נביאים מול מעצמות - ישעיהו, הושע ומיכה בימי חזקיהו, חלק י"א

  • הרב יואל בן נון

המלחמה על ירושלִַם (מלכים-ב י"ח/ישעיהו ל"ו-ל"ז)

"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס;  וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר;"

(מלכים-ב י"ח, יז-יח)

העימות התנהל "בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה", כנראה, בצפון הר הבית,[1] והוא התנהל בדרג של שרים בכירים, אך חזקיהו המלך שמר על כבודהּ של מלכות יהודה, ולא נענה לקריאת המשלחת, אלא שלח דרג מקביל לה (כפי שנהוג במערכות יחסים בין עמים וממלכות). דרך אגב אנו לומדים כי שבנא (אם זה אותו איש), שנוא נפשו של ישעיהו, כבר אינו "עַל הַבָּיִת" אלא הפך להיות "הַסֹּפֵר". הוא עדיין נמצא בצמרת השלטון אך אליקים בן חלקיהו כבר הופקד על הבית במקומו.

כעת התחיל רבשקה לדבר בשם המשלחת האשורית. די ברור שתרתן ורב סריס היו חשובים ונכבדים ממנו והסיבה היחידה שהוא שימש כדובר המשלחת היא היותו דובר "יְהוּדִית". נראה כי רבשקה הוא "המומחה" של צבא אשור לענייני היהודים.[2]

ניתוח דברי רבשקה מלמד שנקט טקטיקה פסיכולוגית לשבירת רוח לוחמים, ונגע בנקודות התורפה של העם הנתון במצור. דברי רבשקה חזקים ומדודים, ומערערים את ביטחונם של אנשי ירושלִַם בכל החזיתות – הצבאית, המדינית והדתית:

א. לעג ל"מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ":

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה: אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ?

אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה, עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי?

עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו;"

(מלכים-ב י"ח, יט-כא)

כל יושבי יהודה ידעו שהמרד של ירושלִַם נשען על ברית צבאית גדולה יותר, ברית עמי האזור עם מצרים של ה"פרעונים השחורים". ישעיהו כבר מחה על הברית הזאת. כעת בא רבשקה וחזר כמעט מילה במילה על מילותיו של הנביא. הוא נאחז בהלך רוח פנימי, גם אם אופוזיציוני, ומכוח הרוח הזו הוא מערער את רוחם של הלוחמים להגנת העיר.

ב. לעג לרפורמה הדתית של חזקיהו:

"וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ –   

הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו,

וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם [רק] לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם;"

(מלכים-ב י"ח, כב/ישעיהו ל"ו, ז)

המודיעין של רבשקה עבד היטב. הוא קלט את מורת הרוח של המוני בתי יהודה מהסרת הבמות ביוזמת חזקיהו. כל כך הרבה שנים זבחו על הבמות האלה, וכל כוונתם הייתה לעבודת ה' שביקשו לקיים בערי מגוריהם. רבשקה פגע ב"בטן הרכה" של רבים מהלוחמים על החומות. בשעה של עייפות ורפיון קל הוא מציף על פני השטח את המשקעים ואת הכעסים על המהפכה של חזקיהו. רבשקה התחבר לכאב הזה, ולעג לביטחון הדתי של חזקיהו, שהביא לכעס הא-ל עליו, לפי רבשקה.

ג. לעג לכוחו הדל של צבא יהודה:

"וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם; וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים?"

(מלכים-ב י"ח כג-כד/ישעיהו ל"ו, ח-ט)

מה אנו יודעים באמת על גודלו של צבא יהודה? סנחריב מתאר בכתובת הגדולה של מסעו את חורבנה של יהודה ואת הצבא שאותו הביס, ואפשר ללמוד ממנה שסנחריב העריך את כוחו של צבא חזקיהו ואת ביצוריו. לכן קשה להבין כיצד רבשקה אמר לחיילי יהודה דברים מופרכים על אודות צבאם החלש כביכול. הפער בין כוחה האמיתי של יהודה לבין גימודו הבוטה בפי רבשקה נובע כנראה מנפילת ערי השפלה, ומתדמיתו של צבא אשור בעיני החיילים בירושלם, ששמעו בעיקר על ניצחונות האשורים, לכן רבשקה היה יכול להפחידם.  

ד. אשור פועלת על פי רצון ה':

"עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ?

ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ!"

