מרד יהוא (מל"ב ט', א–י', ל)

  • הרב אלחנן סמט
יג. הריגת ארבעים ושניים אחי אחזיה*
 
י', יב     וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן 
           הוּא בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ.
יג         וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה 
           וַיֹּאמֶר: מִי אַתֶּם? 
           וַיֹּאמְרוּ: אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ 
           וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה.
יד         וַיֹּאמֶר: תִּפְשׂוּם חַיִּים!
           וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים 
           וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ 
           וְלֹא  הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם.
 

1. פסוקים יב–יג: נסיבות המפגש בין יהוא לאחי אחזיהו

הסצנה הקצרה שבה עוסק עיון זה נחלקת לשני חלקים: בפסוקים יב–יג מתואר המפגש הבלתי צפוי בין יהוא לבין אחי אחזיהו ("וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ..."); בפסוק יד מתוארת תוצאתו של מפגש זה – שחיטתם של ארבעים ושניים אחי אחזיה בידי יהוא ואנשיו אל בור בית עקד.
 
סעיף זה יוקדש לבירור נסיבותיו של המפגש המתוארות בפסוקים יב–יג.
  • מהו "בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים" שבו התרחש המפגש והיכן מקומו?
  • מי הם "אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ", שכפי שמתברר בסיום הסצנה, מספרם ארבעים ושניים?
  • מניין הם באים, ולאן פניהם מועדות?
  • מי הם "בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה" שאליהם אחי אחזיהו יורדים לשם דרישת שלומם?
בירור הרקע והעובדות המתוארים בפסוקים אלו ישמש אותנו כתשתית לסעיף הבא בעיוננו, אשר יוקדש לבירור חלקה השני של הסצנה – לפסוק יד. שם נשאל מה היו המניעים של יהוא לפקודה שנתן לאנשיו לתפוס חיים את ארבעים ושניים אחי אחזיהו ולשחטם כאחד, ונברר כיצד יש להעריך מעשה זה של יהוא.
 
מה היה מיקומו של המפגש בין יהוא ואנשיו לבין אחי אחזיהו?
שמו של מקום המפגש מופיע הן בראש הסצנה והן בסיומה:
יב            ... הוּא בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ
יד            ...וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד...
 
רד"ק בפירושו לפסוק יב מסביר את פשרו של שם ייחודי זה:
 
בֵּית עֵקֶד הָרֹעִים – תרגם יונתן: "בית כנישת רעיא" (– בית התכנסות הרועים). וכתב אדוני אבי ז"ל (– רבי יוסף קמחי) כי נקרא כן, לפי שהיו הרועים גוזזים שם את צאנם, ובעת הגזיזה קושרים אותם ברגליהם –  מקום העקדה.[1]
 
פרשנים רבים, מן הראשונים ועד ימינו, קיבלו פירוש זה.
 
ובכן, היכן יש לחפש את מקומו של בית עקד הרועים? כיוון שיהוא יצא מיזרעאל (פסוק יא) ושם פניו לשומרון (פסוק יב), חיפשו מפרשים בני ימינו שם של יישוב ערבי באזור שבין יזרעאל לשומרון, אשר מזכיר את צליל השם המקראי. וכך כותב ר"י קיל ז"ל בביאורו כאן:
 
נחלקו החוקרים בזיהויו של המקום. יש משערים, שבית עקד ישבה בבית קד ממזרח לג'נין; ויש משערים, שישבה בכפר רָעִי  מצפון-מערב לשומרון. ושני הזיהויים יסודם בדמיון השמות.[2]
 
שתי הצעות אלו אינן מסתברות: יהוא מצוי "בַּדָּרֶךְ" – כנאמר בסוף פסוק יב, והדרך היא זו הולכת מצפון לדרום, מיזרעאל לשומרון (– סבסטיה), ועוברת בבית הגן (– ג'נין), יבלעם, דותן. בית עקד הרועים חייב להיות על הדרך הזאת, לא למזרחה ולא למערבה. הכפר הערבי בית קד מצוי 5 ק"מ מזרחית לג'נין, ואילו הכפר רעי מצוי כארבעה ק"מ מערבית לדרך ההולכת מדותן לשומרון (כשבעה ק"מ צפונית לשומרון). אין ליהוא כל סיבה לסטות מהדרך הראשית לימין או לשמאל, ואף לאחי אחזיה, ההולכים באותה דרך אך בכיוון ההפוך, אין סיבה לסטות ממנה.
 
