נביאים מול מעצמות - ישעיהו, הושע ומיכה בימי חזקיהו, חלק ו'

  • הרב יואל בן נון

ישעיהו ל"ח: מחלתו של חזקיהו: (712 לפנה"ס)

מחלה קשה תקפה את חזקיהו והיא מתוארת גם בספר מלכים וגם בספר ישעיהו לאחר תיאור מסע סנחריב (מלכים-ב כ'; ישעיהו ל"ח). אולם מתוך דברי המלך והנביא על אודותיה ניכר כי היא הופיעה לפני נס הניצחון בירושלים.[1] גם מסיבות חיצוניות (כמו שנותיו של חזקיהו) נכון למקם פרשה זו באמצע תקופת המרידות של עמי האזור נגד אשור ובמהלך מאבקו של הנביא נגד מחשבות המרד של המלך. להלן נתייחס להבדלים שבין גרסת מלכים וגרסת ישעיהו ביחס למחלת המלך:  

"בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה! –                                                          

וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר:

אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי,

וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל,    

וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא העיר חָצֵר הַתִּיכֹנָה, וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר: 

שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי, כֹּה אָמַר ה'  אֱ-לֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ:

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ, הִנְנִי רֹפֶא לָךְ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה';

וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת,

וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי;

וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין, וַיֶּחִי;"

(מלכים-ב כ', א-ז)

כבר בקריאה פשוטה ניתן לחוש את המתח שבין המלך והנביא. ישעיהו נכנס לבקר את החולה הנוטה למות ובפיו גזר דין מוות: "צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה". בדברי ישעיהו אין רחמים ואין ריכוכים; מידת הדין חלה על המלך בכל עוצמתה. חז"ל הרגישו בתקיפותו של הנביא ושרטטו עבורנו את הרקע לבואו של ישעיהו אל המלך:

"אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח', א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר?

מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו;

חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי [=יבוא ישעיהו אלי],

דהכי אשכחן באליהו [=שכך מצאנו באליהו] דאזל לגבי אחאב  [=שהלך לאחאב],

שנאמר (מלכים-א י"ח, א-ב): "וילך אליהו להראות אל אחאב";

ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי [=יבוא חזקיהו אלי],

דהכי אשכחן [=שכך מצאנו] ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע [=שהלך לאלישע];

מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא ייסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה!

"וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' [צְ-בָאוֹת] צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה!";

מאי "כי מת אתה ולא תחיה"? מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא; 

אמר ליה: מאי כולי האי [=מדוע כל כך נורא]?

אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה;

אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו [=ראיתי ברוח הקודש, שיצאו ממני בנים שאינם ראויים].

אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך [=למה לך לעסוק בנסתרות]?

מאי דמפקדת איבעי לך למעבד [=מה שאתה מצווה עליך לעשות],

ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד [=ומה שטוב לפני ה'  הוא יעשה];

אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו [=עכשיו, תן לי את בתך, אולי תגרום זכותנו המשותפת שיצאו ממני בנים ראויים];

אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה (שתמות);

אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא!

כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

(בבלי ברכות, י ע"א)

רב המנונא הדרשן חש במתח שבין ישעיהו לחזקיהו ולא הסביר את הגורם לו. הוא הבין שהקב"ה גלגל מחלה על חזקיהו כדי שישעיהו יבוא אליו לביקור חולים, אלא שביקור החולים לא עלה יפה, והמלך גירש את הנביא מביתו: "כלה נבואתך וצא". הדרשן הכניס לתמונה את המחשבה על מנשה בן חזקיהו, שעתיד לחזור ביתר שאת אל הקו שנקט בו אחז ולמחוק את כל הישגי חזקיהו.

גם בקריאה פשוטה אפשר לחוש במתח בין המלך והנביא. כשישעיהו נכנס עם בשורת המוות חזקיהו לא הגיב לדבר ה' מפי הנביא אלא הסב פניו אל הקיר והתפלל. הנביא יצא ונקרא מיד לשוב ולהודיע למלך שתפילתו נתקבלה. נקל להבין את תחושתו של ישעיהו באותם רגעים. המלך הכניע אותו בתפילתו הישירה לפני ה'!

