נדודים וגאולה

  • הרב יעקב מדן

נדודים וגאולה *

בפרשתנו, מטות־מסעי אנו מפטירים בירמיהו. הפטרתנו פותחת בפסוקים הבאים:
"שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ: וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם: וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה."     (ירמיהו ב', ד-ז)              
נעיר שגם אילולא היתה זו ההפטרה המתאימה בגלל הרצף של 'תלת דפורענותא', היה ראוי להפטיר בפסוקים אלו בפרשת מסעי, שכן שתיהן עוסקות בנושא משותף: מסע בני ישראל במדבר לאחר היציאה ממצרים.
בפרשתנו מובאים ארבעים ושנים המסעות (או מעט יותר לפי חלוקות אחרות) שעברו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה. בספר דברים הם מתוארים כך:
"הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ."   (דברים ח', טו)
"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם: שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה."   (שם ב-ד)
להפטרת מסעי, בהתעלם מהיותה אחת מ'תלת דפורענותא', היה ראוי להוסיף שלושה פסוקים:
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה':"  (ירמיהו ב', א-ג)
נבאר: המדבר שבו היו מסעות בני ישראל היה שומם ואכזרי: מלא בטורפים, ללא מים לשתיה וללא מחסה. בניגוד לדימוי המקובל של מסע שליו תחת ענני הכבוד תוך ירידת מן כל יום, המצב האידילי הזה שרר רק כשנתיים: שלושים ושמונה שנה העם היה נזוף לפני המקום בגלל חטאיו ולא זכה לדברים הללו. בני ישראל הלכו במדבר במשך מעט פחות מארבעים שנה בתנאים קשים, בצמצום חמרי, תחת השמש הקופחת ובסביבת חיות טרף. אין ספק שזהו מסע מיגע ומתיש, ושלכך מתכוונים הפסוקים האמורים, ובפרט זה שהפך לשיר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
אם כן, מובנת יותר ההלכה שאין להפסיק ולסיים את הקריאה בין המסעות אלא להשלימם. המסעות מהווים יחידה אחת שאין להפריד בין מרכיביה; פרשיית המסעות מזכירה בקיצור נמרץ לעם ישראל את כל המקומות והקשיים שהצליח לעבור בדרך לארץ המובטחת.
זהו גם עניינו של חג הסוכות. כשאר החגים גם הוא "זכר יציאת מצרים", ונשאלת השאלה כיצד. מה בישיבת הסוכה מזכיר לנו את היציאה ממצרים? התשובה לדברינו פשוטה: הסוכות אכן מהוות זכר לסוכות שבהן שכנו בני ישראל במדבר בשלושים ושמונה השנים הללו, של המסעות הקשים.
מעבר לקשיים החומריים האמורים, קושי נוסף במהלך המסעות במדבר היה ללכד את שנים עשר השבטים לעם אחד. בפרשיית בנות צלפחד לדוגמא, בני שבט המנשה דאגו לכך שלא תעבור נחלה משבטם לשבט אחר; כך, רק בהמשך "הותרו שבטים לבוא זה בזה"; כך אף נצטוו בני ישראל באותו זמן:
"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."   (במדבר ל"ו, ט)
נחדד. המצב ה'טבעי' בעם ישראל לאורך ההיסטוריה אינו של אחדות לאומית אלא של מלחמת אחים: יצחק וישמעאל נאבקו זה בזה וכך גם יעקב ועשיו; האחים מכרו את יוסף; מיציאת מצרים עד חורבן הבית הראשון השבטים נאבקו זה בזה והיו מפוצלים לממלכות שונות; בימי הבית השני היו כיתות דתיות שונות, וגם בהמשך היו קבוצות שונות שנאבקו זו בזו.
האתגר אם כן, היה בהפיכת ארץ ישראל ליעד לאומי משותף. היה צריך שהקבוצה שנשאה את האלונקה ביחד במדבר תצליח, עם הגב אל הקיר, להילחם ולכבוש את הארץ במהלך מערכה ממושכת של ארבע עשרה שנה.
מהתורה צריך לשאוב הנחיות גם לזמננו ולכן, בהקשר זה, של הפיכת הארץ ליעד לאומי משותף, נזכיר את אניית המעפילים 'יציאת אירופה תש"ז' הידועה בשם 'אקסודוס 1947' שיום השנה השבעים שלה הוא היום. בקצרה, זוהי הייתה אנייה שהכילה כארבעת אלפים וחמש מאות מעפילים, שהיוו פי ארבעה וחצי מיכולת הקיבול הרשמית שלה, ומתוכם כאלפיים ילדים. כל אותם המעפילים היו ניצולים מהמחנות באירופה. במהלך ההפלגה ניסו הבריטים לעצרהּ גם במחיר הטבעתה. כל זאת לווה באלימות ברוטלית ואף בירי לעבר המעפילים. בהמשך הם הוליכו אותה בחזרה עד להמבורג שבגרמניה – שנתיים בלבד לאחר השואה! ברגע זה, של התנהלות ברוטלית לא אנושית, התחילה ה'ספירה לאחור' לקראת תום המנדט על הארץ, שכן הבריטים קוממו עליהם את דעת הקהל העולמית. ספינה זו בעצם היוותה ההצלחה הגדולה ביותר של ההעפלה למרות כישלונה לכאורה.
אם כן, האתגר הוא כאמור בהפיכת הארץ ליעד לאומי משותף; בהבנה כמה היא חשובה, ובהכרה כמה היא יקרה לנו. מילקי זול יותר בברלין אינו צריך להוות שום שיקול לעזיבת ארצנו.
נחזור למדבר ולסוכות שאנו יושבים בהן בימי החג: חג שמחת תורה אינו כולל שמחה בתורה בלבד; בחג זה, לאחר שבוע של שהיה בסוכה, זכר לארבעים שנות הנדודים, חוזרים הביתה, כפי שאז נכנסו לארץ, אל המנוחה ואל הנחלה.
לסיום, המסע במדבר נועד לגבש כל השבטים לעם אחד, ולגרום להם להתמסרות למען הארץ. זהו גם האתגר בימינו, גיבוש העם ומסירות למענו ולמען הארץ.
 
* השיחה נאמרה בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת מטות־מסעי ה'תשע"ז, וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
 
 
 
 
                                                                
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יעקב מדן שליט"א
עורכת: הודיה אורון, תש"פ
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
            The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash 
האתר בעברית:               http://www.etzion.org.ill
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*