שיקול זה הביא את ד"ר מנחם נאור, בביאורו הגיאוגרפי לתנ"ך 'המקרא והארץ' (חלק שני, עמ' 309), להציע זיהוי זה:
 
באמצע הדרך בין יזרעאל ועין גנים נמצא הכפר ג'ֶלֶמֶה אשר בשמו (בערבית: גזיזה, גז) נשמר כנראה השם הקדום.
 
על פי הצעתו, בית עקד הרועים היה תחנתו הראשונה של יהוא לאחר יציאתו מיזרעאל, כשלושה-ארבעה ק"מ דרומית ליזרעאל, על הדרך ההולכת לעין גנים.
 
מגמת פניו של יהוא מפורשת בכתוב: "וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן". מגמת פניהם של אחי אחזיהו הבאים בדרך למולו היא אפוא יזרעאל, והם יצאו מירושלים.
 
מי הם "אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה"?
 
השם 'אח' מתייחס במקרא ברוב המקרים לבן הוריו של אדם. אולם מאות פעמים מופיע שם זה במקרא ביחס לקרוב משפחה שאיננו אח ממש, ואף לבן עַמו של אדם, או לרעו וידידו.[3]
 
מספרם הרב של 'אחי אחזיהו' – ארבעים ושניים איש – מעלה על הדעת שאין מדובר באחים ממש, אלא בקרובי משפחתו של אחזיהו בדרגות שונות של קרבה.[4]
 
כפי שביארנו לעיל, בני משפחת המלוכה הללו מבית דוד יצאו מירושלים עירם לביקור משפחתי ביזרעאל, שהרי הייתה קיימת קרבת משפחה וקרבת הדעת בין שני בתי המלוכה בישראל.
 
כיצד זה העלו על דעתם אחי אחזיהו לבוא ליזרעאל בעיתוי זה? האם לא שמעו על המרד שחולל יהוא, ועל תוצאותיו ביחס לבית אחאב? רד"ק עונה על כך:
 
והם לא ידעו עדיין זה המרד, ושהומתה איזבל ושהומת אחזיה, לפיכך לא נסו מיהוא.[5]
 
הנחה מסתברת זו מחייבת להניח שאחי אחזיהו לא עברו בעיר שומרון בדרכם מירושלים ליזרעאל, שכן לו היו עוברים בה, ודאי היו שומעים על מרד יהוא ועל הריגת יורם וכל בית המלוכה.[6]
 
נראה שבואם לביקור משפחתי ביזרעאל הוא תולדת השמועה על פציעתו של יורם במלחמה ברמות גלעד. וכשם שנאמר על אחזיהו שירד ליזרעאל לבקר את יורם: "כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה (– ביזרעאל), וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם" (ט', טז), כך 'ירדו' 'אחי אחזיהו' לדרוש בשלום 'בני המלך'. ובכן, מדוע לא ירדו הללו ליזרעאל לדרוש בשלום המלך עצמו?[7] עונה על כך רבי שמואל לניאדו בפירושו 'כלי יקר' במקומנו כי 'בני המלך' היו בני גילם של 'אחי אחזיהו':
 
מה שאמר "לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ..." – הבחורים האלה – בני אחי אחזיהו[8] – לא היה להם קירוב דעת אלא עם בני המלך יהורם, ולא עם המלך... כי דעתם קרובה עם הבחורים האלה, כמשפט הבחורים.
 
נותר עוד לברר שאלה אחת: הרי בסצנה קודמת קראנו כי שבעים בני אחאב היו בארמון המלוכה בשומרון, ושם נתחנכו על ידי האומנים אותם, עד שהללו רצחום בפקודת יהוא. בני אחאב הללו לא היו אלא בני בניו, כמבואר בדברי יהוא אל האומנים (י', ג): "וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל כִּסֵּא אָבִיו". מי הם אפוא "בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה" שאותם באים אחי אחזיהו לפקוד לשלום בעיר יזרעאל?
 
ובכן, נראה שבעת המרד לא כל בני משפחת המלוכה היו בשומרון. בניו של יורם, או לפחות חלקם, שהו בעיר יזרעאל, עיר משפחתם. אולי גרו בה ואולי ירדו אליה כדי להיות בחברת אביהם המתרפא מפציעתו. בנים אלה הם "הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל" (יא), וגם אותם הרג יהוא, אלא שבירושלים לא נודע הדבר.
 