(מלכים-ב י"ח, כה/ישעיהו ל"ו, י)

עוד בימי מסע תגלת פלאסר אמר ישעיהו, שאשור היא "שֵׁבֶט" אַפּוֹ של ה', וכעת חוזר רבשקה על אותו רעיון ומנסה לשבור את רוח העם – שוב, המודיעין האשורי היטיב להכיר את דברי הנביאים, וידע להשתמש במה שהיה נוח לו.

המשלחת מיהודה הבינה היטב את הסכנה שבלוחמה הפסיכולוגית ומבקשת לשנות את כללי המשחק:

"וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה:

דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ,

וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה;

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?

הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם;

(מלכים-ב י"ח, כז/ישעיהו ל"ו, יב)

או אז עבר רבשקה לדבר בקול גדול וישיר אל העומדים על החומות.

ה. מלך אשור הציע להגר מירושלִַם:

"וַיַּעֲמֹד רַב שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית, וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר:

שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר; כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ:

אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ;

וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר:

הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר;

אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה (=כניעה) וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ;

עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם,

אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ;

(מלכים-ב י"ח, כח-לב/ישעיהו ל"ו, יג-יז)

מדיניות ההגליה של אשור נבנתה גם על שיתוף פעולה של עמים כבושים. קל יותר להעביר אוכלוסייה ממקום למקום מרצונה, מאשר לגררה בשלשלאות תחת עינם הפקוחה של חיילים. רבשקה הציע לאנשי ירושלִַם להתפנות מרצון לארץ מבורכת שבה יוכלו להתבסס מחדש. רבשקה הציג את המלך האשורי כאן כמלך 'רחמן', שכל עניינו לדאוג לרווחתם של נתיניו החדשים.   

ו. לעג למי שסמך על אלוהיו נגד אשור:

"וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ;

 הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר?

 אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה?

כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי?

מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי?

כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי;"

(מלכים-ב י"ח, לב-לה/ישעיהו ל"ו, יח-כ)

כאן רבשקה  סתר את עצמו. תחילה דיבר בכבוד על ה' א-לוהי ישראל, שבחר באשור להגלות את עמו מארצו. כעת הוא מעמיד אותו בשורה אחת עם כל אלוהי העמים הנכבשים; ייתכן מאד, שבזה איבד רבשקה את ההשפעה שאולי הייתה לדבריו בהתחלה.

בזאת נסתיים הנאום. העם החריש על פי פקודת המלך חזקיהו:      

"וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר: לֹא תַעֲנֻהוּ;"

(מלכים-ב י"ח, לו/ישעיהו ל"ו, כא)

המשלחת חזרה אל חזקיהו בייאוש מוחלט:

"וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ,

קְרוּעֵי בְגָדִים, וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה;"

(מלכים-ב י"ח, לז/ישעיהו ל"ו, כב)

ישעיהו חוזר לנבואות ההצלה: מתוכחה לחוסן וישועה

תגובת חזקיהו המלך לתעמולה האשורית מזכירה את תפילתו בימי המחלה. הוא קרע את בגדיו, לבש שק, ופרץ בתפילה ישירה לה'. בשלב זה הוא פנה במשלחת מיוחדת אל ישעיהו הקשיש והפציר בו להתגייס למאבק על כבוד ה', ועל שלום ירושלִַם. המשלחת מביאה לנביא את דבר המלך:

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ:

יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה;

אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱ-לֹהִים חַי?

וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱ-לֹהֶיךָ, וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה?!"

(מלכים-ב י"ט, ג-ד/ישעיהו ל"ז, ג-ד) 

בדברים אלו ניכר המתח העז, כמו גם הקִרבה רבת השנים בין המלך לנביא. המלך לא אמר "אוּלַי יִשְׁמַע ה'" אלא התריס: "אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱ-לֹהֶיךָ?"; חזקיהו לא רצה לשמוע את דעתו של הנביא, אלא ביקש שיתפלל גם הוא כמוהו ב"יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה".

אבל חזקיהו גם חזר אל עולמו של ישעיהו הנביא (כ"ו, יז-יח), ואל דימוי היולדת, שאין לה כוח ללדת ("כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה"), וחזר בו במשתמע, מהרעיון הנבואי של מיכה (ד', י; "חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה") – בזה רמז חזקיהו, שהמרד נגד אשור היה שגיאה!

