משמעויות הכיוונים

בשני השיעורים האחרונים, ניסינו לבחון את יחסה של התורה ושל חז"ל, לסוגיית הכיוונים. בשני שיעורים אלו, הוצגו שתי תפיסות מרכזיות, אם כי מנוגדות:

1. שכינה במערב - גישה זו מציגה את מיקום השכינה במערב מתחילתה של הבריאה, ככיוון לכתחילאי. כסיוע לגישה זו עסקנו בכיוון מבנה המקדש, ובעבודה בו על פרטי פרטיה, המכוונים לכיוון זה. בהתאמה, ראינו כי כאשר ישנו סילוק שכינה, הדבר מבוצע לכיוון מזרח.

מעבר לראיות השונות מן המקראות לקביעה זאת, עסקנו במשמעות הרוחנית לעניין זה וראינו שני הסברים אפשריים: ניגוד לעובדי עבודה זרה, והשתחוויה של צבא השמים לקב"ה כאשר הכהן העובד הוא שליח ציבור של הבריאה כולה.

2. א-להי קדם - גישה זו מציגה את המציאות העליונה של הופעת השכינה דווקא בצד מזרח. על פי גישה זו, הקב"ה נתפס כא-להי קדם וכ"קדמונו של עולם", מקום ממנו יוצאת אורה לעולם, מקום זריחת השמש. ראינו כי בהתאמה, כמה מקורות מצביעים על המערב כעורפו של עולם.

המשמעות הרוחנית של הבנה זאת היא שישנו קשר מהותי בין משמעות כיוונים מזרח ומערב, לבין הופעת האור הטבעית של השמש במזרח, ושקיעתה במערב. לפי הבנה זו, הבריאה במצבה הטבעי משקפת נאמנה את מקום הופעת השכינה.

על פי תפיסה זו, צריך עיון מה מבטא כיוון המקדש? כיצד ניתן להבין על פי גישה זו את העובדה שבצד המזרחי, העליון לכאורה, ממוקמת הכניסה, ואילו בצד המערבי- עורפו של עולם, נמצא הצד המקודש ביותר?

יתכן, כי על פי תפיסה זאת יש לבאר, כי הופעת האור במזרח היא אכן הנקודה העליונה, והמקדש ממוקם בכיוון זה על מנת שהוא יהיה מואר מכח הופעת השמש. על פי הבנה זו, אין המזרח מציין במשמעות זאת את מקום הופעת האור בלבד, אלא את הכיוון אליו האור מאיר[1]. 

שכינה במערב או א-להי קדם

כיצד ניתן לפתור את היחס בין שתי תפיסות אלו? לשאלה זאת ניתנו מספר פתרונות:

• כפי שראינו בסוף השיעור הקודם, הרב הירש מפרש כי בתחילה ההופעה האלוקית, היא אכן הייתה במזרח. לפירושו, בעקבות חטאו של אדם הראשון שכינה הסתלקה מערבה, וכתוצאה מסילוק זה, אנו פונים מערבה. המקדש מכוון מערבה, מתוך ציפיה ותפילה שהשכינה תחזור למקורה למקומה הקמאי.

על פי תפיסה זאת, במקור אמנם אין הפרדה בין מקום הופעת האורה לבין מקומה של השכינה. רק בעקבות החטא, שכינה הסתלקה למערב, לכיוון ההפוך לכיוון הופעת האורה. במשמעות זו, כיוון המקדש מבטא תיקון, כפרה ותשובה.

• בכורה מול בחירה. הסבר אפשרי נוסף (בעל דמיון מסוים לדברי הרב הירש), מחלק בין ההופעה המקורית להופעה בפועל. ההופעה העליונה והמקורית הינה אכן בצד מזרח, והיא טומנת בחובה את הפוטנציאל השלם יותר. אולם גילויה במציאות בפועל, הינו בצד מערב, וצד זה מבטא את הגילוי הבחירי.

לפי זה, בצד מזרח נמצא הפוטנציאל השלם של הבכורה, המכיל בחובו את תמצית הכל, את נקודת הראשית הכוללת את הכל. לעומת זאת, צד מערב מבטא את הגילוי בפועל, שהוא פועל יוצא של הבחירה האנושית.

