משפחת אם (דף ק"ט:)

  • הרב יאיר קאהן
שיעור 3 / מסכת ב"ב פרק יש נוחלין
משפחת אם (דף ק"ט:)
מאת הרב יאיר קאהן
 
1. למשפחותם לבית אבותם
שנינו במשנה: "ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב" (דף קח, א). הגמרא שואלת מדוע המשנה פתחה במקרה הטרגי בו האב יורש את בנו ולא בדרכו של עולם כאשר בן יורש את אביו. הגמרא עונה: "ותנא, איידי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה. ומאי דרשא? דתניא 'שארו' - זה האב". כלומר, סדר הדינים במשנה מבוסס על העובדה שבפרשת נחלות אין אזכור מפורש שהאב יורש את בנו. לכן המשנה הקדימה את הירושה שאינה כתובה במפורש, משום שמה שנלמדה מדרשה חביבה היא. ועיין ברמב"ן עה"ת שהסביר מדוע השמיטה התורה את ירושת האב את בנו בזה הלשון: "אבל לא רצה לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו, כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים. ואולי לא היה זה בבאי הארץ שינחול האב את הבן, שבהם ידבר" (במדבר כז, ט).
לפי הגמרא ירושת האב את בנו נלמדת מדרשת הפסוק "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו" (במדבר כז, יא). הגמרא (דף ק"ט:) עוסקת בדרשה זו ושואלת:
וממאי דשארו זה האב? דכתיב 'שאר אביך הוא' אימא שארו זו האם, דכתיב 'שאר אמך היא' אמר רבא, אמר קרא 'ממשפחתו וירש אותה' משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, דכתיב 'למשפחותם לבית אבותם'.
הגמרא אכן מסיקה שאין האם יורשת את בנה, אבל משמע שדין זה אינו עקרוני, אלא שאין מקור ללמוד ממנו ירושת האם. הלוא 'שאר' מתפרש גם כשאר אביו וגם כשאר אמו, אבל "שארו הקרוב אליו ממשפחתו" אינו אלא האב, שהרי משפחת אב קרויה משפחה, שנאמר "למשפחותם לבית אבותם".
הפסוק "למשפחותם לבית אבותם" מופיע מספר פעמים בספר במדבר, בהקשר של פקודת בני ישראל. פקודה זו נעשתה בין היתר, לשם חלוקת הנחלות בארץ, כמו שכתוב "לאלה תחלק הארץ במספר שמות" (במדבר כו, נג). ומכאן נראה, שדיני ירושה לדורות בכלל, וקביעת ירושה על פי משפחת האב בפרט, נגזרו מדיני נחלות, ונועדו לכך שלא תסוב הנחלה ממטה אחד למטה אחר (עיין במדבר לו, ז).   
על כל פנים, מסוגיה זו נראה, שבאופן עקרוני יש מקום לירושת האם, אך לא מצאנו לכך מקור. אילו מצאנו מקור אחר, גם האם היתה יורשת את בנה. ומצאנו שיטה בתנאים שהאם אכן יורשת את בנה על סמך דרשה אחרת: "אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן ר' שמעון: דבר תורה - האב יורש את בנו ואשה יורשת את בנה, שנאמר: מטות, מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב - אב יורש את בנו, אף מטה האם - אשה יורשת את בנה (דף קיד, ב).
אך יש להקשות ממה שלמדנו לגבי ירושת האח:
והאחין מן האב נוחלין ומנחילין וכו' מנלן אמר רבה אתיא אחוה אחוה מבני יעקב, מה להלן מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם. ולמה לי, ממשפחתו וירש אותה כתיב, משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה? אין הכי נמי (דף ק"י:)
מסוגיה זו משמע שגם בלי הלימוד מבני יעקב, שאח פירושו אח מן האב, היינו יודעים שאח מן האם אינו יורש, אף על פי שהוא נחשב לאח, משום שמשפחת אם אינה קרויה משפחה. מכאן משמע שמהפסוק "למשפחותם לבית אבותם" לומדים שמשפחת האם מופקעת מדין ירושה. ולכאורה הדברים סותרים את מה שדייקנו למעלה.
2. היקש מטה האם למטה האב
והנה, יש לדון בגדר ירושת האם, בשיטת רבי יהודה בן ר' שמעון. האם לפי שיטה זו, איש כי ימות וזרע אין לו, אביו ואמו מחלקים את ירושת הבן בשווה? ואם הורי המוריש נפטרו, האם הירושה ממשמשת ועולה גם דרך יורשי האב וגם דרך יורשי האם? (תוקדש שיעור נפרד בסוגית משמוש נחלה). שיטה זו היא אפשרית במישור העקרוני, אך היא משנה לחלוטין את סדרי הירושה המקובלים, ולכן הראשונים נטו להגבילה.