תשובת הנביא הייתה פשוטה וקצרה, בניגוד בולט לחרדת המשבר ולתפילות:

"וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם:

כֹּה אָמַר ה': אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי;

הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ,

וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצו;"

(מלכים-ב י"ט, ו-ז)

תפילת חזקיהו ונבואת ההצלה (מלכים-ב י"ט, טו-לד / ישעיהו ל"ז, טו-לה)

במקביל לדברי הנביא מתפרץ חזקיהו ועומד בתפילת תחנונים לבדו נוכח בפני ה':

"וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר:

ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ,

אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ;

הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע,

פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה,

וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱ-לֹהִים חָי;

אָמְנָם ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם;

וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ, כִּי לֹא אֱ-לֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם;

וְעַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ,

וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱ-לֹהִים לְבַדֶּךָ;"

(מלכים-ב י"ט, טו-יט/ישעיהו ל"ז, טו-כ)

בתפילה נועזת זו התגלה שוב חזקיהו האיש והמלך, כירֵא ה', שבשיא הצרה פנה ישירות אל ה', גם בלי סיוע מצד הנביא – התפילה אינה תלויה בנביא, וחזקיהו ידע להתפלל ישירות.

בתשובה לתפילת חזקיהו (כמו במחלה), ה' שלח את ישעיהו להינבא על סנחריב, וישעיהו ענה לחזקיהו בשירה נבואית חריפה נגד שחצנותו של סנחריב, שחשב עצמו כמי שעלה ל"יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן", עד שיא הגובה, מקום שבו הארזים והברושים, עצי הלבנון הגבוהים, כבר צומחים בגובה נמוך (="יַעַר כַּרְמִלּוֹ"), מרוב הקור:

"בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן,

אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם –  

אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ?

וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל?

וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל! ...

יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי (=דברי החֵרוף, וההשוואה לאלילי העמים),

וְשַׁאֲנַנְךָ (=שחצנותך) עָלָה בְאָזְנָי,

וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ (=כמו סוס אשורי מובל),

וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ;"

(מלכים-ב י"ט, כא-כח / ישעיהו ל"ז, כב-כט)

ולעומת האיום בהגליה, נתן ה' בפי ישעיהו אות לסיום המלחמה, ולהסתלקות צבא סנחריב לזמן ארוך:

"וְזֶה לְּךָ הָאוֹת:

אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ – וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ –

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם;"

(מלכים-ב י"ט, כט / ישעיהו ל"ז, ל)

כאן הגיעה לשיאה נבואת השיר של ישעיהו יחד עם חזקיהו, הנביא יחד עם המלך, ברעיון הפלֵטה והשארית שצומחות מחדש, מן השורש –

"וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה

וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה;

כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן,

קִנְאַת ה' [צְ-בָאוֹת] תַּעֲשֶׂה זֹאת;"

(מלכים-ב י"ט, ל-לא / ישעיהו ל"ז, לא-לב)

בסיום דברי התוכחה והשיר נגד גאוות סנחריב, ודברי הגידוף שלו, הוסיף הנביא גם הבטחה קונקרטית להגנת ה' על ירושלִַם:  

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת,

וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ,[3]

וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן,

וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה;

בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב,

וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה';

וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ,

לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי;"

(מלכים-ב י"ט, לב-לד / ישעיהו ל"ז, לג-לה)

נס ההצלה

נס ההשלמה בין המלך והנביא, מכוח התפילה הישירה של חזקיהו, וגדולת נבואת השיר של ישעיהו, היו נקודת השיא במלכות חזקיהו, וגם בנבואת ישעיהו.

נס ההצלה של ירושלים מתואר בנבואה הסיפורית בקצרה:

"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא,

וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה', וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף,

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים –  

וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה;"

(מלכים-ב י"ט, לה-לו / ישעיהו ל"ו, לו-לז)

כפי שכתבנו למעלה, קדמונינו הבינו את המכה, בהתאמה לרמזי ישעיהו (ל', כט; ל"א, ה), כהצלת ליל פסח, שהתרחשה "בַּלַּיְלָה הַהוּא", כלומר, בליל הפסח עצמו, אך אפשר גם לפרש, שההצלה הפלאית דמתה להצלת ליל הפסח ביציאת מצרים.

היסטוריונים קדומים כמו יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים י', א, ה) פירשו את האירוע כמכת דֶבֶר, שמתפשטת לעיתים במחנות צבא, כמו גם בערים נצורות, בזמן מלחמה, ולא פעם הכריעה מלחמות, אלא שהפעם היא התחוללה בין הצרים ולא בין הנצורים.