אם כן, בני משפחת אחזיהו הצעירים, באים ל'ביקור חולים' ביזרעאל, ביודעם שחלק מבני המלך – בני גילם, מצויים אף הם בעיר זו.[9]
 
כך התרחש בבית עקד הרועים מפגש מקרי, בין שתי קבוצות בעלות מגמה הפוכה: מחד – יהוא ואנשיו – מחוללי המרד כנגד בית אחאב היוצאים מיזרעאל לשם השלמת חיסולו; ומאידך – משלחת 'אחי אחזיהו' – בני בית המלוכה מירושלים, הבאים ליזרעאל לשם דרישת שלום קרוביהם מבית אחאב. לאלה האחרונים אין כל מושג על מה שהתרחש בימים האחרונים בממלכה השכנה, ובתשובתם לשאלת יהוא, הם מציינים בתמימות נוגעת ללב את יעדם המופרך – "וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה".

2. פסוק יד: מניעיו של יהוא להריגת ארבעים ושניים אחי אחזיהו

המפגש המקרי והקצר בין יהוא לאחי אחזיהו מוליד את פקודת יהוא לאנשיו: "תִּפְשׂוּם חַיִּים"[10], וזאת על מנת להרגם. מה היו מניעיו של יהוא להריגתם של ארבעים ושניים אחי אחזיהו? ושאלה נוספת, הנגזרת מקודמתה: כיצד יש להעריך מעשה זה של יהוא?
 
רד"ק רומז לתשובה לשאלות אלו בפירושו לפסוק יד:
 
תִּפְשׂוּם חַיִּים – ומה שציוה כן (– לתפסם חיים) ובלבבו להרגם כמו שאמר "וַיִּשְׁחָטוּם" – להגדיל הנקמה, שלא ימיתום דרך מלחמה.[11]
 
  'הנקמה' שאליה רומז רד"ק היא בלא ספק נקמת ה' בבית אחאב, שעל עשייתה נצטווה יהוא בנבואת הנער הנביא.[12] ארבעים ושניים אחי אחזיה, שהם לדעת רד"ק 'בני אחי אחזיה'[13] – אף הם שייכים לבית אחאב, שהרי הם נכדיה של עתליה בת אחאב.
 
דברים שרמז רד"ק, פירש ר"י קיל ז"ל בביאורו לפסוק יד:
 
וְלֹא  הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם – יהוא דן גם את כל בני בית דוד, שהיו מקורבים לבית אחאב, באותו דין שדן את בני בית אחאב. בבני בית אחאב בשומרון תפס את הלשון "עַד הִשְׁמִידוֹ" (י', יז), וכאן תפס את הלשון "וְלֹא  הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם"... מבני דוד הרג את הגברים... שנזדמנו לו.
 
על פי פירושם, יהוא מקיים בהריגת ארבעים ושניים אחי אחזיהו (כמו גם בהריגת אחזיהו עצמו) את הצו הנבואי שהוטל עליו בראש סיפורנו (ט', ז–ח) "וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ... וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב".
 
בעיון ט העוסק בהריגת אחזיה התנגדנו לדעה זו, ואת התנגדותנו פירשנו בהרחבה בסעיף 3 שם ('מניעיו של יהוא להריגת אחזיהו והערכת המעשה'). לא נכפול כאן את הדברים, אלא נסכם אותם בקיצור:
 
ראשית, הקשר של צאצאי בית דוד למשפחת אחאב עובר דרך עתליה בת אחאב, ולעניין הייחוס – "משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה", ואם כן בני בית דוד צאצאי עתליה אינם כלולים בגזירת הכאת בית אחאב.[14]  
שנית, ההוראה להכות את בית אחאב אינה כוללת את בית המלוכה שביהודה – את בית דוד, שכן בית מלוכה זה שייך ליֵשות מדינית אחרת, וקיומו מוגן בשבועת ה' לדוד שביתו לא יכלה.
 
שלישית, המעשים בסיפורנו שעושה יהוא על פי הנבואה מלווים בהסבר מילולי מפיו, המנמק את המעשה (ובמקום שיהוא אינו עושה כן, משלים זאת הכתוב – י', יז). ברם את מעשה הריגת אחזיהו ואת מעשה הריגת ארבעים ושניים 'אחיו', אין מלווה שום דיבור של יהוא, ואף הכתוב אינו מנמק את מעשיו אלו ואינו משייכם לקיומה של נבואה.
 
וכפי ששאלנו בעיון ט על הריגת אחזיהו, נשאל גם כאן: אם הריגת ארבעים ושניים אחי אחזיה אינה מימוש של הוראת הנביא ליהוא, שמא יש לראות בה מעשה רציחה גרידא?[15]
 
ועוד עלינו לשאול כפי ששאלנו ביחס להריגת אחזיהו: אם אכן ארבעים ושניים אחי אחזיה אינם שייכים לזרע אחאב, ויהוא לא נצטווה להכריתם, מדוע עשה זאת? מה היו מניעיו של יהוא להריגתם? אף מי שמבקר מעשה זה של יהוא, ורואה בו שפיכות דמים, אינו פטור מבירור מניעיו, שהרי אין הדבר סביר שיהוא הרגם סתם כך ללא סיבה.
 