הרשב"ם (קי"ד:) צמצם דין זה וכתב: "יורשת את בנה – והוא הדין לבתה, במקום שאין האב אבל אם אביו קיים הוא קודם דלהכי מיהא אהני משפחת אב שקרויה משפחה להקדים שאר האב לשאר האם". כלומר, לפי הרשב"ם אשה יורשת את בנה רק כאשר אין אב. אבל אם יש אב, הוא קודם לאם. הרשב"ם הגיע לפשרה זו על ידי שילוב של שתי הדרשות, למשפחותם לבית אבותם והיקש מטה האם למטה האב. כאשר שני ההורים בחיים, האב קודם לאם מכח דרשת הפסוק "למשפחותם לבית אבותם". אבל אם האב אינו קיים, האמא יורשת את בנה לבדה, על פי היקש מטה האם למטה האב.
פשרה זו לא הניחה את דעתם של בעלי התוספות, שהקשו שאם כן, לפי רבי יהודה בן ר' שמעון, בעיית הסבת נחלה משבט לשבט אחר קיימת גם באיש היורש ולא רק בבת היורשת.
הקשה ר"י אם כן על ידי איש נמי מסבת נחלה ממטה למטה שאם ישא משבט אחר וימות ויירשנו בנו ואחר כך ימות הבן ותירשנו אמו שהיא משבט אחר, ואמאי אזהר רחמנא לאשה מוכל בת יורשת נחלה טפי מלאיש.
ועיין שם שהביאו שיטת רבנו תם והר"י שירושת האם היא רק במקרה של גרות. לכאורה כוונתם למקרה שהאם התגיירה בהריונה, ואם כן, על פי דין אין לו אבא, שהרי הורתו היתה שלא בקדושה וגר נתגייר כקטן שנולד, אבל אמא יש לו.
אפשר לפרש את דברי התוספות על פי מה שלמדנו בבכורות (דף מז, א):
אמר רב אדא בר אהבה לוייה שילדה בנה פטור מה' סלעים דאיעבר ממאן אילימא דאיעבר מכהן ומלוי מאי איריא לוייה אפילו ישראלית נמי אלא דאיעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב אמר רב פפא דאיעבר מעובד כוכבים.
לפי רב פפא, אף על פי שייחוס לוי הולך אחרי האב, על פי הפסוק למשפחותם לבית אבותם, מי שאין לו אב, כגון נכרי שבא על לוויה, בנה נחשב ללוי (לענין פטור פדיון בכור). ומכאן, שבהעדר משפחת האב, ייחוס הבנים נקבע על ידי משפחת האם. לפי זה, הדין שמשפחת אב קרוי משפחה הוא רק בבחינת קדימה. כלומר, גם משפחת אם משפחה היא, אלא שמהפסוק "למשפחותם לבית אבותם" למדנו שמשפחת האב קודמת למשפחת האם. ואם כן, במקרה של גרות, שאין ליורש משפחת אב, האם ומשפחתה הם היורשים.
אמנם עיין בחידושי רבנו חיים הלוי (הל' אסורי ביאה טו, ט) שדחה הבנה זו בשיטת התוספות. הגר"ח טוען שדין משפחה הוא רק במשפחת האב, וגם כאשר נכרי בא על לוויה, אין הבן שייך למשפחת לוויה כלל. את הפטור של בן לוויה מפדיון הוא מפרש כדרכו בקודש:
והנראה מוכרח מזה, דבחלות שם לוייה תרי דיני בה, דמלבד דין משפחת לוייה, שהוא יסוד כל דיני לוייה, להכשרו לעבודת הלויים ולכל דין מתנות לוייה, איכא עוד חלות דין לוייה שאינו תלוי במשפחה, ובזה דינם חלוק, דבדין משפחת לוייה הכל הולך אחר האב, מקרא דלמשפחותם לבית אבותם, משא"כ דין לוייה שאינו תלוי במשפחה, בזה מהני גם צד אמו לאשוויי' לוי, והא דלוי מיפטר מחמש סלעים של פדיון דמבואר בהסוגיא דבכורות דבנכרי שבא על הלוייה ג"כ מיפטר בזה משום דלוי פסול מיקרי, הוא משום דהפטור של לויים בפדיון אינו תלוי כלל בדין לוייה של משפחת לוייה, כי אם דכל צד חלות לוייה שלו מועיל לפוטרו מפדיון, ועל כן מהניא לזה גם חלות לוייה הבא מצד אמו כיון דאין זה נוגע לדין משפחה כלל. 