• אפשרות נוספת לבאר את הסתירה הנ"ל, דורשת לפרש את הביטוי 'שכינה במערב' באופן מושאל[2]. המילה 'מערב' על פי הסבר זה, באה לבטא את כיוון השקיעה, הכיוון המנוגד להופעת האור. האמירה 'שכינה במערב', באה לבטא כי השכינה אינה כבולה כלל לחוקי הטבע, ולכן המערב במובן זה מבטא את עליונות גילוי השכינה מעבר לעולם הטבעי.
• כיוון נוסף אפשרי[3], מבין כי המערב איננו כיוון השקיעה בלבד, כי אם המקום בו מסתיים התהליך של היום כולו. על פי כיוון זה, כיוון מערב כולל בתוכו את הכל, והוא בא לבטא כי הנוכחות האלוקית מכילה בקרבה גם את עניין הזריחה והופעת האור במזרח, וגם את השקיעה של העולם- המדרגה הנמוכה ביותר[4].
• לאור דברים אלו, אולי יש מקום לדון על שתי מדרגות בהופעה האלוקית בעולם: המדרגה הראשונה הינה המדרגה המתגלה בצד המזרחי והיא מדרגה עליונה הקשורה בהופעת האור[5], ואילו הצד המערבי משקף הופעה אלוקית הקרובה למציאות ולטבע[6].

לפי הבנה זאת, בשני הצדדים ישנו גילוי אלוקי, ולכן אין סתירה ביניהם. מדובר בשתי מדרגות שונות, בעצמות התגלות שונות. אין כאן מדרגה של לכתחילה ובדיעבד, ועל כן יש מקום לכל צד לפי מידתו, למקור ההארה ולמקום המואר.

זמן ומקום

ייתכן שסוגייתנו קשורה קשר מהותי למימד הזמן. כידוע, ישנן דעות שונות בראשונים בנוגע לתחילת הזמן בבריאה. הראשונים נחלקו האם היום מתחיל מהערב כפשטות הפסוקים "ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון", או שהיום מתחיל מהבוקר (כך למשל הינה דעת הרשב"ם).

סביר להניח כי הסובר שהיום מתחיל בערב, יאמר כי שכינה במערב היא המציאות הבראשיתית והעליונה, שהרי בערב השמש שוקעת במערב. לעומתו, הסובר שהיום מתחיל בבוקר, יאמר כי המציאות העליונה והמקורית היא במזרח, ולכן משם אורה יוצאת לעולם.

מעניין לראות כי למעשה קיימות שתי מערכות בעניין זה: מחד, במדינה וכך להלכה, אנו נוהגים כי היום מתחיל בערב. אולם מאידך גיסא, במקדש היום מתחיל בבוקר, והלילה הולך אחרי היום.

לאור דברינו לעיל, ייתכן לומר כי הבדל זה מצביע על גישות שונות במדינה ובמקדש. במדינה, התפיסה העיקרית היא כי השכינה במערב, ואילו במקדש התפיסה המקורית היא שבראשית הדברים המיקום הבראשיתי של השכינה הינו במזרח. בפועל, אנו אמנם פונים למערב, ואחד ההסברים לכך הינם דברי הרב הירש כי בעקבות החטא שכינה הסתלקה למערב ואנו פונים לשם [ייתכן שהמקדש משמר לכל הפחות את הכניסה ממזרח למערב כבגן העדן לאחר החטא].

ייתכן להתבונן התבוננות נוספת בסוגיה זו, וזאת לאור דברי המהר"ל, הקושר בין כיווני העולם לשתי בחינות בתפיסת הקב"ה. נביא את דבריו ואחר כך נבארם:

"כי המזרח מתייחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח, וכמו שתקנו המאיר לארץ ולדרים עליה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואל המערב הוא צד שכנגדו ששם שוקע האור התייחס הפסד הנמצאים.

וכנגד צד מזרח ר"ל מפעל שהוא מתייחס אל צד מזרח זכר הגדולה זו מעת בראשית, שמן המזרח השמש עולה ומחדש בכל יום מעשה בראשית..

וכנגד הפעל שמתייחס אל צד מערב זכר הגבורה שכמו שהווית העולם מן המזרח שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתייחס אל המערב ששם השמש שוקע ואמרו זה יציאת מצרים שהחריב הנמצאים, שכמו שבמעשה בראשית בראם בעשר מאמרות, כך הפסיד אותם כשיצאו ממצרים בעשר מכות וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה.

