דילוג לתוכן העיקרי

ביצה | דף יד | משלוח מנות

סוגייתנו מציגה מחלוקת תנאים הנראית במבט ראשון כאילו אינה קשורה להלכות יום טוב אלא להלכות פורים:

"בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות, ובית הלל אומרים משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות...".

מה עניין משלוח מנות אצל הלכות יום טוב? אבקש להציע שתי תשובות לשאלה זו:

א. המקור למשלוח מנות ביום טוב מצוי כבר במקרא (נחמיה ח, י), כמובא בסוגיה בראשית הפרק הבא:

"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".

דברי נחמיה הללו נאמרו לעם בראש השנה, וקראו להם להרבות בשמחה לכבוד החג ולהימנע מן העצבות.

אם נדייק בלשונו של נחמיה נמצא כי המנות נשלחות "לאין נכון לו", ומדובר למעשה על מתנות לאביונים, ובמונחים של חג הפסח – 'קמחא דפיסחא', ולא על משלוח מנות. אמנם, הגמרא להלן דורשת מקרא זה על מי ששכח להניח עירוב תבשילין, אך על פי פשוטו של מקרא, ציווה נחמיה לשלוח מנות לנזקקים ביום טוב כדי להרבות בשמחה בכל אתר ואתר. הרמב"ם (הלכות יום טוב ו, יז-יח) ניסח חובה זו בתקיפות רבה:

"החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו, שנאמר 'ושמחת בחגך'... וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר 'זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם', ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר 'וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם'.

בהלכה הראשונה בהלכות פסח (אורח חיים סימן תכ"ה) הביא הרמ"א את המנהג לתרום כסף ל"קמחא דפסחא", ונראה שזהו אכן יסוד מרכזי בשמחת הרגל.

ב. מעיון בסוגייתנו נראה שמשלוח המנות נוהג לא רק בנזקקים, אלא אף בכל אדם. מטרתו של משלוח המנות אחת: להרבות שמחה, אהבה ורעות, בדומה למשלוח המנות בפורים. דרישה זו לריבוי שמחה ורעות באה לידי ביטוי גם להלכה. מעיקר הדין יש לשלוח ביום טוב רק מנות הראויות לשימוש בחג עצמו – מאכלים, בגדים וכן הלאה, אך הגמרא בדף ט"ו מחדשת שהתירו לשלוח גם תפילין, אף שמניחים אותן רק בחול. בביאור היתר זה נחלקו הראשונים, כמובא בחידושי הריטב"א כאן:

"והא דמשלחין תפילין ביום טוב פירשו בתוספות דכיון שהוא שמח לקבלם במתנה לפי שיהנה בהן לאחר יום טוב צורך יום טוב חשיב. ולא נהיר, אלא הכא במאי עסקינן שיש בהן צורך יום טוב כגון להתלמד בהם להלכותיהם".

לדעת הריטב"א, ההיתר לשלוח תפילין איננו חורג מהכלל העקרוני בסוגיה, ששולחים רק דבר הראוי לשימוש בחג. התוספות (שאינם לפנינו), לעומתו, טוענים שהשמחה והרעות בכך שאדם שולח מתנה לחברו הן עצמן מתירות לשלח תפילין ביום טוב. השמחה כשמחה היא היא מטרת משלוח המנות.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)