משמעותו של הצפון במקדש – סיכום

  • הרב יצחק לוי
כפי שהזכרנו לפני כמה שיעורים, בעקבות העיון בנבואות יחזקאל ביקשנו להעמיק במשמעותו הרוחנית של צד צפון. ניסינו לבחון זאת ביחס למקדש (מבנה המקדש, הכלים והעבודות), ביחס לתחומים נוספים וביחס לכלל רוחות השמיים.
בשיעור זה ברצוננו לסכם את הקשר בין הביטויים השונים של צד צפון במקדש. נתחיל בסיכום ההיבטים השונים של המקדש הקשורים באופן ישיר לצפון.
פן אחד של הצפון הוא הדין והגבורה, שבאים לידי ביטוי בכל מה שקשור לעולם הקרבנות (מקום המזבח, השולחנות, הננסים, הטבעות, העמודים ושחיטת קדשי קדשים) ובמיקום הלשכות (לשכת הגזית, לשכת בית האבן וכלי המדידה שמעל שער המזרח, שער שושן). קשור לכך גם עניין מסירות הנפש, המתגלה באופן מובהק בעקידת יצחק.
פן נוסף הוא עניין הברכה, השפע החומרי והעושר, המתבטאים במיקומו של שולחן לחם הפנים ובדברי הגמרא אודות הקשר בין כיוון המיטה מצפון לדרום ובין ברכה ובנים זכרים.
פן שלישי של הצפון הוא הקדושה והעמידה לפני ה'.

בין צפון לדרום במקדש

א. החלפת לחם הפנים על ידי המשמר הנכנס לעבודה מתבצעת כך שהכהנים המניחים את הלחם החדש עומדים מצפון לשולחן, כשפניהם לדרום, ואילו הלחמים הישנים מוצאים מכיוון דרום.
ב. הכניסה העיקרית למקדש הייתה מצד דרום, מצד עיר דוד, כפי שהיה מימי הבית הראשון. זוהי הסיבה לכך שהמשנה במסכת מידות מציינת כי רק בצד דרום היו להר הבית שני שערים – שני שערי חולדה, מה שאין כן בשאר הצדדים, שבכל אחד מהם היה שער אחד בלבד.[1]
ג. כאמור, השחיטה הייתה נעשית בצד צפון. ניתן להניח כי אף על פי שמצד הדין קדשים קלים נשחטים בכל מקום בעזרה, באופן מעשי הם היו נשחטים בצפון, מפני ששם היו קבועים המתקנים הקשורים לכך – הננסים, העמודים, השולחנות והטבעות.

הזאת הדם מצפון לדרום

ראשית נקדים שהזוהר מזהה את הכהונה עם החסד ואת הלויה עם הדין (הלויים היו שומרים, והקשר של עבודה זו לדין ברור, וכן היו שָׁרִים – שירה היא פעולה מדויקת, שבה יש להקפיד על התווים והמקצב. דיוק זה קשור למידת הדין, ואכמ"ל).
באופן מעשי, הכהן היה מקבל את הדם בצפון, ליד מקום השחיטה, מקיף את המזבח ממזרח ומגיע לדרומו, עולה על הכבש, הנמצא מדרום למזבח, ומשם היה מזה את הדם.
על מנת להבין את משמעותו של הכיוון הזה נביא את דבריו של הרב צבי יהודה דרור:[2]
"ההקרבה הינה שותפות בין המקריב, השוחט, מפשיט ומנתח בצפון העזרה, לבין הכהן, המקבל את הדם ומביאו אל המזבח מצד דרום. הצד של המקריב בצפון קשור לרצון האדם לחזור בתשובה, לתקן, מתוך צימאון אינסופי לשלמות ולדבקות בה' מתוך מידת הדין. הצד של הכהן הוא לקחת את הדם ולהוביל אותו מדרום העזרה דרך הכבש אל המזבח".
צד דרום מסמל קבלה, השלמה ואהבה עצמית. לצד זה באים אנשים המקריבים קרבן שלמים, המבטא תודה ושמחה. בהקשר הזה יש לשים לב לאיסור להניף חרב על המזבח, שעשוי לסמל את הזיקה של המזבח אל צד החסד. העובדה שהכהן מזה את הדם מכיוון דרום מסמלת שהכהן, המופקד על ההקרבה עצמה, מסייע בתיקונו של החטא ובמיתוקו, ולכן פעולותיו קשורות לצד החסד.

