נבואת משה

בפרשת בהעלותך, אחרי שמרים דיברה לשון הרע על משה רבנו, מספרת התורה שהקב"ה התגלה אליה ואל אהרן ותיאר את ההבדל שבין נבואת משה לבין נבואות שאר הנביאים: "ויאמר - שמעו נא דבריי: אם יהיה נביאכם, ה' במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט...". כל הנביאים מתנבאים בחלום ואילו משה מתנבא לאור היום; כל הנביאים מתנבאים בחידות ואילו משה מתנבא בבירור.

מהי ההבחנה שבין נבואת משה לבין נבואות שאר הנביאים? הראי"ה קוק הסביר שכל הנביאים לא היו מוכשרים לעניינים מעשים. "כשם שאנשים המעשיים, בעלי כישרון לדברים מעשיים ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בענינים הרוחניים... - כמו כן אין האנשים הרוחניים, העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלמה. והידיעות המעשיות שלהם וקשר חפצם בהשלמתן אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך העניינים הרוחניים העליונים". בדרך כלל, אדם שיש לו כישרון או נטייה לעניינים המעשיים - נותר שקוע בחומר ובמעשה, ואינו יכול להתבונן מתוך הסתכלות רוחנית עליונה המנותקת מהמציאות. במקביל, גם אדם שיש לו כישרון להסתכלות רוחנית עליונה - אינו מסוגל לתת מקום לחיים המעשיים, כי הוא מנותק מהחומר ומהמעשה, וכל כולו ברוח.

בזה היה יתרונו של משה רבנו על שאר הנביאים. "אמנם יש כישרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול את הכל, אבל זוהי דווקא במידתה של התגלות הנבואה של אספקלריא המאירה. על כן משה רבנו עצמו בלבד - עליו נאמר 'ויהי בישורון מלך'; אבל במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד". משה היה בדרגה רוחנית כל-כך עליונה, עד שיכול היה לאחד את החיים הרוחניים עם חיי המעשה. מסיבה זו, משה יכל לאחוז בידיו את שני התפקידים: לשמש כנביא האחראי על ענייני הרוח, וכמלך האחראי על חיי המעשה.

מסיבה זו, משה היה זה שהוריד את התורה לעולם. מצד אחד - היה בו הכוח לקבל את התורה העליונה ברום גובהה; אך מצד שני - הייתה בידו היכולת לקשר את התורה עם חיי המעשה. והלא זוהי כל מהותה של התורה: קישור העולם הרוחני העליון עם חיי המעשה.