הירודוטוס (ספר ב' 141) מסתמך על סיפור מצרי, שעיקרו הצלת מצרים מידי צבאו של סנחריב על גבול מצרים במגפה של עכברים (שנושאים לרוב את חיידקי המגפות, כמו הדֶבֶר). בעיניים מצריות ודאי היה תרהקה הגיבור הראשי בנסיגת סנחריב. 

בין היסטוריונים חדשים רבו המפקפקים בתיאור המקראי הזה המזכיר את מכות מצרים. אולם שתיקת המקורות האשוריים באשר לו רק מחזקת את האמינות ההיסטורית של נס ההצלה, כי אין הסבר לוויתור סנחריב על הכנעת ירושלִַם – בכל תקופת האימפריה זה המקרה היחיד בו לא נכבשה עיר בירה מורדת, ובוודאי הייתה סיבה מכרעת לכך.

רק דבר אחד השאיר לנו סנחריב בתבליט ניצחונו, על קירות ארמון, שהוקם במיוחד – כיבוש לכיש ומצעד הגולים והשלל מול המלך סנחריב היושב על כסאו, שבא כנראה כתחליף לירושלִַם. עיר הבירה המורדת בהנהגת חזקיהו נזכרת בקיצור חריג:

'ואשר לחזקיהו היהודי [...] ואותו כלאתי בתוך ירושלִַם עיר מלכותו כציפור בכלוב; שפכתי עליו סוללות, ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה'.

על שומרון צר שלמנאסר שלוש שנים עד שנכבשה, ובעקשנות דומה נהגו מלכי אשור תמיד. המצור האשורי סר מירושלים ללא הסבר אשורי.

בדברי הנביא יש הד של מענה למטבעות לשון של התעודות האשוריות, ממש כמו במענה הנבואי לדברי החירוף של מלך אשור, שקראנו בנבואת הסיפור. אל מול הדימוי של 'ציפור בכלוב', הציב ישעיהו את דימוי ההצלה "כְּצפֳּרִים עָפוֹת" היוצאות מכלוב המצור, ומתרוממות לחופשי:

"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם

גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט;"

(ישעיהו ל"א, ה)

                

חזקיהו לא אמר שירה

בתוך נבואות ישעיהו פרושות שירות קודש שכולן מתאימות לשירת ההלל על הישועה הגדולה מכף מלך אשור. כך, לדוגמה, אפשר לשמוע בנבואה על פתיחת שערי העיר:

"בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה,

עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל:

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים;"

(ישעיהו כ"ו, א-ב)

או דוגמא נוספת:

"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג,

וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל;"

(ישעיהו ל', כט)

במאמץ ניכר, חשפתי בפרקי ישעיהו העמומים (כ"ד עד כ"ז) מזמור שלם, מקביל ודומה למזמור הנבואי של ישעיהו י"ב, אלא, שהוא מפורק ומפוצל בתוך דברי הנבואות על נס ההצלה הפלאי, הדומה לפסח מצרים, וזו כנראה השירה, שחז"ל הזכירו, שחזקיהו לא שר

הנה לפנינו מזמור שלם, אחרי חילוץ הפסוקים מחוסרי ההקשר מתוך תיאורי הרעש, הפקידה והישועה –

"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ,

צְבִי לַצַדִּיק (כ"ד, טז) –

ה' אֱ-לֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ,

אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא,

עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן (כ"ה, א);

וְאָמַר בַּיֹוֹם הַהוּא:

הִנֵּה אֱ-לֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ,

זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ (כ"ה, ט);

בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה –

עִיר עָז לָנוּ, יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל;

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים;

בִּטְחוּ בַּה' עֲדֵי עַד,

כִּי בְּיָ-הּ ה' צוּר עוֹלָמִים (כ"ו, א-ד);

הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ,

בִּגְאוֹן ה' צָהֲלוּ מִיָּם;

עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה',

בְּאִיֵּי הַיָּם,

שֵׁם ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל (כ"ד, יד-טו);

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא –

יִתָקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל,

וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר

וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם,

וְהִשְׁתַחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִַם (כ"ז, יג)".

ואולם השירה לא פרצה בכל עוזה.

