדה נבות היזרעאלי שנגזל בידי אחאב, היא המקום שאליו זימנה ההשגחה הא-לוהית את יהוא ואת יורם בשעה זו, על מנת לממש דווקא בה את עונשו של אחאב באמצעות הריגת בנו.
 
זיכרון העבר עולה אם כן ב'הווה הסיפורי' בהתאמה לצורכי ההווה, והוא משתנה מעט ומנוסח מחדש על פי הנסיבות שבגינן הוא עולה. דבר זה נכון לא רק בספרות אלא גם בחיים: העבר פושט צורה ולובש צורה ללא הרף בהתאמה לצורכי אלו המעלים אותו, ודבר זה נעשה בדרך כלל בטבעיות ומבלי משים.

5. היעדר שמו של אליהו מנאום יהוא

לפלא הדבר ששמו של אליהו אינו נזכר כלל בנאומו של יהוא. הרי ברור שבאומרו "וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה" מתכוון יהוא ש'משא' זה נאמר בידי נביא ה', וכפי שהשלים רש"י (ור' יוסף קרא בעקבותיו) "וה' נשא עליו – בידי אליהו; את המשא הזה – ואנחנו שמענו". ובכן, מדוע אין יהוא אומר מפורשות כי 'אליהו נשא עליו את המשא הזה בשם ה'' (כפי שהוא עתיד להזכיר את אליהו בהמשך הסיפור – בפסוק לו ובפרק י' פסוק י)?
 
אין בידנו תשובה מניחה את הדעת לתמיהה זו, אך עלינו לשבצה במסגרת רחבה יותר מראשיתו של סיפורנו ועד הנה: דמותו של אליהו ונבואותיו השונות מרחפות מעל סיפורנו ממש מראשיתו בנקודות מכריעות במהלכו, בלא ששמו ייזכר:
  • יוזמתו של אלישע לשלוח את אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא (בלא שנצטווה על כך), מקורה כמסתבר בנבואה שנאמרה לאליהו בהר חורב: "וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (מל"א י"ט, טו–טז). אליהו לא קיים צו זה, ואלישע מקיים את מה שנצטווה בו רבו באותה נבואה – וממליך את חזאל (מל"ב ח', ז–טו) ואת יהוא. אף על פי כן, בהטילו על הנער הנביא את המשימה הבאה מכוחו של אליהו, אין אלישע מזכיר את שמו של אליהו.
  • אף הנער הנביא במשחו את יהוא אינו מזכיר את נבואת אליהו שנאמרה בהר חורב. אך יתרה מזאת: הלה מוסיף ציווי נבואי על יהוא: לכלות את בית אחאב ולהינקם באיזבל. בעיון ה2 ערכנו טבלת השוואה בין תוספת זו של הנער הנביא ובין נבואת אליהו לאחאב בכרם נבות (מל"א כ"א, כא–כג), ועמדנו על כך שמקור דברי הנער הנביא הוא ללא ספק בנבואת אליהו. אף על פי כן, אין הנער הנביא מזכיר את שמו של אליהו.
  • סיפורנו מציין שמפגשם של יורם ואחזיהו עם יהוא נערך "בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" – בסמוך אליה (כא). כפי שמתברר מהמשך הסיפור, מנאומו של יהוא לפני בדקר, מודע יהוא למשמעות המקום הזה, ומסתבר שבהשראת המיקום והזיכרונות שעלו בו הטיח יהוא ביורם (כב): "מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים!". דברים אלו של יהוא נאמרים אף הם כמסתבר בהשראת נבואתו של אליהו בכרם נבות שיהוא היה עד לה, ובהשראת מאבקו המתמשך של אליהו באיזבל ובעבודת הבעל. אך גם כאן שמו של הנביא – נעדר.
  • ולבסוף – נאומו של יהוא שדנו בו בעיון זה אינו אלא חזרה לנבואת אליהו בכרם נבות, ושוב נעדר שמו של הנביא מדברי יהוא, כפי שנעדר לפני כן מדברי הנער הנביא ומדברי אלישע, ואף מדברי הכתוב עצמו נעדר שמו של אליהו.
אלא שהיעדר שמו של הנביא הגדול, שדמותו ודברי נבואתו חופפים על סיפורנו מראשיתו, היעדר זמני הוא. בהמשך הסיפור, בעוד זמן לא רב, יפרוץ שמו של אליהו ויחזור בסיפורנו פעם אחר פעם.
 
 