בין המנורה לשולחן

נראה שגם בתוך ההיכל יש פער בין הדרום לצפון, המתבטא ביחס שבין המנורה לשולחן. כאשר התורה מתארת את כלי המשכן, לאחר תיאור הארון, הכפורת והכרובים, מתואר שולחן לחם הפנים, ולאחר מכן מופיע תיאור המנורה. כך בציווי – בפרשת תרומה (שמות כה, כז-מ), בתיאור הביצוע – בפרשת ויקהל (שמות לד, י-כד); ובתיאור הבאת המשכן וכליו אל משה – בפרשת פקודי (שמות לט, לה-לו).
בשני המקומות שבהם התורה מתארת את מיקומם של הכלים היא מקדימה את השולחן למנורה, ומדגישה שהמנורה היא "נוכח השולחן". כך נאמר בציווי (שמות כו, לה):
"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן".[3]
כך גם בתיאור בניית המשכן (שמות מ, כב-כה):
"וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת: וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:  
וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה: וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".
בשונה מן השולחן ומן המנורה, המתוארים יחדיו, הכלי השלישי שבהיכל, מזבח הקטורת, מוצג תמיד בנפרד: בציווי (שמות ל, א-י),[4] בתיאור עשיית הכלים (שמות לז, כה) ובתיאור הבאת המשכן וכליו למשה (שמות לט, לח).
בתיאור מיקומם של הכלים מתואר מזבח הקטורת ביחס לפרוכת, לארון העדות ולכפורת (שמות ל, ו):
"וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה".
מתוך התבוננות בפסוקים ניתן להציע שבתוך ההיכל עצמו יש שני כלים המכוונים בציר דרום-צפון – המנורה נוכח השולחן, וכלי אחד המכוון מזרח-מערב – מזבח הקטורת, המכוון כנגד הכלים המצויים בקודש הקדשים, לפנים מן הפרוכת – הארון, הכפורת והכרובים.
על פי ברייתא דמלאכת המשכן (פרק ד') מיקום הכלים הוא כך:
"מן הקרשים שבדרום עד קני המנורה שתי אמות ומחצה, ומקני מנורה עד השולחן חמש אמות, ומן השולחן ועד הקרשים שבצפון שתי אמות ומחצה, הא למדת שרחבו (=של המשכן) עשר אמות".
בנוסף מציינת הברייתא ש"קני המנורה היו מכוונים כנגד רחבו של שלחן הזהב".
מן הגמרא במנחות (צח ע"ב) עולה בפשטות שכלי ההיכל עצמם היו מונחים לאורך הבית, כלומר בציר מזרח-מערב, (בניגוד לארון, לכפורת ולכרובים, המונחים בקודש הקדשים בציר צפון-דרום). הגמרא אמנם מביאה דעה שלפיה המנורה עומדת לרוחב הבית, וכך פוסק הרמב"ם, אך הדעה הפשוטה היא שהכלים עומדים בציר מזרח-מערב.[5] כמו כן, הברייתא מתארת גם את מיקום הכלים בציר מזרח-מערב:
"מן הקרשים שבמערב עד הפרוכת עשר אמות, מן הפרוכת עד השולחן חמש אמות".
השולחן מונח חמש אמות ממזרח לפרוכת ושתיים וחצי אמות מדרום לקיר הצפוני של המשכן, והמנורה מונחת חמש אמות מדרום לשולחן ושתיים וחצי אמות מצפון לקיר הדרומי של המשכן. לעומת זאת, ביחס למזבח הקטורת אומרת הברייתא דמלאכת המשכן (פרק ד'):
"מזבח הזהב היה נתון בתוך הבית וחולק הבית מחציו ולפנים, והיה מכוון כנגד הפרכת, שנ' 'ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות'".
אחר כך מוסיפה הברייתא:
"מן השולחן עד מזבח הזהב חמש אמות, ממזבח הזהב עד הפתח (=שבמזרח) עשר אמות, הא למדת שארכו (=של המשכן) שלשים אמה".
מן הברייתא עולה שמזבח הזהב מצוי בדיוק באמצע ההיכל, והוא פונה מערבה – אל מול הארון, הכפורת והכרובים. הגמרא (יומא לג ע"ב) מוסיפה שהוא נמצא מזרחית לשולחן ולמנורה, כדי שלא יחצוץ ביניהם.
לסיכום כיווני הכלים במשכן אפשר לומר כך: העובדה שהארון מונח בכיוון צפון-דרום מאפשרת לכוון את כל מבנה המשכן לעבר קודש הקדשים, ממזרח למערב, ומכאן שעל פי הדעה המרכזית בגמרא במנחות, שלפיה הכלים מכוונים מזרח ומערב, הרי שכל הכלים מכוונים לכיוון קודש הקדשים – לכיוון הארון, הכפורת והכרובים.
לחילופין ניתן לחלק את הכלים הנמצאים בקודש לשני צירים. ציר אחד הוא צפון-דרום: המנורה עומדת "נוכח השולחן", ולדעת כמה ראשונים תפקידה הוא להאיר על השולחן. כפי שראינו בפסוקים, שני הכלים הללו עומדים זה מול זה, והדבר מתבטא הן במיקומם והן באופן הצבתם. לעומת זאת, מזבח הקטורת מכוון מערבה, לעבר קודש הקדשים.
יש לעיין ביחס לעבודת השולחן והמנורה. עבודת השולחן נעשית מצפון לדרום – הכהנים המביאים את לחם הפנים עומדים מצפון לשולחן, והכהנים המפנים את הלחם עומדים מדרום לו. בנוגע לעבודת המנורה – הדבר תלוי בדעות השונות בשאלת זיהויו של הנר המערבי. אם אכן הכוונה לנר המערבי ביותר של המנורה, והמנורה מונחת ממזרח למערב, אזי יש כאן מפגש בין שני הצירים: ציר צפון-דרום – "נוכח השולחן", וציר מזרח-מערב – הנר המערבי, המכוון לעבר קודש הקדשים.