לפי רבנו חיים, אין דין משפחת אב קובע קדימה למשפחת האם. לשיטתו, רק משפחת אב קרויה משפחה. לפי זה, דין האם שיורשת את בנה במקרה של גרות, הוא משום שאין לבן זה משפחה כלל. ממילא, האם יורשת בהעדר משפחה, מצד הקירבה האישית לבנה. הנפקא מינה בין שתי ההבנות הללו תהיה בשאלת משמוש. כלומר, האם רק האם יורשת את בנה הגר מצד קרבה אישית, או שמא משפחתה יורשת אותו, משום שבהעדר משפחת אב, משפחת אם אכן משפחה קרויה. 
השיטה מקובצת מביא (בשם תוספות הרא"ש) הבנה נוספת ומפתיעה בשיטת רבי יהודה בן ר' שמעון:
ועוד אפילו אם תירשנו כשתמות היא ירשנה בנה בקבר ותחזור הירושה לקרובי אביו ואף על גב דאין הבן יורש את אמו בקבר הני מילי ירושה הבאה מכחה אבל הכא שהירושה באה לו מכחו יחזור וירש בקבר להנחיל לקרובי אביו. ולא תיקשי נמי מה שהקשה דלא משכחת נחלה ממשמשת עד ראובן כיון שהאם יורשת את בנה. ויש לומר כי ליכא אם נחלה ממשמשת ואפילו כי איכא אם תמשמש הנחלה עד ראובן כשמתה האם כדפרישית. ולא תיקשי נמי הא דאמר משפחת אם אינה קרויה משפחה דהני מילי שאר קרובי האם אבל אם עצמה תירש מהיקישא דמטות ועוד הרי לבסוף כשתמות חוזרת הנחלה למשפחות האב כדפרישית.
לפי הרא"ש, דין רבי יהודה בן ר' שמעון, שהאם יורשת את בנה, בכל אם נאמר, ולא רק במקרה של גרות. ואף על פי כן, לא שייך בירושה זו הסבת נחלה למטה אחר, משום שכאשר האם תמות, הבן תירש את אמו בקבר להנחיל ליורשיו ממשפחת האב. שיטה זו תמוהה, שהרי האם כבר ירשה את בנה, ואם כן, נכסים אלו שייכים לה לגמרי. ובמה הם שונים משאר נכסיה, שהאם מנחיל ליורשיה, ואין הבן יורשם להנחילם למשפחת אביו.
3. אין הבן יורש את אמו בקבר
בכלל יש להבין מדוע אין הבן יורש את אמו בקבר. הרי הוא קודם לכל בירושת אמו, ומדוע לא יירש את אמו בקבר? ובעניין זה למדנו:
האשה את בנה וכו' הא תו למה לי הא תנא ליה רישא האיש את אמו והאיש את אשתו הא קא משמע לן, דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה, מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר, אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב (דף קיד, ב).
כלומר, הגמרא משווה בין ירושת האם לירושת הבעל, ששניהם אינן יורשים בקבר. אך באשר לירושת הבעל, הסיבה היא פשוטה. הבעל יורש את אשתו מכח הקשר שנוצרה על ידי הנישואים, בין אם קשר זה יוצר מעין קורבה רגילה, בין אם הוא יוצר קשר אחר של אישות. לכן במות הבעל, הקשר הזה נפגם, וממילא אין הבעל יורש בקבר, משום שהפסיק להיות יורש. אבל אי אפשר לומר דבר דומה לגבי בן היורש את אמו. וכיצד אפשר ללמוד שאין בן יורש אמו בקבר, דומיא דבעל את אשתו?
והנראה בכל זה, שיש שתי צינורות של ירושה. מצד אחד, ירושה עוברת דרך הצינור של קירבה אישית. מאידך, הירושה גם שייכת למשפחת הנפטר. בדרך כלל, אין סתירה ביניהם, אפילו כאשר הקדמת יורש מסויים היא מצד קירבתו האישית למוריש, כל עוד שיורש זה גם חלק ממשפחתו. לדוגמא, יש הטוענים שאח מן האב יורש את אחיו מצד היותו אח, ולא רק דרך מסלול הירושה של המשפחה כאשר האב יורש את בנו בקבר ושוב מנחיל לבניו. ובכל זאת, אין ירושת האח מפקיעה את הנכסים מהמשפחה, שהרי גם האח שייך למשפחת האב.
על פי זה, נראה להציע שדין משמוש נחלה בכלל וירושה בקבר בפרט, אינם משום הקירבה האישית, אלא נובעות משייכות הירושה למשפחה. ממילא, אין ירושה בקבר כאשר יש בה משום הפקעת הירושה מהמשפחה. לאחר מות הבעל, אלמנתו שייכת למשפחת אביה, ולכן אין הבעל יורש את אשתו בקבר כדי להנחיל את נכסיה למשפחתו. רק בעודם נישואים, הבעל יורש את אשתו מפאת יחסו האישית (ואולי משום שבעודם נישואים האשה שייכת למשפחת בעלה). כעין זה, יש להסביר את הדין שאין בן יורש את אמו בקבר. הלוא לגבי שיוך המשפחתי, הבן שייך למשפחת אביו. בחייו הוא יורש את אמו מצד קרבתו האישית, אך לא כחלק ממשפחתה. לכן, לאחר מותו, אין הבן יורש את אמו בקבר, שהרי נכסים אלו אינם שייכים למשפחתו, כי אם למשפחת אמו.  