[1] יהוא 'מצטט' את המשא שנשא ה' על אחאב: "אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ" – 'אֶמֶשׁ' פירושו בלילה שעבר (בראשית י"ט, לד; שם ל"ד, כט ו-מב), אולם נבות נהרג בוודאי ביום, שהרי משפט נעשה אך ביום (כפי ששנוי במשנה סנהדרין פ"ד מ"א: "דיני נפשות דנין ביום וגומרים ביום" והגמרא בדף לד ע"ב לומדת זאת מן הפסוק בבמדבר כ"ה, ד: "וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ". ומסתבר שזו הלכה עתיקה שנהגה גם בימי המקרא). ומיד לאחר שנודע לאחאב על הריגתו, נאמר שירד אל כרם נבות לרשתו (מל"א כ"א, טז), ואם כן למה אומר יהוא שה' ראה את דמי נבות בליל אתמול?
ובכן, קריאה מדויקת בסיפור כרם נבות תגלה כי לא ייתכן הדבר שאחאב ירד לרשת את כרם נבות באותו יום שבו נהרג נבות: אחאב ואיזבל מצויים בארמון בשומרון בעת משפטו של נבות. שהרי מסתבר שמשם שולחת איזבל ספרים אל זקני יזרעאל (מל"א כ"א, ח), ולשם שולחים הללו אישור לאיזבל כי "סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת" (שם פס' יד). אחאב יורד אפוא משומרון ליזרעאל כדי לרשת את כרם נבות רק למחרת הריגתו של נבות, שהרי האישור על הריגתו הגיע לשומרון בודאי בסוף אותו יום שבו נהרג. הלילה שבין יום הריגת נבות והריגת בניו לבין יום ירידת אחאב לכרם נבות לרשתו "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'" – ליל עשיית חשבון של העוולות שנעשו ביום שלפניו, לקראת שליחת אליהו אל אחאב ביום שלאחריו. וכך פירש רד"ק את המילים בסיפורנו "רָאִיתִי אֶמֶשׁ":
יש לפרש 'אמש' כמשמעו – הלילה שעבר (– זאת בניגוד לתרגום יונתן שהביא לפני כן). ואמר (– ה') לאליהו ממחרת שמת נבות הנבואה הזאת. כי ביום שמת נבות שלחו (– זקני יזרעאל) אל איזבל, ולא ירד לכרם לרשתו עד למחרת. והנבואה באה אל אחאב בו ביום שהיה אחאב בכרם, ואמר לו: 'ראיתי הלילה דמי נבות ודמי בניו' על דרך "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד', י).
[2] מפני הבדלים אלו יש מן הפרשנים החדשים שפקפקו בכך שיהוא אכן מתייחס אל סיפור כרם נבות כפי שהוא לפנינו. ראה דברי א' רופא בספרו 'סיפורי נביאים' (ירושלים תשמ"ו) עמ' 75–76, והספרות שהזכיר בהערה 28. חלק מהסתירות שהזכיר שם אינן קשות. אחת מהן נידונה בהערה הקודמת.
[3] אפשר כי הבדל זה משקף את השינוי שחל במציאות מאז אותו סיפור. הרי אחאב חפץ בכרם נבות כדי להפכו לגן ירק (כ"א, ב), ואם כן לאחר שירש את הכרם אפשר שביצע את תכניתו, ובעת מרד יהוא היה שטח אדמה זה 'חלקת שדה' (פס' כה).
[4] בשאלה זו נחלקו תנאים בברייתא המובאת בסנהדרין מח ע"ב: לדעת רבי יהודה יש ללמוד מדברי יהוא הללו כי "אותו ואת בניו הרג" אחאב; לדעת חכמים שם יש לפרש את דברי יהוא ביחס ל"בנים הראויים לצאת ממנו". פשט דברי יהוא הוא כרבי יהודה. אולם מדוע שאחאב יהרוג את בני נבות? נבות נהרג כמורד במלכות, שהרי עדי השקר העידו עליו "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ" (כ"א, יג), ומחמת היותו מורד במלכות ירש אחאב את כרמו, שהרי "הרוגי מלכות – נכסיהן למלך" (כדעת חכמים בברייתא הנזכרת). והנה נאמר ביחס לאמציה מלך יהודה (מל"ב י"ד, ה – ו) "...וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו. וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה... לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת...". משמע מכאן ש"כפי הנראה היה הפשע הזה, להרוג בנים בעוון אבות נפוץ ביותר בין המלכים, שבשעה שהרגו את האבות, חששו מפני נקמת הבנים ועל כן הרגו גם את הבנים, ולפעמים אף משפחות שלמות. על כן בא הכתוב לספר בשבחו של אמציהו הצדיק, שקיים את דברי התורה אף בדבר זה" (רד"צ הופמן בביאורו לדברים כ"ד, טז). אין הדבר מופרך, אם כן, שהריגת נבות כמורד במלכות גררה אף את הריגת בניו בידי אחאב, אף שהדבר לא נזכר בסיפור כרם נבות. יהוא מנסח את האשמת אחאב על פי הידוע לו.
[5] אפשר אכן שזהו אותו מקום עצמו. מסיפורנו נראה כי 'כרם נבות' – 'חלקת שדה נבות' שכן מחוץ לעיר יזרעאל, אך בסמוך לחומתה (ואולי גם סמוך לשער העיר) שהרי היה "אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב". הוצאת נבות להורג נערכה אף היא מחוץ לעיר (מל"א כ"א, יג) במקום סמוך לשערה. ואם כן נראה סביר שהמקום שעליו מדבר אליהו בנבואתו הוא 'החלקה הזאת' שאותה מזכיר יהוא.
[6] ראה דוגמה לכך בהבטות לאחור הנידונות ב'עיונים בפרשות השבוע', סדרה ראשונה, פרשת מקץ, בסעיף ה שם 'תרומת ההבטה לאחור להבנת ההווה הסיפורי'.
[7] על טעם המתקת הגזירה שנגזרה על אחאב ראה מה שכתבנו בסדרת העיונים למל"א כ"ב 'מלחמת רמות גלעד', עיון טו2 'מות אחאב וקבורתו'.