מתי תקום מלכות ישראל?

  • הרב יהודה עמיטל

מתי תקום מלכות ישראל?* / הרב יהודה עמיטל

לפרשת ויצא

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על חלום יעקב:

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (י"ב, כ"ח)

ודורש התנחומא על אתר:

"אמר ר' ברכיה בשם רבי חלבו ור' שמעון בן יוסינה: מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה! אמר לו הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה - ולא האמין ולא עלה. ר' שמעון בן יוסינה היה דורש: 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו' - אמר לו הקב"ה: אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובגולגליות. אמר לו יעקב: יכול לעולם? אמר לו: 'אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים'!"

לכאורה מדרש זה תמוה מאד: הייתכן שיעקב אבינו לא האמין שלא יארע לו דבר אם ישמע לציווי הקב"ה ויעלה בסולם? הרי דווקא יעקב אבינו הוא זה שתיקן את תפילת ערבית, המלמדת אותנו שיש לא רק 'להגיד בבוקר חסדך' אלא גם 'אמונתך בלילות' - כלומר, יש להאמין ולהתפלל גם בחושך, כאשר המציאות איננה ברורה ונהירה?

אמנם, אין זו הפעם הראשונה בה אנו נתקלים בספיקות ולבטים המקננים בליבו של יעקב. בהמשך הפרשה מבטיח לו הקב"ה: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (כ"ח, ט"ו); ואף על פי כן, מיד לאחר מכן נודר יעקב: "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ; וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים" (כ"ח, כ'-כ"א). מדוע יעקב נודר נדר זה לאחר הבטחה מפורשת של הקב"ה? האם שוב הוא אינו מאמין שהדברים אכן יתגשמו כפי שנאמרו לו מפי השכינה?

המדרש מנסה להתמודד עם הבעיה הקיימת בנדרו של יעקב, ומביא דעה הסוברת שנדר זה נאמר לפני הבטחת הקב"ה, בבחינת 'אין מוקדם ומאוחר בתורה':

"רבי אבהו ור' יונתן - חד אמר מסורסת היא הפרשה ואחרינא אמר על הסדר נאמרה. מ"ד מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקב"ה שנאמר 'והנה אנכי עמך' והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי - אתמהא!" (בראשית רבה, ע')

אולם, גם אם נניח שאכן סדר הפרשה מסורס עדיין קיימת בעיה בנדרו של יעקב. גם בפרשת 'וישלח' נאמר "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (ל"ב, ח') לפני המפגש עם עשו, למרות שמפגש זה בוודאות התקיים לאחר שהקב"ה הבטיח לדאוג לשלומו בחלום הסולם!

הגמרא בברכות ד. מעלה את הקושי ביחס ליראתו של יעקב קודם המפגש עם עשו, ומסבירה שחששו היה "שמא יגרום החטא". לדברי הגמרא, ליעקב הייתה אמונה מלאה בקב"ה ובהבטחותיו, אלא שיעקב אבינו פקפק ביושרו שלו עצמו. מתוך הכרותו של יעקב עם חולשות האדם ויצריו, פחד שמא חטאיו יגרמו לקב"ה לחזור בו מהבטחותיו.

נדמה, שהסבר זה יכול גם לתרץ את הקושיות שהעלנו בתחילת דברנו.

לאחר המפגש עם עשו אומר לו יעקב:

"יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (ל"ג, י"ד)

ודורשים חז"ל שדברי יעקב הללו רומזים לכך שיעקב מחל על כבודו, ונתן לעשו את המלכות קודם שיעלו לבמת ההיסטוריה מלכי ישראל. ואכן, ידוע לנו שמלכות עשו אכן התקיימה שנים רבות קודם ייסוד ממלכה ישראל בארץ - "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל"ו, ל"א).

אולם, למרות שעשו ממהר לייסד מלכות, ימיה של מלכות זו ספורים. יעקב מכיר בחשיבות המלכות, אולם הוא מבין שמלכות אנושית יכולה להתקל בקשיים ובסופו של דבר להתמוטט - "שמא יגרום החטא"; לכן נרתע יעקב מלייסד מלכות מוקדם מדי, בטרם התנאים הוכשרו לכך. יעקב מעדיף שעם ישראל ירד למצרים וישתעבד לד' מלכויות, ובלבד שלא 'יעלה בסולם' ויקים מלכות מוקדם מדי.

לכן מסרב יעקב לעלות בסולם למרות הציווי האלוקי. הוא מתירא שמא יגרמו חטאי האדם לכך שהמלכות שתקום לא תהיה ראויה, וממילא הוא מתיירא שמא אם יקדים לעלות בסולם הוא גם יפול ממנו, כפי שנפלו ממנו כל שאר המעצמות אותן חזה בחלומו.

אולם, למרות חשש זה, סיומו של המדרש אופטימי. כפי שראינו, מבטיח הקב"ה ליעקב שאמנם מלכות ישראל תאחר לקום, אולם כאשר תקום בסופו של דבר - לא תוסיף ליפול!

ואכן, גם הרב קוק מזכיר בדבריו את החשש שמא תקום מלכות ישראלית שאיננה ראויה, ומציין את הצורך שלא 'לדחוק את הקץ':

"עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות. זהו הזמן שאנו מקוים... אבל האיחור הוא איחור מוכרח. בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה... "יעבר נא אדוני לפני עבדו" - אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו" (אורות המלחמה, ג')

מדינה יהודית עם שלטון יהודי יכולים להיות דבר טוב מאד, אולם אל לנו לשכוח ששלטון אנושי עלול גם להיות רע ומושחת אם מנסים להקים אותו בטרם עת...

 

* השיחה נאמרה בשנת תשנ"ב ולא עברה את ביקורת הרב.