ודבר זה נקרא גבורה לפי שהיה בא נגד מצרים להתגבר עליהם בכוחו הגדול ובזרועו הנטויה"

                                           (מהר"ל גבורות ה' הקדמה שלישית).

"אמנם התשובה היא הפשיטות מן צד המזרח, וזה כי מזרח נקרא התחלה וקודם בכל מקום בכתוב, וכמו שיקרא מערב אחור נקרא המזרח קדם ופנים, ומצאנו מזרח הוא התחלת העולם ומערב אחרית העולם, ואל התחלה מתייחס התשובה כי בעל תשובה צריך הסתלקות החטא שלו ואין דבר מסלק רק ההתחלה כי ההתחלה היא נבדלת מן החטא, שהרי אין חטא בהתחלה וכאשר יחזור להתחלתו נסתלק ממנו החטא.

וכל עניין זה שמזרח נקרא קדם והתחלה, ואין קולט את בעל תשובה רק דבר שהוא התחלה הוא הסתלקות החטא שלא ימצא חטא בהתחלה, ולפיכך מתנועע הבעל תשובה תמיד אל המזרח כי שם ימצא הסתלקות החטא...

וכן מה שאמרו שנברא בית המקדש קודם שנברא העולם זהו מצד מערב, כי המערב נקרא אחור וכל דבר שהוא אחור הוא השלמה כמו שמבואר למעלה, ובית המקדש הוא השלמה שהוא משלים העולם והיא השלמה פשוטה, שהמערב הוא השלמה אבל הוא בלתי פשוט לגמרי שצד המערב בעולם הגשמי המורכב מכל צדדין אינו פשוט" (המהר"ל מפראג גבורות ה' פרק ע).

המהר"ל מבאר כי אם מקומה העליון והמקורי של השכינה הינו במזרח, הרי שתפיסה זו קשורה במימד של ה' כבורא העולם, וממילא האור יוצא משם, וכן שם זריחת השמש ומקומו של גן העדן. לעומת זאת, אם נטען שעיקר השכינה במערב, בחינה זו קשורה במימד של ה' כגואל העולם.

במילים אחרות, המזרח קשור באופן מהותי אל הבריאה, אל הראשית, משם התחיל העולם, ומשם הוא מתחדש מדי יום ביומו עם זריחת השמש. יש פה את פוטנציאל החידוש – את התשובה. לעומת זאת, צד מערב הוא צד השקיעה והוא קשור אל הגבורה[7]. אם המערב הוא אחרית העולם הוא מהווה את השלמת העולם, את תיקון העולם.

המהר"ל במקורות הבאים מפנה את תשומת לבנו להיבטים נוספים של סוגייתנו.

רוצח בשגגה:

"רוח מזרחית קולטת בכל מקום - והטעם כי מזרח נקרא קדמה (שמות כד,יג) מלשון התחלה, כי הוא התחלת העולם והרוצח שנגזר עליו שיהיה נע ונד אין דבר קולטתו רק דבר שהוא התחלה כי התחלה הוא שקולט הכל ודבר זה ידוע שההתחלה מקבל וקולט הכל, שהכל נבנה על ההתחלה ולפיכך רוח מזרחית קולטת ומקבל כל הנדים ודבר זה מבואר"

                                   (מהר"ל גור אריה, בראשית ד,טז).

 

מיקומו של שבט יהודה במסע במדבר:

"...ונראה שהכתוב מגיד לך מפני שיהודה הוא מלך ויש לתת אותו בצד שהוא חשוב יותר וקודם לשאר צדדין, לכך נתן במזרח שהוא גם כן קדם, וכמו שנתן לו השם כבוד זה להיות בצד אשר הוא קדם כן נתן לו במה שיעלה תחילה"       (שם במדבר ב' ג).

תולדות:

"ומי שאין לו בנים ידוע כי המזרח הוא נקרא פנים וקדמה, שהרי הפנים הוא בקדם, ומן מזרח תולדות הבנים ורמז לזה: 'ממזרח אביא זרעך' (ישעיהו מ"ג,ה)... וכאשר אין לו בנים הוא נוטה אל קצה והעדר המזרח, והעני הוא אל העדר הקצה שהוא מצד האחור
(-מערב), כי אין ספק כי מדת העני מתייחס אל האחור לשפלותו"       (חידושי אגדות נדרים סד:).