אם ניזכר במאבקו האידאי-פוליטי של ישעיהו מול חזקיהו (בנבואת "ערום ויחף") נוכל להשלים את הסיפור ולומר שבאותה תקופה חל נתק חמור בין המלך והנביא. כל עוד המלך חזקיהו היה עסוק בתיקוני הקודש, בטיהורה של ירושלים ובהרחבתה לקליטת פליטי אפרים חיבקוֹ הנביא כמו היה מלך המשיח. אולם כשהמלך החל לגלות סימנים של שיתוף פעולה במרד נגד אשור הפך הנביא למתנגדו הראשי. המלך המשיך במהלכו והנביא במחאתו. כך נוצר קרע בין "שני צדיקים" (כלשון רב המנונא בגמרא).

תפילתו הישירה של חזקיהו התקבלה. לא רק שהוא התבשר על ריפויו וקיבל עוד חמש עשרה שנות חיים במתנה, אלא גם שלום העיר ירושלים הובטח: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ".[2] מכאן ואילך ידע חזקיהו שה' לא יתן לירושלים להיחרב "לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי".[3]

אמנם, על פי ספר מלכים חזקיהו אינו בטוח בהצלחה הדרמטית של תפילתו ומבקש אות מה':

"וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה'?

וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר –

הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת?

וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ: נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת! 

וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה', וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז,

אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת;"

(מלכים-ב כ', ח-יא)

יגאל ידין מצא במוזיאון קהיר תבנית של שעון שמש המתאים לנבואה זו. זהו מבנה שטוח ממנו יורדות מדרגות למזרח ולמערב והתחום בקירות בשני קצותיו.[4] בבוקר מטיל הקיר המזרחי את צלו על המדרגות המזרחיות. עם עלות השמש למרומי הרקיע, יורד הצל ואור השמש אחריו מן המדרגה הראשונה העליונה אל התחתונה ומתקצר עד כי בשעות הצהריים הוא נעלם כליל. משעות הצהריים משליך הקיר המערבי את צלו על המדרגות המערביות; תחילה על התחתונה ולקראת הערב עולה הצל במדרגות ומתארך. מתברר כי במתקן של אחז-חזקיהו היו עשר מעלות בכל צד ונראה כי היו צמודות אל הקיר הדרומי או הצפוני של בניין.

נראה כי הנביא דיבר אל חזקיהו בשעת הצהריים כשהצל (ואור השמש בעקבותיו) ירד כבר במזרח עשר מעלות. שעון השמש היה מואר כולו והתהליך הטבעי הצפוי היה התארכות הצל על עשר המעלות שבצד מערב. במקום זה מעיד הכתוב: "וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה".

במקבילה שבישעיהו הנביא יזם את האות: 

"וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר; 

הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת,

וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה;"

(ישעיהו ל"ח, ז-ח)

בספר ישעיהו נוספה שירת הודיה של חזקיהו:  

"מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ:

אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי;

אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָ-הּ, יָ-הּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל;

דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי, קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי, מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי;

שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי;

כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה, דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם ה' עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי;

מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי;

ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי;

הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי;

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ;

חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ;

 ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה';"

(ישעיהו ל"ח, ט-כ)

בשירה זו נגמרת פרשת המחלה של חזקיהו. הוא יוצא ממנה כשידו על העליונה (גם מול הנביא), בשירת חיים גדולה ובתודעת קשר ישיר אל ה', שיכול להתברר כחזק ואמין אפילו יותר מדברי ישעיהו הנביא.

פרק ל"ט: המשלחת מבבל

בזמן מחלתו ורפואתו של חזקיהו באה משלחת מבבל לבקרו: 

"בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל-חִזְקִיָּהוּ,

וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק;

וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתֹה,

אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו, 

לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ;"

) ישעיהו ל"ט, א-ב)

על פי הכתוב חזקיהו אכן קיבל משלחות של מורדים באשור, והנביא ישעיהו הגיב בחריפות יוצאת דופן. הסיפור ברור ומפורש, והוא מוסיף למחאת "ערום ויחף" של ישעיהו נגד כל מעורבות של יהודה במרד האשדודי. המשלחת מבבל לא באה רק לביקור חולים. כדי להבין את האירוע יש לברר מה מעמדה של בבל באימפריה האשורית.[5]   

בתקופתו של מְרֹאדַך בַּלאֲדָן (המחצית השנייה של המאה השמינית לפנה"ס) תפסו הכשדים עמדות השפעה בבבל. מראדך נמנה עליהם, ועל פי המקורות האשוריים הוא היה נסיך של בית יַכּין, ושלט על שבט כשדי לא הרחק משפך הנהרות אל המפרץ הפרסי. אפשר לראות במרֹאדך חלוץ של ההנהגה הבבלית-כשדית שתתעצם מאה שנה אחריו (נבוכדראצר). תחילה היה נאמן לאשור, ואחר כך איחד את השבטים הכשדיים וניסה ליצור כוח כנגד אשור.

