פסחים | דף קיג | מתכבד וחסר לחם

בסוגייתנו מובאות הוראותיו של רב לרב כהנא בנוגע לדרך הנכונה להתפרנס:

אמר ליה רב לרב כהנא: הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי. פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מלתא. סלקת לאיגרא - שירותך בהדך. מאה קרי במתא בזוזא - תותי כנפיך ניהוו.

למעשה, מורה רב לרב כהנא להתפרנס ביושר ממלאכתו, אף אם היא מלאכה מבזה שנעשית בשוק לעיני כל אדם. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (מרומי שדה) כתב שהשוק הינו מקום הפקר שכל מי שרוצה למכור דבר מה בא לשם ומוכר, הוא מבאר שרב אמר לרב כהנא להיות עצמאי שמרוויח לעצמו. כלומר, לא להיות שכיר שפושט עורות לאדם אחר, כך מתפרש 'טוב נקלה ועבד לו' – עדיף להיות מתבזה ולעבוד לעצמו מאשר מאדם שמתכבד וחסר לחם.

יתכן היה להבין מדבריו כי מוטב להיות נצרך לבריות מאשר להשכיר עצמו למלאכה בזויה; ברם, מלבד שהסברא דוחה רעיון זה, מהגמרא במסכת בבא בתרא (דף קי ע"ב) אנו למדים להיפך:

אמר להן, כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. והוא סבר: לעבודה זרה ממש; ולא היא, אלא עבודה זרה - עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא.

על אף שניתן היה לחשוש שאסור לתלמיד חכם לעסוק במלאכה בזויה*, מכל מקום מסתבר לומר שכל מלאכה מכבדת את בעליה, ונראה שכוונת רב ללמד שאם זו הפרנסה שיש בידו, אין היא נחשבת לגנאי. מסתבר לומר כי לכל הפחות מעשה זה ראוי יותר (ופחות גורם לשנאת התורה) ממי שנצרך לבריות. להלכה פוסק הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח). באופן זה:

לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם

__________

* במסכת שבת (דף קיד ע"א) למדים שתלמיד חכם שמחלל את שמו של הקב"ה – גורם לאחרים לשנוא את התורה הינו בכלל "וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת"(משלי פרק ח פסוק לו); בגמרא שם נאמר כי תלמיד חכם שהולך בבגד מאוס – מלוכלך למעשה גורם במעשה זה לשנאת התורה.