בין שחיטת קדשי קדשים ללחם הפנים

כעת עלינו להתבונן ביחס שבין שתי העבודות המתרחשות בצפון המקדש – שחיטת קדשי קדשים בצפון העזרה והנחת לחם הפנים בצפון ההיכל. לכאורה, כפי שראינו, משמעותה של השחיטה היא ביטול מוחלט של המימד הגופני של הבהמה, ומתוך כך עילוי הבהמה לקב"ה. פעולה זו מקבילה לתשובתו של האדם, החש בחסרונו ומתמלא צימאון והשתוקקות להתקרב מחדש לקב"ה, שהוא השלימות העליונה.
במובן זה צד צפון מסמל דין קשה (בדברינו לעיל הסברנו כי הכהן, הבא מצד דרום, ממתק את הדין בעבודתו). כל זה מתרחש בעזרה, במרחב הפתוח שלפני מבנה המקדש. אין ספק כי מרחב העזרה, המכיל את המזבח ואת בית המטבחיים, מהווה הכנה לכניסה אל הקודש, ובו נעשית העבודה החיצונית יותר.
הכניסה אל הקודש פנימה כוללת עבודה פנימית יותר, כגון הטבת המנורה, הקטרת הקטורת והנחת לחם הפנים. בנוגע למרחב פנימי זה הכתוב מתחיל בתיאור השולחן, אך מציין כי המנורה היא "נוכח השולחן", כלומר עניינה של המנורה (ושל החכמה והאור המסומלים בה) להאיר על השולחן, וכאן הצפון אינו קשור בדין אלא בברכה גשמית ובעושר. אמנם, כפי שציינו, שני הצדדים הללו משלימים זה את זה: כאשר האדם מצליח לתקן את מעשיו ולהתכפר, הברכה יכולה לחול עליו. אם כן, המעבר מן החוץ אל הפְּנים הוא מעבר מצד הדין, הכולל את המתת הבהמה ואת תשובתו של האדם, אל הצד המסמל את הברכה – "הרוצה להעשיר יצפין".
גם בנוגע לארץ ישראל ניתן לראות דבר דומה – צידה הצפוני של הארץ פורה ומבורך בגשמים, ושבטי בית יוסף, הנמצאים בצפון, מבטאים במובנים מסוימים את הצד החומרי של המציאות.