התהליך החל עוד בימיו של תגלת פלאסר (השלישי), אך אז מְרֹאדַך נאלץ להיכנע לאשור. אחרי מות שלמנאסר (החמישי, 722 לפנה"ס), חשב מְרֹאדַך בַּלאֲדָן שהגיעה שעתו. הוא יצר קשרים עם גורמים מדיניים שונים – עם עילם ועם שבטים ערביים, והגיע עד קצות סוריה וארץ ישראל. מרֹאדך ליכד את השבטים הכשדיים (והארמיים) והמליך את עצמו על העם הכשדי. אז כבש את בבל, וסרגון לא עצר כוח לעמוד בפניו והכיר במלכותו. תקופת גדולתו של מְרֹאדַך ארכה כעשר שנים. בשלהי התקופה הזאת טווה קשרים עם מלכים רבים במרחב, על מנת להרוס כליל את השלטון האשורי. חוקרים חלוקים בשאלה מתי באה משלחתו של מְרֹאדַך לירושלים, אבל הקשר (המפורש במקרא) למחלת חזקיהו והמשלחות הרבות ששלח מראדך באותו הזמן, מחזקים את הדעה כי האירוע שמתואר במקרא הוא חלק מהניסיון הזה (שנת 712 לפנה"ס).

סרגון עמד על המתרחש והקדים תרופה למכה. הוא נלחם בבעלי בריתו של מְרֹאדַך (710 לפנה"ס) ומְרֹאדַך עצמו ברח לגבול עילם, ולפי כתובת סרגון אף נפל בשבי. כשמת סרגון ובמקומו עלה בנו סנחריב (705 לפנה"ס), סבר מרֹאדַך שהגיעה שוב שעתו. הוא לא יכול היה לחזות כי דווקא סנחריב עתיד להיות אחד השליטים האשוריים האכזרים והמוכשרים ביותר. הוא אזר עוז וכבש את בבל. שנתיים אחר כך  (703 לפנה"ס) היכה סנחריב את מְרֹאדַך בַּלאֲדָן כבש מידו את בבל ודחק אותו שוב לחבל 'יַכּין'. לאחר שלוש שנים חזר סנחריב וגירש אותו גם ממבצרו זה, והוא ברח שוב למקום לא ידוע במפרץ הפרסי ושם מת כעבור שנים אחדות. 

כעת ניתן להבין את כל האירוע, את רוגזו הגדול של ישעיהו ואת נבואתו הקשה. חזקיהו קיבל את המשלחת מבבל סמוך לקשר שנוצר עם מורדי אשדוד ועם קואליציית מצרים. בזה צירף חזקיהו את יהודה למעגל המדינות המבקשות להתעצם נגד אשור. ישעיהו התייצב כדי להתריע מפני הצעד הזה. בכל פעם שהגיעה משלחת בעניין זה היה ישעיהו יוצא "ערום ויחף" ובפיו זעקה – זה מה שמחכה למורדים באשור. חזקיהו התעלם לגמרי מזעקת הנביא והראה לאנשי המשלחת את כל אוצרותיו. כך היה נהוג בין מלכים שווים במעמד המבקשים לחזק את הקשר ביניהם. חזקיהו הגדיל לעשות ופתח לפני המשלחת גם את אוצרות יהודה ולא הסתיר דבר.

עם יציאת המשלחת פרץ ישעיהו בדברי כעס כלפי המלך:

"וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ;

וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ?

וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל;

 וַיֹּאמֶר: מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ?

וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: אֵת כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי;

 וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע דְּבַר ה';

הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה 

לֹא יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה';

וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ; וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל;

 וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ;

וַיֹּאמֶר: הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי?!"

(מלכים-ב כ', יד-יט; ישעיהו ל"ט, ג-ח).