על שאלת מניעיו של יהוא בהריגת אחזיהו, ענינו בעיון ט3 תת-סעיף ד, שמניעיו היו פוליטיים-צבאיים. יהוא התכוון למנוע מממלכת יהודה את האפשרות לפעול כנגדו לטובת בית אחאב שעמו היא מקושרת. ואם כן, הריגת אחזיה אינה מהווה שפיכות דמים מיותרת, אך גם אין לראות בה קיום הנבואה על בית אחאב.
 
מה שטענו לגבי הריגת אחזיה נכון גם ביחס להריגתם של ארבעים ושניים אחי אחזיהו: יהוא עשה כן מסיבות פוליטיות-צבאיות. כך מסביר בקיצור ארליך בפירושו 'מקרא כפשוטו':
 
ותכלית ההרג הרב הזה שהרג יהוא באחי אחזיהו, לתת פחדו על בית אחזיהו שהיו שלמים את בית אחאב מימי יהושפט אביהם, כדי שלא יצאו לקראתו למלחמה לנקום דם אנשי שלומם השפוך.
 
על דבריו יש להוסיף: אנשי יהודה עלולים לנקום לא רק את 'דם אנשי שלומם' שמישראל, אלא גם לנקום את דם מלכם אחזיהו!
 
על דברי ארליך, כי יהוא הרג את אחי אחזיה כדי "לתת פחדו על בית אחזיהו... כדי שלא יצאו לקראתו למלחמה...", יש להקשות: כיצד יוודע בירושלים דבר הריגתם של אחי אחזיה? הרי לא נותר מהם איש שיוכל לשוב לירושלים ולספר את מה שאירע!
 
בסעיף הבא נבאר את המניע הפוליטי-צבאי של יהוא להריגת אחי אחזיה בדרך שונה.
 
(המשך העיון בשבוע הבא)
 