סיכום

לסיכום, נושא הכיוונים הינו נושא רחב מאוד, והצגנו בדברינו כאן את תמציתו בלבד.

במסגרת שיעורינו, לא עסקנו בכיוון הכלים עצמם במקדש, פרט לניתוח הרב הירש והרב מונק את צדדי המזבח. דבר זה קשור באופן מהותי לכלים עצמם ובכך בעז"ה נדון בלי נדר בשיעורים בשנה הבעל"ט, תשע"א.

כמו כן, לא הרחבנו במספר נושאים, אשר העיסוק בהם הינו רחב בהרבה ממה שהוצג. כך למשל, לא הרחבנו במשמעות המקורית של סוגיית שכינה במערב לגבי כיוון התפילה. מה היחס בין מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא (בבא בתרא כה) אם שכינה בכל מקום או במערב, לסוגיה בברכות:

"היה עומד בחוץ לארץ יכוון כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל יכוון את לבו כנגד ירושלים... היה עומד בירושלים יכוין את ליבו כנגד בית המקדש... היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים... היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת. היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו עומד לפני הכפורת. נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד"        (ל).

האם מדובר על שני שלבים היסטוריים, או שמא זוהי מחלוקת הסוגיות האם התפילה היא לכיוון מערב או לכיוון הר המוריה?

כמו כן, לא התיחסנו בשיעורינו לתוספתא במגילה הקובעת כי:

"אין פותחים פתחי בתי כנסיות אלא למזרח[8], שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנאמר 'והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה'"                                            (ג,יד).

מה היחס בין תוספתא זו לדברינו בשיעורים הקודמים?

האם העובדה שאת העבודה זרה שביערו מבית ה' בתקופות שונות, ביערו לנחל קדרון (למשל אצל אסא (מלכים א ט"ו,יג), ויחזקיהו (דברי הימים ב כ"ט,טז)), נבעה מצרכים מעשים מפני שנחל קדרון סמוך ביותר לבית ה', או שישנה משמעות לעובדה כי נחל קדרון מצוי מזרחית לבית ה' והוא מכוון לים המלח. האם העניין מתקשר לדברי חז"ל בכמה מקומות לפיהם מוליכים עבודה זרה לים המלח? האם העובדה שלעתיד לבוא מים חיים יוצאים מן המקדש ומשקים את ים המלח או את נחל השטים (יחזקאל מז, זכריה יד, יואל ד), הינה תיקון למציאות העבודה הזרה שנלקחה לים המלח?

מהי המשמעות הרוחנית של מיקום השבטים סביב המשכן ולסדרי הליכתם במדבר. האם סדר זה תואם את סדרי השבטים באבני החושן ומה משמעותו.

סיכום השיעורים לשנת תש"ע

בשיעור זה אנו מסכמים את השיעורים לשנת תש"ע. במהלך שיעורינו השנה, ניסינו להתבונן בהיבטים שונים הקשורים במבנה המשכן ובמשמעויות הרוחניות השונות שלו. נסקור בקצרה את הנושאים בהם עסקנו:

• התחלנו בהבחנה בין השמות השונים של המבנה (משכן, מקדש, אהל, אהל מועד וכו').
• המשכנו בבחינת היחס בין חלקי המבנה השונים (חצר, אהל מועד, קדש, קדש קדשים).
• ראינו את ההתאמה המאלפת בין בגדי כהן גדול ליריעות המשכן, ובין בגדי כהן גדול ליריעות השש של החצר.
• הצענו חלוקות שונות של המבנה, ולהן משמעויות שונות.
• התייחסנו להתאמה בין מבנה המשכן לתנאי המדבר. התבוננו בצבעי המשכן, בחומרי המשכן השונים ובמשמעותם, נגענו בסוגיית השלום במקדש ובעובדי ה' ובמימד האחדות המתגלה במקדש.
• סיימנו בנושא הכיוונים.

בשנת תשע"א, בכוונתנו בעזרת ה' בלא נדר להמשיך להתבונן בכלי המשכן השונים ובמשמעויותיהם.