"משפטי ה' אמת, צדקו יחדו"

  • הרב יהודה עמיטל

"משפטי ה' אמת, צדקו יחדו" / הרב יהודה עמיטל *

נאמר: "משפטי ה' אמת, צדקו יחדו". כמה רבדים לפסוק זה: באופן הפשוט, חוקים ומשפטים יש גם לעמים, לא רק לעם ישראל. אך איך נוצרים חוקי הגויים? קיימת בעיה מסויימת, ומחוקקים חוק כדי לפותרה. כל חוק בא כדי לפתור צד אחר, וכך נוצרות סתירות בין החוקים. חוק שנועד למען הכלל פוגע בזכויות הפרט, וחוק שנועד ליישוב מסויים עלול לפגוע בסביבתו, באקולוגיה וכו'. אין ראייה כללית! "לא עשה כן לכל גוי". התורה, אין בה סתירות, היא שלמות אחת, ומעשיה "צדקו יחדו", כולם צודקים אפילו כשהם יחד.

ברובד נוסף, באבות דרבי נתן (פכ"ח, ה"י): "משלו משל למה הדבר דומה (היחס בין תורה לדרך ארץ): לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שתי דרכים, אחת של אור ואחת של שלג, אם מהלך כנגד האור - הרי נכווה באור, ואם מהלך נגד השלג - הרי הוא לוקה בצינה. כיצד יעשה - ילך בינתיים..." - התורה משולה לשביל העובר בין אש לבין שלג, בין העולם הזה לבין העולם הבא. ההוכחה לאלוקיותה של התורה היא, שאינה עוסקת - כפילוסופיות זרות - רק ברוחני ובא-לוהי אלא גם ביחסים בין בני אדם, בדיני ממונות, במשפטים, וזו עוד בחינה בה שונה תורת ישראל מתורות ודתות אחרות.

אך מעבר לכך, גם משפטי התורה עצמם אינם ניתנים להבנה כשהם מנותקים זה מזה, כי אז נגרמים עיוות וסילוף. התורה מדברת על רחמים מחד: "טוב ה' לכל קוראיו", ויחד עם זאת "אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע" (תהלים קלז, ט), ויש לראות הדברים ביחד. כל תנועה ודת שקמה בעולם בחרה לה צד אחד, אידיאה אחת, שבה דגלה ואותה הציגה לעולם - חסד, צדק, יושר וכד', אך אף לא אחת הראתה תמונה שלימה. הנצרות - דת החסד, שחרטה על דגלה את האמרה: "מי שהכה אותך על לחי אחת, תן לו את השניה", מה עלה בסופה - יצאו ממנה הנאציזם ותנועות ההשמדה האכזריות ביותר! כשמראים רק פן אחד, למרות שיש בו אמת, הוא חסר, חלקי. אם, למשל, היתה נכתבת בתורה רק מצוות שבת - "שבת קביעא וקיימא", היה נדמה כי האדם נתון בעולם המוכתב וקבוע על ידי הקב"ה מששת ימי בראשית. לכן נכתבו בתורה גם מצוות ראש חדש ומועדים - ש"ישראל מקדשי לזמנים".

על פי הבנה זו ניתן להסביר גם את האמור בסוף הפרשה. העם אומר: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". חז"ל, כידוע, דרשו בשבחם של ישראל על שהסכימו לעשות לפני ששמעו, והבינו ש"נשמע" - כפשוטו, שמיעה פיזית. כך גם עולה מהגמרא בשבת (פח, ע"א). שאמר אותו צדוקי לרבא: "עמא פזיזא, דקדמיתו פומכייהו לאודנייכו". מכל מקום, נראה שהשמיעה כאן פירושה הבנה, כמו "שמע ישראל". בתחילה מספר משה לעם "את כל דברי ה' ואת כל המשפטים" - ז' מצוות בני נח, שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ודינין, שניתנו להם במרה (רש"י), ועל כך הם עונים: "כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה" - כפי שציוויתנו. בהמשך, כורת עמם הברית, ואז אומרים הם: "נעשה ונשמע", נעשה - את שציוויתנו, ונשמע - את יתר המצוות, ורק אז נבין את שקיבלנו כעת, ושבחם הוא שהסכימו לקיים למרות ששמעו רק חלק מהמצוות.

בתחילת הפרשה נאמר: "ואלה המשפטים", ומסביר רש"י: "'ואלה` - מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". וקשה, שכן מצאנו בפרשת בהר, שדרשו שם: "מה שמיטה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצוות... מסיני", ואם כן מה המיוחד בפרשת משפטים, והלא הכל נאמר בסיני?

רבי אליהו מזרחי, בחיבורו על רש"י פירש, שפרשת משפטים נאמרה בקולות וברקים מסיני כעשרת הדברות, ועליה נאמרה הדרשה בפרשת בהר, ואילו שאר המצוות "ניתנו למשה לבדו בתוך המ' יום שעמד בהר". המהר"ל, ב"גור אריה", חולק עליו, ומסביר שאמנם כל המצוות נאמרו מסיני, אך יש מצוות שהן עיקר ושאר המצוות נאמרו אגבן, "וזה בשביל כי תורת ה' תמימה אין מצוותיה מחולקות ולפיכך נאמרו כולם מסיני מפני שה' יתברך נתן התורה בשלימות בסיני". לא פעם טועים וחושבים שאפשר לקחת את מערכת המשפט מימי המנדט ולהוסיף לה מספר חוקי תורה. הדבר אינו אפשרי: לא ניתן לקיים את משפטי התורה אם אין מחליפים את המערכת כולה. לפיכך אסור אף ללכת לבית דין של עכו"ם, ואפילו יודע בעל הדין שדנים אותו כדיני ישראל, שנאמר: "לפניהם" - ולא לפני עכו"ם. בשעה שאותה מצווה מנותקת מכל התורה, אין היא אותה מצווה.

כי רק בתורת ישראל, "משפטי ה' אמת, צדקו יחדיו"!


* מתוך דף קשר 79 .