 
* עיון זה קשור מבחינת נושאו לעיון ט – 'הריגת אחזיהו מלך יהודה'. שני מעשי ההריגה הנידונים בעיונים הללו קשורים בממלכת יהודה ובאנשים מבית דוד שנהרגו בידי יהוא ואנשיו. מסתבר שיש קשר בין מניעיו של יהוא בשני המעשים, ואפשר שאף הערכתו של כל אחד משני מעשי ההריגה הללו תהא קשורה בהערכת חברו. במידת הצורך נפנה להיבטים שנידונו בעיון ההוא ושייכים גם לעיון הנוכחי. שם גם דנו במקבילה בספר דברי הימים לסיפור שני המעשים הללו של יהוא, ועל כך לא נחזור בעיון הנוכחי.
[1] א. גזיזת הצאן בראשית האביב נעשתה במקום מרוכז שיש בו תנאים הולמים למעשה הגזיזה (כגון מים שיאפשרו את שטיפת הצמר הנגזז), וכן לחגיגה שליוותה מעשה זה. ראה בראשית ל"ח, יב–יג; שמ"א כ"ה, ב–יא ושם לו; שמ"ב י"ג, כג–כח.
ב. ישנם במקרא שמות נוספים הקשורים ברעיית הצאן: מגדל עדר (בראשית ל"ה, כא), משכנות הרועים (שה"ש א', ח) ואולי נוספים.
[2] שתי הצעות אלו אינן מסתברות: יהוא מצוי "בַּדָּרֶךְ" – כנאמר בסוף פסוק יב, והדרך היא זו הולכת מצפון לדרום, מיזרעאל לשומרון (– סבסטיה), ועוברת בבית הגן (– ג'נין), יבלעם, דותן. בית עקד הרועים חייב להיות על הדרך הזאת, לא למזרחה ולא למערבה. הכפר הערבי בית קד מצוי 5 ק"מ מזרחית לג'נין, ואילו כפר רעי מצוי כארבעה ק"מ מערבית לדרך ההולכת מדותן לשומרון (כשבעה ק"מ צפונית לשומרון). אין ליהוא כל סיבה לסטות מהדרך הראשית לימין או לשמאל, ואף לאחי אחזיה, ההולכים באותה דרך אך בכיוון ההפוך, אין סיבה לסטות ממנה.
[3] בקונקורדנציה של אבן שושן מצוינים בראש הערך אח1 כל הפסוקים הללו, ואין צורך להביא דוגמאות, כי רבים ונפוצים הם.
[4] במקבילה לסיפורנו בדברי הימים נאמר: "וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ" (דהי"ב כ"ב, ח). בעקבות זאת פירש רד"ק במקומנו כי 'אחי אחזיהו' הם "בני אחי אחזיהו... ובן אחיו קורא 'אחיו' כמו 'אֶת לוֹט אָחִיו' (בראשית י"ד, טז)". רלב"ג הוסיף ופירש מדוע אין ניתן לפרש שאחי אחזיהו הם אחיו ממש: "אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ – רוצה לומר: בני אחי אחזיהו, כי כבר מתו אחיו, כמו שנזכר בספר דברי הימים (דהי"ב כ"ב, ח)." אנו פירשנו למעלה את האמור במלכים בלא תלות בדברי הימים, ואת המילה 'אחים' פירשנו בהרחבה 'קרובי משפחה', ולא דווקא בני אחים.
[5] בהמשך דבריו כותב רד"ק: "אבל שמעו כי מת יהורם כי הוכה ברמות גלעד, לפיכך אמרו 'לִשְׁלוֹם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ'." דבריו תמוהים: הרי יורם רק נפצע קלות ברמות גלעד, וירד להתרפא ביזרעאל, ואיך שמעו בירושלים 'כי מת יהורם'? ועל השאלה הנרמזת בדברי רד"ק: אם ידעו שיורם מתרפא ביזרעאל, מדוע הם באים 'לשלום בני המלך' ולא לשלום המלך עצמו, נביא תשובה למעלה בהמשך העיון.
[6] מירושלים ליזרעאל ניתן ללכת במסלולים שונים, ואין הכרח לעבור דווקא בשומרון.
[7] שאלה זו נרמזת בדברי רד"ק שהובאו בהערה 5.
[8] דבריו כי 'אחי אחזיה' הם 'בני אחי אחזיה' מבוססים על דברי המפרשים המובאים בהערה 4.
[9] "בְנֵי הַגְּבִירָה" אינם אפוא בני איזבל, כפי שפירשו רש"י ופרשנים נוספים, אלא בני אשת יורם הראשית, ששהו אותה עת בסמוך לאביהם ולאמם בעיר יזרעאל.
[10] צירוף המילים "תִּפְשׂוּם חַיִּים" כצורתו מופיע במקרא פעם אחת נוספת, ולא עוד במקרא, בפקודתו של בן-הדד השיכור לחייליו, ביחס לנערי שרי המדינות שיצאו משומרון הנצורה לכיוון חיילי ארם: "וַיֹּאמֶר: אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ, תִּפְשׂוּם חַיִּים, וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ, חַיִּים תִּפְשׂוּם" (מל"א כ', יח). הדמיון בין שתי הפקודות הללו הוא לשוני בלבד, ואין הפקודות דומות בנסיבותיהן ובתוצאותיהן. אפשר שדמיון לשוני זה משמש ראיה נוספת לאלו שהבאנו בעיונים קודמים, כי מי שכתב את פרקים כ' ו-כ"ב במלכים א' (המהווים 'מכלול סיפורי' כפי שביארנו בעיון המבוא לסדרת העיונים על פרק כ"ב) , הוא שכתב גם את סיפור מרד יהוא שאנו עוסקים בו.
[11] לדברי רד"ק, לו היה יהוא מצווה על אנשיו 'הרגו אותם', היו ארבעים ושניים אחי אחזיה מתנגדים לכך, והייתה מתפתחת מלחמה בין שני המחנות. אולם יהוא אינו חפץ לאפשר לאנשים הללו, שהם מבית אחאב, למות מוות מכובד במלחמה, ועל כן הוא מצווה לתפסם חיים, כדי שמותם יבוא בדרך בזויה – "וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד...".
[12] לשון 'נקמה' אכן באה בנבואת הנער הנביא ביחס לאיזבל (ט', ז): "וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל".
[13] ראה הערה 4.
[14] בסעיף הקודם של העיון הנוכחי פירשנו כי ארבעים ושניים 'אחי אחזיהו' היו קרובי משפחתו בדרגות שונות של קרבה, ומסתבר שחלקם לא היו צאצאי עתליה כלל, ואם כן לא היו שייכים לבית אחאב אף לא מצד האם.
[15] וכבר הבאנו שם בתת-סעיף ג את פירושו של רבי אליעזר מבלגנצי לפסוק בהושע א', ד "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא" – "דמים ששפך (– יהוא) ביזרעאל, הם דמי אחזיהו מלך יהודה ואנשים הרבה שלא היו מזרע אחאב", ואמרנו שם שבמילים "אנשים הרבה שלא היו מזרע אחאב" כוונתו כנראה לארבעים ושניים אחי אחזיה.