חזקיהו אולי מיצה את כל כוחותיו בתפילת ההצלה בעת החרדה הנוראה, ומעל לכל אפף את כולם המחיר הכבד של המלחמה, חורבן לכיש וערי השפלה, והגולים הרבים שהלכו בשבי האשורים – אווירת הדיכאון ביהודה לא נתנה לשיר הישועה מקום להדהד. אולי מפתיע לגלות מזמור שלם של שירה נפלאה כשהוא מפורק ומפוזר בתוך התיאור של הנביא את המצור הקשה, את אימי המלחמה, ואת ההצלה –

חז"ל הם שעמדו על כך, בהסבירם מדוע לא זכה חזקיהו למעלת מלך המשיח:

"אמר ר' תנחום, דרש בר-קפרא בציפורי:[4]

ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג –

אמרה מידת הדין לפני הקב"ה:

ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח (=אחרון)!

חזקיה, שעשית לו כל הניסים הללו, ולא אמר שירה לפניך – תעשה משיח?

מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו:

ריבונו של עולם! אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח.

פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר:

"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ

צְבִי לַצַּדִּיק;"

(ישעיהו כ"ד, טז).

אמר שר העולם לפניו:

ריבונו של עולם! צביונו עשה לצדיק זה!

יצתה בת קול ואמרה:

רָזִי לִי, רָזִי לִי,

אוֹי לִי!

בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ;

(המשך הפסוק שם)."  

(בבלי, סנהדרין צד ע"א)

להבנת המדרש המופלא הזה צריך לעיין בנבואת ישעיהו (כ"ד-כ"ז) שבה מפוזרים ומקוטעים פסוקי השירה – באמת אין שום רצף בין הזמירות מכנף הארץ ובין זעקת "אוי לי", והסבר הרז של שקיעת השירה והתקווה המשיחית, על ידי הבגידה הכפולה מתאים מאד לתמונה ההיסטורית שתיארנו –

ככל הנראה, רבים מתומכי הנבואה בירושלים האשימו את חזקיהו על הברית עם מצרים, ועל התוצאות  החמורות של המרד והמלחמה, שיהודה לא הייתה צריכה כלל להיגרר אחריהם.

רבים אחרים הרחיקו לכת וחזרו בגלוי אל דרך "בוגדים", דרך הכניעה של אחז – אם חזקיהו הגדול נאלץ לשלם לסנחריב מס כבד של כניעה, עלה ספק עמוק ביחס לכל דרכו. כל מהפכת חזקיהו על כל הישגיה עמדה כעת בסכנה חמורה, עם תום המלחמה.

אלה שתמכו ברעיון הצמיחה של השארית כנבואת ישעיהו, נבלעו בתוך האווירה הקודרת, השירה שקעה אל תוך הארץ העסוקה בשיקום ובהתאוששות, כדבר הנביא – "אָכוֹל השנה סָפיח, ובשנה השנית סָחיש, ובשנה השלישית זִרעוּ וקִצרוּ ונִטעוּ כרמים ואִכלוּ פִריָם" (ישעיהו ל"ז,  ל).

בתוך אווירת הנכאים הזאת התארגנו כל מתנגדי חזקיהו סביב בנו מנשה, שהיה רק בן 12 במות אביו, והובילו כיוון הפוך.     

בלשון מפורשת עוד יותר דימה ישעיהו את הצלת ירושלִַם "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת... פָּסֹחַ וְהִמְלִיט", ואת נפילת אשור "בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ", ממש כמו במכות מצרים:

"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְ-בָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם

גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט; ... 

וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ

וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ ...

נְאֻם ה',

אֲשֶׁר אוּר (=אש) לוֹ בְּצִיּוֹן,

וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם".

(ישעיהו ל"א, ה-ט)

ראה תמונה בנספח המצורף.

 

*

***************************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יואל בן-נון

עורך: אלישע אורון, תשע"ז

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

***************************************************************

*

 

 

 

 

[1] "מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה" (ישעיהו כ"ב, ט), הם מי השילוח.

[2] חז"ל אמרו (סנהדרין ס ע"א; רש"י למלכים-ב י"ח, כב), שרבשקה היה יהודי מומר, ולכן הכיר וידע 'מבפנים' – ברור, שיהודי מומר יכול להוות מועמד מתאים ביותר לתפקיד הזה.

[3] ביטוי זה רומז לאופי המיוחד של ביצורי עיר דוד, במורד מעל לגיחון, ראו מאמרי 'ולא יורה שם חץ', על אתר י"א (תשס"ג), עמ' 43-29. 

[4] ראו מאמרה של ר' רביב, 'ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח', שמעתין 73/74 (תשמג) 47-38.