לאחר הקדמה זו, אפשר לחזור לשיטתו התמוהה של הרא"ש. לאור מה שביארנו, נראה להסביר שאמא אמנם יורשת את בנה, אך רק באופן חלקי. הלוא בירושת האם יש מתח בין שתי צינורות הירושה. לכן, האם זוכה בנכסי בנה רק מצד קירבתה האישית, אך מצד השייכות המשפחתית, הנכסים שייכים למשפחת אבי הבן. כל עוד היא בחיים, האם זוכה בנכסי בנה ויכולה לעשות איתם כל מה שהיא רוצה. אך במותה, יש הבדל בין הנכסים שירשה מבנה לבין שאר נכסיה. הלוא שאר נכסיה שייכים למשפחתה, ולגבם אין הבן יורש את אמו בקבר, כפי שביארנו. מה שאין כן בנכסים שירשה מבנו, השייכים באופן עקרוני למשפחתו. דווקא לגבי נכסים אלו, שייכת ירושת הבן בקבר, ודין משמוש נחלה למשפחת האב.
מסתבר שגם שיטת הרשב"ם בנויה על הבחנה זו. קדימות האב על פני אמו כאשר שניהם קיימים הוא משום שעל ידי ירושת האב מתקיים שתי צינורות הירושה, גם ירושת האב משום הקירבה האישית, וגם ירושת המשפחה. רק כאשר האב אינו קיים, מצליחה הקירבה האישית של האם להתגבר על זכות המשפחה.
אם כנים הדברים, אפשר לתרץ את מה שהקשינו מהסוגיה בדף ק"י: שמשמע ממנה שגם בלי הלימוד מבני יעקב, היינו יודעים שאח מן האם אינו יורש, אף על פי שהוא נחשב לאח, משום שמשפחת אם אינה קרויה משפחה. והנראה בזה, שסוגיה זו מניחה שאח אינו יורש מצד קירבתו האישית, אלא משום שאביו יורש את בנו בקבר ומנחיל לבניו. ירושה זו מבוססת על השייכות של הנכסים למשפחת המוריש, וממילא אחים מן האם שאינם חלק ממשפחת המוריש מכח הדרשה למשפחותם לבית אבותם, אינם בכלל ירושה זו.
מאידך, סוגיתנו עוסקת בירושת האב מצד קירבתו האישית הנלמדת מהפסוק "לשארו הקרוב אליו". מצד עצם הקירבה, אין הפקעה מהאם, אף על פי שאיננה חלק ממשפחת המוריש. וממילא, אילו מצאנו מקור לירושת האם, הדברים לא היו נסתרים מהפסוק למשפחותם לבית אבותם. רק בגלל שהאם אינה בגדר "שארו הקרוב אליו ממשפחתו", לא זכתה האם בירושת בנה. מה שאין כן לדעת יהודה בן ר' שמעון, שמקיש מטה האם למטה האב, נמצא מקור שהאם יורשת משום קירבתה האישית לבנה. לפי זה, היא יורשת אף על פי שאינה ממשפחת בנה, כי במסלול האישי אין צורך במשפחה משותפת.
מקורות לשיעור הבא:

שיעור 4: ירושת הבעל

ב"ב קיא: "והאיש את אשתו"- קיב. "אמר אביי", קיג. "אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן" – "ובני אחות", רשב"ם ותוס'.
כתובות פג. משנה, פג: "רבן שמעון בן גמליאל"- המשנה.
בכורות נב: משנה ובסוגיה: "ר"י בן ברוקה אומר"- סוף הפרק.
ב"ב קיד: "האשה את בנה" – "אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה", רשב"ם ותוס' בד"ה "מה האשה את בעלה".
קכה. "מאי סבתא" – קכו. "אמר רב הונא אמר רב אסי", רשב"ם ותוס' ד"ה "אמר רב פפא".
רשב"א קיב. ד"ה "ונמצא לפי זה".
ריטב"א קי"ב. ד"ה "לעבור עליו", "וירשה פנחס". (הערה מס' 66 במהדורת מוסד הרב קוק)
מאירי ד"ה "כבר ביארנו".
רמב"ם הלכות נחלות פ"א ה"ח, ראב"ד ונו"כ, פ"ח ה"ו,  הלכות אישות פ"יב הלכות א'- ד'.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב שמואל שמעוני, תשע"ג
*******************************************************
 
בית המדרש הווירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*