נדרים | דף מ | ביקור חולים בשיחת טלפון

אגב הדיון בדברים שאסור לאדם לעשות עבור חברו המודר ממנו הנאה דנה הגמרא בדפים ל"ח–מ' בדיני ביקור חולים. בין השאר עוסקת הגמרא בדף מ ע"א בתועלת שבביקור חולים, שאפשר לסכם שהיא מתבטאת בשתי דרכים עיקריות:

• טיפול בצרכיו הגופניים של החולה, כפי שעולה מסיפורו של רבי עקיבא, שביקר את תלמידו החולה והציל את חייו משום שעסק בצרכיו.
• השתתפות בצערו של החולה ותפילה עליו, שהרי "כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה". אפשר להוסיף לכך גם התייחסות למצב רוחו של החולה ועידודו בדברים, שאף הם נובעים מתחושת השותפות בצערו.

ההבדל בין שתי הסיבות הללו לביקור חולים עשוי לבוא לידי ביטוי בשאלה שדנו בה הפוסקים בדורות האחרונים: האם אפשר לצאת ידי חובת ביקור חולים בשיחת טלפון?

ר' משה פיינשטיין (אגרות משה א, רכג) דן בעניין זה, והסביר שבשיחת טלפון לא מתקיים הטעם הראשון, של טיפול בצרכיו הגופניים של החולה, אלא רק הטעם השני, של השתתפות בצערו של החולה ומתוך כך תפילה עליו ועידודו בדברים (הוא דן שם גם בשאלה אם יש צורך דווקא במראה עיניים כדי להשתתף כראוי בצערו של החולה, שאינו מועבר היטב בשיחת טלפון, ואכמ"ל). לכן, קובע ר' משה פיינשטיין, יש בשיחת טלפון משום מצוות ביקור חולים, ומי שאינו יכול לבקר את החולה בעצמו אך יכול לשוחח עימו טלפונית חייב לעשות זאת, אך אין בזה מצווה גמורה, ומי שיכול לבקר את החולה בביתו אינו יוצא ידי חובתו בשיחת טלפון בלבד.

אומנם, על פי דבריו של ר' משה פיינשטיין יש מקום לשאול מה הדין בחולה שידוע שצרכיו הגופניים מסופקים היטב, כגון שהוא זוכה לטיפול מסור בבית חולים או שבני משפחתו סועדים אותו. במקרה כזה לכאורה אין עוד צורך במבקרים שישגיחו על מצבו הגופני של החולה, ויש מקום לומר שמי שמסתפק בשיחת טלפון יוצא ידי חובתו באופן מלא.

בשולי הדברים נעיר שר' אשר וייס, בספרו 'מנחת אשר' לבראשית, דן גם הוא בענין זה, ולדעתו כיוון שחכמים תיקנו 'ביקור חולים' אין מקום לקיום המצווה באופן טלפוני, משום שאין זה נכלל במשמעות הביטוי 'ביקור'. אומנם, נראה שמשמעותו המקורית של הביטוי 'ביקור' אינה כוללת בהכרח הגעה פיזית לביתו של החולה, אלא דווקא פיקוח והשגחה על מצבו (בדומה למשמעות המילה 'ביקורת'), ולפי זה חוזר שוב דיוננו ביחס לטעם המצווה ולשאלה אם הוא מתקיים בשיחת טלפון.