הקדושה שבצפון

הקדושה שבצפון באה לידי ביטוי בפסוק המתייחס להקרבת עולה מן הצאן (ויקרא א, יא):
"וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב".
מהו היחס בין "צפונה" ל"לפני ה'"? האם אלו שתי דרישות שונות – גם "צפונה" וגם "לפני ה'", או שיש מקום לחבר בין הדברים?
הקשר בין הצפון לקדושה ברור, שהרי קדשי קדשים נשחטים בצפון. אך ניתן להציע (בעקבות פירושו של החזקוני על אתר) שהמרחב שמצפון למזבח מצוי לפני ההיכל, ובכך באה לידי ביטוי הזיקה הבלתי אמצעית בין עבודת האדם, המתבטאת בשחיטה, להשראת השכינה, הבאה לידי ביטוי במבנה המקדש – בהיכל ובקודש הקדשים.

סיכום

אלו ביטויי ייחודו של הצפון במקדש:
בצד החיצוני של המקדש, בעזרה, מתייחד הצפון בכך שבו נשחטים קדשי הקדשים. בנוסף לכך, הוזכרו מחוץ למבנה המקדש עצמו לשכת הגזית, העוסקת בדין ובהכרעה ההלכתית במישור הציבורי ובמישור הפרטי, וכן לשכת האבן, הקשורה לפרה האדומה ולטהרה. גם  המתקנים הקשורים בהקרבת הקרבנות (הטבעות, הננסים, השולחנות והעמודים) נמצאים בצפון. מנגד, עבודתו של הכהן מקבלת הדם ואילך מתבצעת בדרום, במקום שבו נמצא הכבש.
בתוך ההיכל מסודרים המנורה והשולחן בציר דרום-צפון, כשהמנורה מאירה את השולחן ומוצבת נוכח פניו. בשונה משאר הכלים, הארון מונח מצפון לדרום, אך אין כל עבודה או משמעות דווקא לצד צפון, אלא שכדי שכיוון העבודה המרכזי במקדש יהיה בציר מזרח-מערב, הארון, שכלפיו מכוונת העבודה, חייב להיות מונח מצפון לדרום.
בכך ניסינו לסכם את משמעותו של הצפון במקדש. בשיעור הבא נעסוק בע"ה במשמעותו של היחס בין שני הצירים – מזרח-מערב וצפון-דרום.
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                               http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                      http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 

[1]     אמנם, ידוע לנו כי בסוף ימי הבית השני היו בצד מערב ארבעה שערים, שלא הוזכרו במשנה, אך לא נעסוק בכך כאן.
[2]     צבי יהודה דרור, מזבח חדש עמ' 26-29.
[3]     פשט הפסוק דורש עיון – תחילה מציינת התורה את עובדת היות השולחן מחוץ לכפורת, ואחר כך את היחס בין המנורה לשולחן.
[4]     המפרשים מתייחסים לכך שבפרשת תרומה מסופר רק על השולחן והמנורה, והציווי על מזבח הקטורת מופיע רק לאחר תיאור קרבן התמיד והשראת השכינה, ואכמ"ל.
[5]     סוגיה זו קשורה גם בשאלה מהו הנר המערבי של המשכן, ואכמ"ל.