נראה שחזקיהו לא הבין תחילה מה מבקש ממנו הנביא. שאלתו של ישעיהו "מה אמרו [...] ומאין יבֹאו" אינה שאלה תמימה. סביר להניח שכל ירושלים ידעה על הביקור הממלכתי הזה. גם המעטפת הדיפלומטית של הביקור (להביא מנחה למלך חזקיהו החולה) לא הטעתה איש, וכולם הבינו שהיה זה גישוש פוליטי מדיני. חזקיהו השיב לנביא בגאווה לא מוסתרת: "מארץ רחוקה באו, מבבל". הוא ייחס ערך רב לעובדה ששמעו יצא לרחוק כבן ברית בכוח להתארגנות. חזקיהו המשיך וסיפר בגאווה איך פתח לפני הבבלים את כל אוצרותיו, ואז התנפל עליו ישעיהו: "הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבלה לא יִוָּתֵר דָּבָר אמר ה'; ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל". 

תגובת חזקיה "טוב דבר ה' אשר דיברת" נשמעת מוזרה, אולי מפני שאיננו שומעים את הטון שבו נאמרה. את הקושי הסביר המלבי"ם בפירושו:

"כי על כל פנים [מדברי הנביא עולה ש]זה ודאי יתקיים –  שיהיה שלום ואמת בימיי – לא כן הנבואה על בנַי (ועל בני ישראל בעתיד), תוכל להשתנות אם ייטיבו מעשיהם".

(מלבי"ם ישעיהו ל"ט, ח)

חזקיהו חילק את הדבר שנאמר לו לשני חלקים. בחלק הראשון הוא ראה את הצד החיובי - הלוא הובטח לו, שבימיו יהיה שלום, ועל זה אמר "טוב דבר ה' אשר דברת". לגבי העונש הקשה שבישר ישעיהו לבניו בחלק השני של הנבואה, האמין חזקיה שעשוי להשתנות אם בניו ייטיבו מעשיהם. ניכר "קצר" בתקשורת בין המלך והנביא. חזקיהו הלך בדרכו ובביטחונו שהוא פועל על פי רצון ה'. כמו נבואת ישעיהו על מותו, שהומרה והומתקה בזכות תפילתו מחדרי לבבו, כך האמין כי גם פעולתו לטובת ירושלים ולטובת העם היושב בה יכולה לעלות לרצון לפני ה'.

ישעיהו המשיך לנקוט בקו שאפיין אותו כל ימיו – ל א לפוליטיקה הארצית על שני ענפיה; לא למרידות, לא לכניעות. ישעיהו תבע מחזקיהו כמו מקודמו אחז להיות כפוף רק למלכות שמים ולתת למלכי המדינות לשחק את משחקי המלחמות והקואליציות. המתנות שנתן חזקיהו ביד רחבה לבבל הפכו בעיני ישעיהו הנביא למעין מבשרים של הממלכה הכשדית-בבלית שעתידה להתעצם כעבור כמאה שנה. מְרֹאדַך בַּלאֲדָן הכשדי-בבלי אמנם לא ישאיר את חותמו בהיסטוריה, אולם יבוא יום (125 שנים) ונבוכדראצר, המלך הכשדי-בבלי,  יחריב את ירושלים ואת בית ה' ובו תתקיים הנבואה הנוראה הזאת על כל פרטיה.[6]        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*

***************************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יואל בן-נון

עורך: אלישע אורון, תשע"ז

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

***************************************************************

*

 

 

 

 

 

 

 

[1] כמעט כל הפרשנים תמימי דעים שהפרשה לא ממוקמת במקומה. יש המקרבים אותה לימים ספורים לפני מסע סנחריב על ירושלים (רש"י = שלשה ימים), אך אנו מרחיקים אותה למספר שנים.

[2] ישעיהו ל"ז, לה.

[3] שם.

[4] י' ידין, מעלות אחז, ארץ ישראל ה (תשי"ט).

[5] י' אליצור, "ישעיהו מול חזקיהו ומרדאך בלאדן", בתוך ספרו: "ישראל והמקרא", רמת גן תש"ס, עמ' 209-201.

[6] הרצאה ברוח זו השמיע פרופ' יהודה אליצור בשדה בוקר, בחוג המקרא של ד' בן גוריון (תשכ"ה). כתגובה העיר בן גוריון: "כלום אמונה מחייבת שלא לעשות ברית?" והמרצה הגיב ב"חלילה וחלילה [...] בעת הזאת אינך ראוי להיות מעצמה". אפשר לשמוע את החיים במדינת ישראל המתחדשת פועמים בחוג המקרא הזה.